משרד הפנים שלל אזרחותו של עולה ללא הליך הוגן

בג"צ 7830/01
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק

העותרים:

1. א. א.
2. האגודה לזכויות האזרח בישראל
כולם ע"י ב"כ עוה"ד מיכל פינצ`וק ו/או דן יקיר ו/או רחל בנזימן ו/או הדס תגרי ו/או רינת קיטאי ו/או עאוני בנא ו/או לילה מרגלית ו/או מנאל חזן ו/או באנה שוגרי- בדארנה מהאגודה לזכויות האזרח בישראל, רח` ביאליק 12
ת"א 63324 טל`: 5254162-03 פקס: 5254726-03

נ ג ד

המשיבים:

1. שר הפנים
הקריה, ירושלים

2. מנהל מינהל האוכלוסין
רח` הלל 24, ירושלים

עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים ובקשה לדיון דחוף

מוגשת בזאת עתירה למתן צו על-תנאי, המורה למשיבים לבוא וליתן טעם:
א) מדוע לא ישיבו לעותר 1 (להלן "העותר") את אשרת העולה שלו, ואת אזרחותו הישראלית; ולחילופין מדוע לא יעניק לו המשיב 1 אזרחות ישראלית לאלתר.

ב) מדוע לא יקיימו, בטרם כל ביטול של אזרחות ישראלית או מעמד עולה הליך ראוי הכולל: הודעה מוקדמת לאזרח על הכוונה לשלול אזרחותו או מעמדו, גילוי נאות של הראיות הקימות נגדו, שימוע בו יוכל האזרח לטעון את טענותיו, הצגת חוות-דעת מומחה וכל מידע אחר עליו מסתמכים המשיבים בפני האזרח, ומתן נימוקים להחלטה לביטול האזרחות או המעמד, במידה והוחלט על ביטולם.

בקשה לצו ביניים

העותר עלה לישראל בשנת 1991 במסגרת מבצע שלמה, קיבל אשרת עולה ובהמשך גם אזרחות ישראלית. בינואר 2001 קיבל העותר צו גירוש ממנו למד כי אשרת העולה והאזרחות הישראלית שניתנו לו בוטלו ע"י המשיבים וכי הוא נדרש לעזוב את הארץ. בפברואר 2001 פנה העותר למשיב 1 בבקשה למתן הכרעה סופית בעניינו, בהתאם לסעיף 16 (ב) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952. למרות הזמן הרב שחלף, טרם נתקבלה הכרעה בבקשה. העותר נמצא כיום ללא מעמד בישראל, כשחרב הגירוש מונפת מעל ראשו. בית המשפט מתבקש ליתן צו ביניים, המורה למשיבים לא לגרש את העותר מישראל, או לנקוט כל צעד אחר נגדו, עד למתן פסק דין בעתירה. כמו כן מתבקש בית המשפט ליתן צו ביניים המורה למשיבים לתת לעותר, באופן זמני ועד למתן פסק דין בעתירה, אשרת שהיה מסוג א/ 5, אשר תקנה לעותר מעמד חוקי בארץ, תאפשר לו לעבוד למחייתו וכן תעניק לו זכות לביטוח בריאות ממלכתי.

בקשה לדיון דחוף

מאז ינואר 2001 נמצא העותר ללא מעמד בישראל ואינו יכול לקיים בה חיים תקינים. העותר איבד את מקום עבודתו ואינו מבוטח בביטוח בריאות ממלכתי. עם עלייתו ארצה ויתר העותר על האזרחות האתיופית ושלילת אזרחותו הישראלית מותירה אותו כיום ללא כל אזרחות. בית המשפט מתבקש על כן לקבוע מועד דחוף לדיון בעתירה.

מבוא

העותר, בן הדת הנוצרית, עלה ארצה בשנת 1991, במסגרת מבצע שלמה. עם עלייתו ארצה קיבל העותר תעודת עולה על אף שאינו זכאי לקבל אזרחות מכוח שבות, וזאת ללא כל מרמה מצדו. כעת, כעבור למעלה מעשר שנים, לאחר שהשתקע בארץ ובה מרכז חייו, התגייס לשירות סדיר, שירת במילואים, ואף נולדה לו בת אזרחית ישראלית, החליטו המשיבים, באופן פתאומי, לשלול את אזרחותו הישראלית בטענה כי לא היה זכאי לקבל אזרחות ישראלית וכי אזרחותו הושגה באמצעות מתן פרטים כוזבים. החלטה זו של המשיבים נעשתה ללא סמכות ולוקה בחוסר סבירות קיצוני לאור מכלול נסיבות המקרה. ההחלטה התקבלה תוך התעלמות המשיבים מכללי הצדק הטבעי, ומחובתם לקיים הליך שימוע כדין טרם קבלת החלטה הפוגעת פגיעה כה קשה בזכות יסוד של העותר. לעותר לא ניתנה הזדמנות להגיב על האשמה הקשה, כי מסר פרטים כוזבים על מנת לקבל את אזרחותו, ואף לא הוצגו בפניו הראיות עליהן מתבססת האשמה חמורה זו.

הרקע העובדתי

1. העותר, בנם של המנוח א` ד` ו- ק` ת`, נולד בשנת 1964, בכפר גוג`ה שליד העיר גונדה שבאתיופיה. לעותר שבעה אחים ואחיות, שניים מהם, אחותו ד` ואחיו המנוח מ`, הינם אחיו למחצה, ילדי אביו והגב` ג` י`, אשר מוצאה יהודי. למרות שלא גדלו יחד שמרו העותר ואחיו למחצה, אשר גרו בעיר גונדה הסמוכה, על קשר לאורך השנים והעותר רואה בהם אחיו לכל דבר ועניין.

