דוד קרצמר
חוק השבות וחוק האזרחות הם החוקים היחידים המשתמשים בקריטריון "יהודי" כתנאי לקבלת זכות. יחד עם זאת אין לאופן ההתאזרחות – בין על בסיס חוק השבות ובין בדרך אחרת – השפעה על זכויותיהם האזרחיות של המתאזרחים.
…כל אדם המגיע לישראל תחת חוק השבות, זכאי לקבל אזרחות ישראלית. היות שכל יהודי שנולד בישראל נחשב כאילו נכנס למדינה תחת חוק זה, נובע מכך שכל היהודים הגרים בישראל מקבלים אזרחות ישראלית באופן אוטומטי בעקבות זכות השיבה לארץ. ערבים ובני לאומים אחרים אינם מקבלים אזרחות באופן זה, ועליהם לזכות בה באמצעות הישיבה בארץ, לידה בארץ או התאזרחות.
הכללים להשגת אזרחות באמצעות ישיבה בארץ, כפי שהופיעו במקור בחוק, היו קשוחים למדי. הם היו תלויים ברישום במפקד האוכלוסין בתאריך מסוים, המצאות רצופה בישראל מתאריך הקמת המדינה והחזקת אזרחות של פלסטינה קודם לתאריך זה. רבים מבין התושבים הערבים לא עמדו בכל התנאים הללו, ולכן לא היו זכאים לקבל אזרחות. במטרה להקל על פתרון בעיה זו, תוקן חוק האזרחות ב- 1980, והתנאים לקבלת אזרחות באמצעות ישיבה בארץ הוקלו. התוצאה הסופית היא שכמעט כל התושבים הערבים בישראל הם כיום אזרחי ישראל.
תיקון נוסף שהוכנס בחוק בשנת 1980 קובע כי כל אדם שנולד להורים, אשר אחד מהם לפחות הינו אזרח ישראלי, יהיה זכאי לאזרחות ישראלית מלידה. המשמעות היא שכל יהודי הנולד בישראל אינו משיג את אזרחותו בזכות השיבה. ערבים ויהודים הנולדים להורים שהם אזרחי ישראל, זוכים כיום באזרחותם הישראלית באותה דרך.
לסיכום יש להדגיש כי הדרך שבה הושגה האזרחות אין בה כדי להשפיע על זכויות האזרח. כל הזכויות שתלויות באזרחות ישראלית, כגון הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת, או הזכות להחזיק במישרה ציבורית, נתונות לכל אזרח, ללא קשר לאופן שבו השיג את אזרחותו. לזכאים לאזרחות, אחת היא להם מבחינה מעשית, אם זכאות זו היא מטעמי שיבה, ישיבה בארץ או לידה.