2. בתחילת שנת 1991 קיבל העותר, אשר שרת באותה עת בצבא האתיופי, מכתב בהול מאחותו ד` בו כתבה, כי היא ובני משפחתה נמצאים במחנה הסוכנות באדיס אבבה, ממתינים לעלות לארץ ישראל. במכתבה הפצירה ד` בעותר להצטרף אליהם ולעלות עמם ארצה. בעקבות קבלת המכתב מיהר העותר להצטרף לאחותו ומשפחתה באדיס אבבה.

3. ד` היתה הראשונה מבין האחים אשר הגיעה עם משפחתה לאדיס אבבה, והראשונה שפגשה את נציגי הסוכנות במחנה בקונסוליה הישראלית. עם בואה נחקרה דברי ארוכות ע"י נציגי הסוכנות. עיקר השאלות התמקדו באילן היוחסין של המשפחה, ומשהתברר כי אמה, הגב` ג` י`, יהודיה ונמצאת בישראל, הוכרו גם היא ובני משפחתה כזכאים לעלות ארצה והוספו לרשימת הסוכנות. במהלך התחקיר מסרה דברי למראיינים, כי גם אחיה העותר צריך להגיע לאדיס אבבה.

4. עם בואו של העותר לאדיס אבבה מיהר לפנות יחד עם אחותו ד` לנציג הסוכנות על מנת להירשם גם הוא כמועמד לעליה ארצה. העותר הזדהה באמצעות תעודה רשמית של ממשלת אתיופיה אשר שימשה כתעודת מעבר בין המחוזות השונים, בה הופיע תצלום פניו, שמו המלא ומקום מגוריו. משהתברר כי היינו אחיה של ד` וזו אותרה ברישומי הסוכנות כזכאית לעלות ארצה, נירשם גם העותר כזכאי. הבדיקה האמורה ארכה מספר דקות בלבד, מבלי שנבדק טיב הקשר המשפחתי בין העותר ובין ד`. בדומה לאחותו קיבל גם העותר אישור בעזרתו נכנס ויצא ממחנה הסוכנות שבקונסוליה הישראלית במהלך תקופת ההמתנה עד עלייתו ארצה.

5. למרות החשיבות המשפטית הרבה שיש לטיב הקשר המשפחתי בין העותר לאחותו, דהיינו האם הנם אחים או אחים למחצה ואם אחים למחצה האם מצד האב או האם, לא שאלו שליחי הסוכנות את העותר שאלות בנדון. כאמור לעיל, משהתברר להם כי השניים אחים הסתפקו בתוצאות הבדיקה המעמיקה שנערכה לאחות ד`, שמסקנתה הייתה, כי היא זכאית לעלות ארצה, ועל סמך תוצאה זו מיהרו לרשום גם את העותר כזכאי. גם העותר לא יחס משמעות כלשהי לעובדת היות שנים מאחיו, ד` ו- מ`, רק אחים למחצה, לא מבחינת עוצמת הקשר הריגשי בינו לבינם ובוודאי שלא מבחינת השלכות הדבר על זכאותו לעלות ארצה. יתרה מזו, העותר לא היה מודע כלל למשמעויות המשפטיות שיש לקשרי המשפחה לגבי זכאות ואפשרות העליה לישראל.

6. ראוי לציין בהקשר זה, כי למרות הבדלי התרבות ודפוסי ההתנהגות, אשר צפויים היו לגרום לאי הבנות במפגש בין האתיופיים לישראלים, לא ניתנה למראיינים מטעם הסוכנות כל הכשרה מסודרת ומרוכזת בנוגע לאופן עריכת התחקיר למועמדים לעליה. בשלבים הראשונים תחקרו את המועמדים מראיינים בעלי ניסיון עבודה עם בני העדה, ניסיון שנרכש ע"י עבודה עם עולים מעליות קודמות ("מבצע משה" ואחרות). אולם בהמשך, כשנה טרם מבצע שלמה, גדל מספר המועמדים לעליה והתעורר הצורך לגייס גם מראיינים ללא כל ניסיון, אשר בשל הלחץ הרב, "הוכשרו" תוך כדי עבודה. המראיינים החדשים צפו במשך יום או יומיים בתחקירים שביצעו מראיינים ותיקים יותר ואת יתרת "ההכשרה" קיבלו במהלך ישיבות הצוות, וכתשובה לשאלות שהציגו למראיינים וותיקים מהם. העובדה, כי התחקירים נערכו בצוותים בהם אחד מהמראיינים הוא בן העדה, לא היוותה תחליף להכשרה מקצועית ומסודרת, ובפועל אירעו טעויות רבות שמקורן באי הבנת התרבות האתיופית.

"… אך בסך הכל נבע המחדל ברישום מאי הבנת תרבות האנשים והדרך בה השיבו על השאלות אשר הופנו אליהם. המפתיע בכל העניין הוא, שהרישום התנהל ברובו על ידי בני העדה הישראלים אשר כפי הנראה הפכו כה מערביים עד ששכחו את אורח מחשבתם הקודם"

("מבצע שלמה שנה ועוד שלושים ואחת שעות" יעקב פרידמן, הוצאת אמיתי הפקות 1992, 19)

7. בתאריך 25.5.91 עלו ארצה העותר ואחיו. במהלך מבצע שלמה הופרדו בני המשפחה, וכל אחד מהם הוטס במטוס אחר, ובהמשך הופנה, יחד עם יתר הנוסעים במטוסו, למרכז קליטה באזור שונה בארץ. הנוסעים במטוסו של העותר הופנו למרכז קליטה בעיר אילת, הנוסעים במטוסה של ד` הופנו לעיר טבריה והנוסעים במטוסו של מ` הופנו למרכז קליטה בירושלים. רק כעבור שלושה חודשים הצליחו בני המשפחה לאתר אחד את השני ולחדש את הקשר ביניהם.

8. כבר למחרת יום העלייה לישראל הגיעה למרכז הקליטה באילת, לשם הופנה העותר, פקידה מלווה במתורגמן דובר אמהרית. הפקידה ישבה עם כל עולה בנפרד, ובררה פרטים אודותיו: מתי נולד, כמה שנים למד, האם היינו נשוי או רווק, האם יש לו משפחה בארץ ועוד… העותר נשאל האם יש בידו מסמך רשמי כלשהו והוא הציג את אישור הכניסה שקיבל בקונסוליה הישראלית. כשבועיים לאחר מכן קיבל העותר תעודת עולה ואזרחות ישראלית (ראו סעיף 2(ב)(4) לחוק האזרחות, תשי"ב-1952). עם קבלת האזרחות הישראלית איבד העותר אוטומטית את אזרחותו האתיופית.

מכתב מהקונסוליה האתיופית מצ"ב כנספח ע/ 1 לעתירה.

9. במסגרת מבצע שלמה עלו לישראל קרוב ל- 15,000 עולים והיה צורך בכוח אדם רב לרישום פרטיהם האישים. על מנת לבצע את המשימה מהר ככול הניתן גויסו עובדים חדשים רבים, אשר לא הוכשרו לעבוד עם בני העדה האתיופית. למעשה מדובר היה בשלב זה ברישום פורמלי בלבד, שכן ההנחה הייתה כי כל האנשים שהגיעו במסגרת המבצע נמצאו זכאים לעלות ארצה עוד באדיס אבבה.

10. כשנה לאחר עלייתו ארצה קיבל העותר תעודת זהות בה פרטים שגויים רבים: כשם האב הופיע במקום השם ד` השם א`, כשם האם הופיע במקום השם ק`, השם ד`, ובסעיף הלאום הופיע במקום נוצרי – יהודי. מיד כשהבחין בטעות ברישום פנה העותר לסניף מנהל האוכלוסין באילת וביקש לתקנו. להפתעתו נאמר לו, כי לשם ביצוע השינוים עליו לפנות לבית המשפט ולקבל פסק דין הצהרתי. תצלום תעודת הזהות מצ"ב כנספח ע/2 לעתירה.

11. המידע אשר מסרו לעותר פקידי סניף מנהל האוכלוסין באילת, הינו מידע מוטעה, המנוגד לאמור בפרק ג` לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965. ע"פ הוראות חוק זה, יש צורך בפסק דין הצהרתי לצורך ביצוע שינוי ברישום, רק לגבי שינוי הרישום בסעיף הלאום, הדת והמצב האישי, ובהעדר הסכמה של מי שהפרט מתייחס אליו (ראו סעיף 19ה(ב) לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965). ברי כי בעניינו של העותר, אשר היה מעונין בשינוי הרישום ופנה מיוזמתו למנהל האוכלוסין, אין צורך בפניה לבית המשפט.

12. באותה עת שהה העותר כשנה בישראל, שליטתו בשפה העברית הייתה חלקית בלבד, והיכרותו את התרבות הישראלית והלכותיה מועטה. במצב זה אך מובן שפניה עצמאית לבית המשפט, לצורך קבלת פסק דין הצהרתי, הייתה מעבר לכוחותיו, והעותר נמנע מלעשות כן. כמו כן נמנע העותר מלבצע ברור נוסף בדבר הדרכים לבצע שינוי ברישום שכן סבר, כי התשובה שקיבל מפקידי מנהל האוכלוסין באילת הנה התשובה המוסמכת והמדויקת ביותר שישנה.

13. בתאריך 21.3.93 נולדה לעותר בת ושמה מ`. למרות שלא נישא לאמה, העותר הקפיד לגור סמוך לבתו בעיר אילת ולשמור על קשר רציף והדוק עמה במשך כל השנים. הילדה מ` רשומה בתעודת הזהות של העותר כביתו ונושאת את שם משפחתו.

תצלום ספח תעודת הזהות של העותר מצ"ב כנספח ע/3 לעתירה.

14. בתאריך 5.2.95 התגייס העותר לצה"ל. מפאת גילו המבוגר גוייס העותר ל- 4 חודשים בלבד, במהלכם הוכשר לשרת כנהג תובלה. מאז ועד היום, במשך שש שנים, שירת העותר במילואים למעלה מ- 24 יום בשנה.

צו הגיוס האחרון שקיבל העותר מתאריך 4.1.01 מצ"ב כנספח ע/4 לעתירה.

15. בתאריך 9.11.97 נסע העותר לאתיופיה על מנת להתחתן עם הגב` י` צ` ממחוז ילדותו. בתאריך 1.12.97 נישאו השניים.

תעודת נישואין מצ"ב כנספח ע/5 לעתירה.

16. העותר שהה באתיופיה כארבעה חודשים ועם שובו פנה בבקשה בכתב ללשכת האוכלוסין באילת על מנת להסדיר את בוא בת זוגו ארצה. בתגובה לבקשה זומן העותר ללשכת האוכלוסין בירושלים.

בקשת העותר מסומנת כנספח ע/ 6 לעתירה.

17. בתאריך 21.7.98 נפגש העותר, במשרד הפנים בירושלים, עם עובד המחלקה לעליות מיוחדות בשם ליאור. ליאור שאל את העותר שאלות אישיות רבות בנוגע לנישואיו באתיופיה ולמעשיו באתיופיה ובארץ. בין היתר שאל ליאור את העותר האם הוא יהודי והעותר השיב בשלילה. אף על פי שהשיחה בין השניים התנהלה באמהרית התבקש העותר בסופה, לחתום על מסמך אשר נכתב בעברית ע"י ליאור. למרות שבאותה עת לא ידע לקרוא היטב עברית, מיהר העותר לחתום על המסמך ללא היסוס שכן סבר, כי בכך יקדם את הטיפול בבקשת האשרה לבת זוגו.

18. כעבור כחודש ימים, בתאריך 23.8.98, זומן העותר בשנית לפגישה עם ליאור. בהגיעו דרש ליאור, כי ימסור לידו את תעודת הזהות והעותר עשה כן. בעודו מחזיק את תעודת הזהות בידו הסביר ליאור לעותר, כי היות ואינו יהודי אין הוא זכאי לחיות בארץ ויש לשלול את אזרחותו. ליאור הוסיף, כי למרות זאת, אם יבטל העותר את בקשת האשרה לבת זוגו, לא תבוטל אזרחותו. מופתע ומבוהל מתפנית האירועים הודיע העותר לליאור כי הוא מבטל את בקשת האשרה לבת זוגו ותעודת הזהות הוחזרה לידו.

19. בתאריך 8.1.01 גילה העותר, כי אבדה לו תעודת הזהות. העותר אשר שהה באותה עת בירושלים, מיהר ופנה ללשכת האוכלוסין בעיר על מנת להוציא תעודה חדשה. לאחר שהופנה מפקידה אחת לשניה נמסר לידיו, לתדהמתו הרבה, צו גירוש מהארץ.

צו הגירוש מסומן כנספח ע/ 7 לעתירה.

20. בעוד העותר המום כולו דרשה הפקידה, כי יכתוב דבר מה (מפאת הלחץ והתדהמה הרבה בה היה שרוי באותה עת תוכן הדרישה נשכח מהעותר). העותר, נרעש ומבוהל, ניסה להסביר לפקידה, כי אינו יודע לכתוב טוב עברית, אולם זו התעקשה כי הדבר יכתב בכתב ידו. אם לא כן, אמרה הפקידה, תאלץ לקרוא למשטרה. בסופו של דבר הכתיבה הפקידה לעותר, אות אות, את שרצתה, והוא רשם בכתב ידו את שדרשה. יודגש כי העותר אינו יודע מה כתב ועל מה חתם.

21. רק עם קבלת צו הגירוש נודע לעותר, כי כבר בתאריך 25.1.00, דהיינו כשנה קודם לכן, שר הפנים שלל את אזרחותו וביטל את רשיון הישיבה ואשרת העולה שניתנו לו עם בואו ארצה. למרות שכתובתו העדכנית של העותר היתה בידי משרד הפנים, הוא לא קיבל מעולם הודעה בדבר הכוונה לשלול את אזרחותו או בדבר שלילת אזרחותו בפועל. אלמלא איבד העותר את תעודת הזהות ומיהר לפנות ללשכת האוכלוסין, אין לדעת מתי וכיצד היו המשיבים מודיעים לו על שלילת האזרחות.

22. בתאריך 15.2.01 הגיש העותר, בהתאם לסעיף 16(ב) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952, בקשה למתן הכרעה סופית בעניינו. בבקשה מבקש העותר, כי תוחזר לו אזרחותו ויבוטל צו הגירוש שהוצא כנגדו. בסוף הבקשה מבקש העותר, כי זו הפעם, יערך לו ע"י שר הפנים שימוע כדין, בו יוכל לומר את דברו, טרם קבלת החלטה סופית בעניינו.

העתק הבקשה , מסומן כנספח ע/ 8 לעתירה.

23. בתאריך 20.2.01 התקבל אישור ממשרד הפנים בדבר קבלת הבקשה.

העתק האישור מסומן כנספח ע/9 לעתירה.
העתק תזכורת מאת ב"כ העותר, מיום 2.4.01, מצ"ב כנספח ע/ 10 לעתירה.

עד היום לא התקבלה הכרעה בבקשה.

24. בתאריך 4.6.01 פנה העותר למנהל מנהל האוכלוסין בבקשה לצלם בדחיפות את תיקו האישי לצורך הערכות לקראת הדיון בבקשה להכרעה סופית בעניינו. יום לאחר מכן הפנתה באת כוח העותר העתק מהבקשה לממונה על חוק חופש המידע במשרד הפנים (להלן "הממונה").

העתק הפניות לראש מנהל האוכלוסין ולממונה מסומנים כנספח ע/11 לעתירה.

25. בתאריך 26.6.01 השיב הממונה לב"כ העותר, כי הוא דוחה את הבקשה לצילום התיק בהתאם להוראות סעיפים 9(א)(3) ו 9(א)(4) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 .
ניסיון ב"כ העותר להעמיד את הממונה על טעותו בפרשנות הוראות חוק חופש המידע וחוק מרשם האוכלוסין לא צלח, והממונה עומד בסירובו לאפשר לעותר לצלם את תיקו האישי במרשם האוכלוסין.

העתק התכתבות ב"כ העותר והממונה מסומן כנספח ע/12 לעתירה.

26. במקביל, בעקבות שיחה בעניינו של העותר עם מנהלת מחלקת אשרות וזרים, ביקשה באת כוחו, בתאריך 21.6.01, כי יועבר אליה תצלום של הראיות לביסוס הטענה, כי העותר קיבל אזרחות ישראלית בעקבות מסירת פרטים כוזבים. עד היום לא נתקבלה תשובה.

העתק המכתב מיום 21.6.01 מסומן כנספח ע/ 13 לעתירה.

27. סירובם של המשיבים לאפשר לעותר לצלם את תיקו האישי, או לכל הפחות, לעיין בראיות המוכיחות כי השיג את אזרחותו על סמך פרטים כוזבים, אינו חריג אלא מייצג את מדיניות משרד הפנים בנדון. כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, מדיניות זו של אי מסירת מידע או ראיות לאזרח טרם ביצוע פגיעה קשה בזכויותיו, הנה הפרה של כללי הצדק הטבעי, המחייבים את המשיבים לערוך שימוע כדין, כולל מתן אפשרות עיון בראיות והזדמנות אמיתית לסתור אותן, לאזרח אשר את זכויותיו מבקשים לשלול.

הרקע המשפטי

אזרחות כזכות יסוד

28. הזכות לאזרחות מוכרת במשפט הבינלאומי והישראלי כזכות יסוד. סימן 15 להכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם משנת 1948 קובע, כי כל אדם זכאי לאזרחות, וכי מאיש לא תישלל אזרחותו באופן שרירותי. בשל חשיבות האזרחות להוויתו של האדם בעולם המודרני, נכרתה אף אמנת האומות המאוחדות בדבר צמצום המעמד של חוסר אזרחות משנת 1961. אמנה זו נחתמה על-ידי מדינת ישראל ביום 30.8.61 אם כי לא אושררה. סעיף 8 לאמנה קובע איסור, בסייגים מסוימים, לשלול מאדם אזרחות, אם יהיה בכך כדי לעשותו חסר כל אזרחות.

ראו דברי השופט זמיר בעניין אלרואי:

"האזרחות היא זכות יסוד. כך מקובל במשפט הבינלאומי… וכך מקובל גם במשפט של מדינות רבות שקבעו את האזרחות כזכות חוקתית… ואף כי בישראל לא זכתה האזרחות למקום של כבוד בחוק יסוד, אין ספק כי היא נמנית עם זכויות היסוד… כידוע, חובה היא על כל רשות מנהלית להימנע מפגיעה בזכות יסוד, והאזרחות בכלל זה, אלא לתכלית ראויה ובמידה ראויה; קל וחומר בשלילת אזרחות להבדיל מפגיעה אחרת, ובן בנו של קל וחומר בשלילת אזרחות העושה אדם שיש לו אזרחות מלידה לחסר כל אזרחות"

(בג"ץ 2757/96 אלראי נ` שר הפנים (פ"ד נ(2) 18, 22))
ראו גם: בג"ץ 754/83 רנקין נ` שר הפנים (פ"ד לח(4) 113)
בג"צ 1227/98 מלבסקי נ` שר הפנים (פ"ד נב(4 )640)

29. כך, שלילת הזכות לאזרחות תעשה לא רק לתכלית ראויה ובמידה ראויה, אלא אך ורק מכח סמכות מפורשת בחוק, ועל פי הליך ראוי.

סמכות שר הפנים לבטל אשרת עולה ואזרחות

30. כפי שצויין בסעיף 18 לעתירה, עם קבלת צו הגירוש נודע לעותר כי שר הפנים הפעיל את הסמכות הנתונה לו בסעיף 11(ב)לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952, וביטל את רשיון הישיבה ואשרת העולה שנתן לו וכן ביטל לפי סעיף 11(ג) לחוק האזרחות התשי"ב-1952, את אזרחותו הישראלית, מאחר ונתקבלה לכאורה על סמך ידיעות כוזבות.

31. סעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, קובע כי: "שר הפנים רשאי בהחלטה מנומקת לבטל אשרת-עולה ותעודת עולה… אם הושגו על ידי מתן ידיעות כוזבות".
סעיף 11 (ג) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952, קובע כי: "שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם, אם הוכח להנחת דעתו שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים…"
נוכח פסיקת בית המשפט העליון, אשר פירשה את שני המונחים "ידיעות כוזבות" ו "פרטים כוזבים", באופן זהה (ראו בג"צ 1227/98 מלבסקי נ` שר הפנים), והיות ובנסיבות עתירה זו אין מחלוקת, כי העותר קיבל אזרחות ישראלית, אדון מעתה והלאה בשלילת אזרחותו של העותר מכח סעיף 11(ג) לחוק האזרחות בלבד. עם זאת כל האמור לעיל, יפה גם לעניין ביטול אשרת העולה ותעודת העולה של העותר.

32. לשר הפנים אין סמכות לבטל אזרחות אלא בנסיבות הנזכרות בסעיף 11(ג) לחוק האזרחות, דהיינו, אם הושגה על יסוד פרטים כוזבים. הסעיף אינו חל במקרה בו ניתנה האזרחות בשל טעות של הרשויות, אך ללא מירמה מצד האזרח ובמקרה שכזה לשר אין סמכות לבטל אזרחות.

• א` רובינשטיין, המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל, (כרך ב`, מהדורה חמישית, שוקן, תשנ"ז), 882.
• בג"צ 81/62 גולן נ` שר הפנים, פ"ד טז 1969, 1972.
• י` זמיר, הסמכות המינהלית (נבו, תשנ"ו) כרך ב`, עמ` 999.

33. זכאותו של העותר לעלות ארצה נקבעה על ידי שליחי הסוכנות, ככל הנראה בשגגה ולאחר בדיקות חלקיות, בשל מגבלות זמן ומקום, ועקב הנחה מוטעית כי בהיות העותר אחיה של הגב` ד` א`, זכאי גם הוא לעלות ארצה מכח שבות. עם עלייתו ארצה קיבל העותר, כעניין שבשגרה, תעודת עולה ואזרחות. כפי שצויין קודם לכן בפרק העובדתי של עתירה זו, העותר לא מסר פרטים כוזבים בדבר טיב הקשר המשפחתי בינו ובין אחותו ד` מאחר שכלל לא נשאל על כך. נראה אם כן, כי בנסיבות אלו, אין לשר הפנים סמכות לשלול את אזרחות העותר שכן זו לא ניתנה על סמך פרטים כוזבים שנמסרו ע"י העותר אלא בשל טעות בלבד.

34. ראוי להדגיש, כי בטענה המייחסת לעותר הצגת פרטים כוזבים במטרה להגיע לארץ יש הטלת דופי ופגיעה בשם הטוב של העותר. לפיכך, יש להחיל בעניין זה את ההלכה מן המשפט האזרחי הקובעת, כי לשם הוכחת טענת מרמה, שיש בה הטלת דופי ופגיעה בשם הטוב, יש צורך במידת הוכחה הגבוהה ממאזן הסבירות, כלומר יש צורך בראיות ברורות ומשכנעות או "הוכחה חזקה וברורה" (ראו ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ` איתן גולדברג תק-על 95(2)543; ע"א 475/81 זיקרי נ` כלל פ"ד מ(1)589,603). כפי שצויין בחלק העובדתי של עתירה זו, במקרה דנן לא רק שלא הוצגו בפני העותר ראיות ברורות ומשכנעות להוכחה אלא שעד היום, למרות בקשות חוזרות ונשנות, לא הוצגו ראיות כלשהן בפני העותר ובאת כוחו.

35. במקרה דנן לא מתקיימים תנאי הסעיף, כי האזרחות נרכשה על סמך פרטים כוזבים, לא הוצגה תשתית עובדתית להוכחת הטענה בדבר מירמה, ולא קוימו הדרישות המינימליות של הליך הוגן. העותרים יטענו, כי בנסיבות אלו אין למשיבים סמכות לבטל את אזרחותו של העותר.

החלטת המשיבים בלתי סבירה

36. לחילופין יטענו העותרים, כי גם אם יש למשיבים סמכות לשלול את אזרחותו של העותר ע"פ סעיף 11(ג) לחוק האזרחות, היה עליהם להפעיל שיקול דעת, ולבחון האם ראוי לשלול את אזרחות העותר אם לאו. שקול דעת זה אין משמעו חופש מוחלט לבחור כראות עינם. על המשיבים מוטלת החובה לפעול בהגינות וביושר, מתוך שיקולים ענייניים בלבד ובסבירות. שקול דעת זה כפוף לכל עילות הביקורת של המשפט המינהלי.
(ראו בג"ץ 282/88 מוברק עווד נ` ראש הממשלה, (פ"ד מב(2) 426); בג"ץ 3648/97 ביג`לבהן פטל ו31 אח` נ` שר הפנים , פ"ד נג (2) 728).

37. בנסיבות דנן, הפעילו המשיבים את סמכותם באופן בלתי סביר. המשיבים התעלמו מהיסוד הנפשי של העותר ומהנסיבות בהן מסר, לכאורה, פרטים כוזבים, מהעובדה כי שירת בצבא והינו זכאי לקבל אזרחות ע"פ חוק האזרחות, בשל כך בלבד, מהעובדה שחלפו כעשר שנים מאז עלה ארצה וכיום מרכז חייו הינו כאן. כן התעלמו המשיבים מכך שהעותר הינו אב לילדה המתגוררת עם אמה בעיר אילת ושלילת האזרחות פרושה גזירת נתק ופירוד בין האב לביתו. נסיבות אלו, כל אחת בנפרד וכולן יחד, צריכות היו להוביל את המשיבים להחלטה שלא לבטל את אזרחותו של העותר.

א. היסוד הנפשי של העותר

38. לעותר לא הייתה כוונה למסור ידיעות כזב או להוליך שולל את שליחי הסוכנות, והטעות שנפלה בעת רישומו, ואשר בגינה זכה לעלות ארצה, מקורה בקשיים בתקשורת בין תרבותית. קשיים אלו היוו מקור מרכזי לטעויות ברישום העולים מאתיופיה.

"בכדי להבין את הקשיים שנוצרו בעת רישום המשפחות, יש להבין את תרבותם של יהודי אתיופיה ואת אורח מחשבתם. אף על פי שנרשמו בין 2,500 ל 3,000 איש בשוגג, כלומר נמצא רישום כפול של אנשים שכלל לא הגיעו לאדיס אבבה, אין המדובר במעשי מרמה או בניסיונות הונאה מצד בני העדה… אך בסך הכל נבע המחדל ברישום מאי הבנת תרבות האנשים והדרך בה השיבו על השאלות אשר הפנו אליה… ההסבר נעוץ בסגנון האתיופי הלקוני. האדם עונה לשאלה כפשוטה בלי לנסות לפרש את המהות. הוא עונה בדיוק על מה שנשאל ולכן על השאלות להיות מנוסחות היטב ובהתאם כדי לקבל את התשובות המתאימות."

("מבצע שלמה שנה ועוד שלושים ואחת שעות" יעקב פרידמן, הוצאת אמיתי הפקות 1992, 19)

העמודים הרלוונטים מצ"ב כנספח ע/14 לעתירה.

39. הימנעות העותר ואחותו למחצה מלהוסיף ולפרט באוזני שליחי הסוכנות, מיוזמתם, בדבר טיב הקשר המשפחתי ביניהם, מקורה ב"קוד הכבוד" הנהוג בתרבות האתיופיות כלפי בעל סמכות. קוד התנהגות זה בא לידי ביטוי במגוון רחב של התנהגויות בתרבות האתיופית ואלו גרמו (ועודן גורמות) לאי הבנות במפגש בין העולים מאתיופיה לבין הישראלים. קוד הכבוד כולל בין היתר את הכלל כי להגיד "לא" מהווה פגיעה בכבודה של דמות הסמכות, הציווי התרבותי הוא לומר "כן", וריאציה של כלל זה היינה האיסור להציע חלופות לסמכות. (ראו "סוגיות בנושאי משפחה של יהודי אתיופיה" בעריכת דני בודובסקי, בהוצעת אסי משאבים קהילתיים, ירושלים, יולי 1990, ע"מ 20-25).

"דבר נוסף שמביעים יהודי אתיופיה בקוד הכבוד שלהם כלפי הסמכות היא ההימנעות משאלות ויוזמות כלפי הסמכות. במפגש עם דמות הסמכות, האדם מצווה לענות בלבד. שאלה כלפי מבוגר הורה, סמכות, נתפסת כביטוי של חוצפה. אדם אינו אמור לנדב אינפורמציה שלא נשאל לגביה, אלא לענות ב"כן" או "לא", תשובה קצרה לגבי מה שנשאל בלבד." (שם, ע"מ 27).

העמודים הרלוונטים מצורפים כנספח ע/15 לעתירה.

40. בבג"ץ 1227/98 מלבסקי נ` שר הפנים נקבע, כי היסוד הנפשי בעת מסירת המידע הינו שיקול רלוונטי שעל שר הפנים לשקול בבואו להחליט אם לבטל תעודת עולה. וכך אומר כבוד השופט זמיר בפסק הדין:

"עם זאת, לא יהיה זה נכון לדעתי, להתעלם מן המצב הנפשי, הידוע או המשוער, של מבקש תעודת עולה. המצב הנפשי, אף שאינו קובע לצורך הסמכות של שר הפנים לבטל תעודת עולה או אזרחות שהושגו על יסוד ידיעות כוזבות, עשוי להיות שיקול ענייני במסגרת שיקול הדעת של שר הפנים. שהרי לפי סעיף 11(ג) לחוק האזרחות וסעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל, אם תעודה או אזרחות הושגו על יסוד ידיעות כוזבות, שר הפנים "רשאי" לבטל את התעודה או האזרחות. רשאי ולא חייב."

(שם, פיסקה 20 לפסק הדין).

ב. הוראות סעיף 6 לחוק האזרחות – הקלה בקבלת אזרחות למי ששירת בצבא

41. כפי שפורט בסעיף 11 לעתירה, בשנת 1995 העותר התגייס לצה"ל והוכשר לשרת כנהג תובלה, מאז ועד היום הקפיד העותר לשרת במילואים כנדרש.

42. סעיף 6 לחוק האזרחות אשר כותרתו "פטור מתנאים להתאזרחות" קובע כדלקמן:

"(א) 1. מי ששירת שירות סדיר בצבא- הגנה
לישראל, ……ושוחרר כחוק
2. מי ששיכל בן או בת בשירות כזה, פטורים מהתנאים שבסעיף 5(א), פרט לתנאי שבסעיף 5(א)(4)."

43. סעיף 5(א) לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 קובע שישה תנאים אשר בהתקיימם יכול בגיר, שאיננו אזרח ישראלי, לקבל אזרחות ישראלית. העותר ממלא את כל התנאים למעט את התנאי הקבוע בסעיף5(א)(5), "כי יהיה זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע".

44. בבג"צ 3648/97 ביג`לבהן פטל ו31 אח` נ` שר הפנים ואח` נדונה בהרחבה מדיניות מתן אזרחות לבני זוג של אזרחים ישראלים. בפסק הדין בוחן השופט חשין את השלכות סעיף 7 לחוק האזרחות, על שיקול הדעת הרחב הנתון לשר הפנים להעניק אזרחות לבגיר. בדומה לסעיף 6הרלוונטי לענייננו, גם בסעיף 7 מקל המחוקק על בגיר המעונין לקבל אזרחות ישראלית, זו הפעם בשל היותו נשוי לאזרח ישראלי. וכך אומר כבוד השופט חשין:

"יחד עם זאת, וכמו בעניינו של כל שיקול דעת אחר, הושמו גבולות וסייגים גם סביב לשיקול דעתו של שר הפנים לפי חוק האזרחות. אחד מסייגים אלו נקבע בסעיף 7 לחוק האזרחות, ובו הביע המחוקק רצונו כי ניתן להקל עם בני זוג של אזרחים ישראלים שעה שמבקשים הם לזכות באזרחות ישראל. המחוקק אמר את דברו, ושר הפנים אסור לו שיתעלם מהנחיית החוק. … סעיף 7 לחוק האזרחות, אין בו כדי לשלול את שיקול הדעתו של שר הפנים גם לעת דונו בבקשת בן זוג של ישראלי לקבלת אזרחות ישראל… ואולם לא אתקשה לומר כי הנטל הוא על השר להסביר מדוע אין הוא פוטר בן זוג של ישראלי מתנאים אלה, כולם או מיקצתם." (שם, פיסקאות 80-81)

דברי השופט חשין יפים אף לעניננו. גם בסעיף 6` לחוק האזרחות הביע המחוקק מפורשות את רצונו להקל בקבלת אזרחות על מי שכרך את גורלו עם גורל אזרחי המדינה, שירת בצבא ולעיתים אף סיכן את חייו עכב כך. החלטת המשיבים לשלול את האזרחות של העותר מתעלמת מרצונו המפורש של המחוקק, כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 6` לחוק האזרחות והנה בלתי סבירה בעליל. העותרים יטענו, כי, הנטל הוא על המשיבים, להסביר מדוע החליטו להתעלם מרצונו המפורש של המחוקק, ואף לפעול בניגוד לו, ושללו את אזרחות העותר, אשר ניתנה לו לפני כ- 10 שנים בשוגג, וללא כל מרמה מצדו.

45. לחילופין, מתבקש המשיב 1 להפעיל את סמכותו ע"פ סעיף 5 ו- 6 לחוק האזרחות ולהעניק לעותר אזרחות ישראלית לאלתר.

ג. הסתמכות העותר על החלטת המשיבים

46. אף אם העותר אינו "זכאי שבות", והאזרחות הוענקה לו בשל טעות של המשיבים, ללא כל מרמה מצדו, אין המשיבים יכולים לשלול ממנו כיום את אזרחותו. המשיבים אינם יכולים לבטל, במחי יד, את האזרחות של מי שהסתמך, ללא מרמה מצדו, על מתן אשרת עולה ואזרחות מצדם, השתקע בישראל והעביר אליה את מרכז חייו, רק כיוון שגילו טעות שעשו הם עצמם במתן האשרה. על אחת כמה וכמה, כאשר המדובר בטעות אשר ארעה לפני כעשר שנים, והאדם שאת אזרחותו רוצים המשיבים לשלול השתקע בארץ ותרם למדינה בהתגייסו לצה"ל ובשירות המילואים שביצע לאורך השנים.

47. כאשר הסתמך אדם על פעולותיה של הרשות ושינה מצבו עקב כך, אין היא יכולה, לאחר שנים, לקבוע כי טעתה ולשלול זכויות שהעניקה לו, אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. בבוא הרשות לחזור בה מהחלטתה וכתוצאה מכך לשלול זכויות יסוד, עליה לאזן בין אינטרס הכלל לבין אינטרס הפרט הנפגע.

בג"צ 799/80 שללם נ` פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, פ"ד לו (1) 317
ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל נ` מנהל מס רכוש, פ"ד לז (1) 337

48. במקרה זה, שינוי ההחלטה אינו משרת אינטרס ציבורי כלשהו. בניגוד לפסקי דין אחרים בנושא שלילת מעמד עולה, בהם דובר בשלילת מעמד עולה בשל עבר פלילי (ראו בג"ץ 42/71 לנסקי נ` שר הפנים, פ"דכו(2),337, בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ` שר הפנים), בענייננו אין חשש, כי העותר יהווה סכנה לציבור אם ישאר בארץ.

49. מאידך גיסא, ההחלטה פוגעת פגיעה קשה מנשוא בעותר אשר לפני כעשר שנים, על סמך קביעת שליחי הסוכנות, כי הינו זכאי לעלות ארצה, שינה את מסלול חייו, ויתר על אזרחותו האתיופית, העתיק את חייו לארץ, קיבל אזרחות ישראלית, הוליד בישראל בת, ושירת בצה"ל.

50. ושוב נזכיר, כי עד היום לא ידוע לעותר מהן הראיות על בסיסן החליטו המשיבים לבטל את אזרחותו. היות וביטול ההחלטה פוגע קשות באינטרס ההסתמכות של העותר, אין לעשות כן אלא על סמך ראיות חזקות ביותר. כמאמר הלכת שללם הנ"ל:

"מי שקיבל רשיון, רשאי להניח, כי הבדיקות המוקדמות נעשו ביסודיות הדרושה וכי החששות שהיו, אם היו כאלה, שוב אינם קיימים. על יסוד הנחה זו פועל בעל רשיון ומשקיע מהונו וממרצו. בנסיבות אלו אין זה הוגן ואין זה סביר, כי הרשות המנהלית תפגע באינטרס זה שלו, בלא שיתרחש אירוע חדש… ובלא שאירוע חדש זה יוכח בצורה משכנעת באופן שאינו מותיר ספק סביר בדבר התרחשותו"

(שם, שם וכן בג"ץ 5795/97 שריד נ` שר הבטחון פ"ד נא(4) 799, 804).

חובת המשיבים לקיים הליך הוגן טרם ביטול האזרחות

51. העותרים יטענו כי החלטת המשיבים בטלה, שכן במקרה דנן לא קוימו הדרישות המינימליות של הליך הוגן וביסוס תשתית עובדתית, להחלטה כי האזרחות נרכשה על יסוד פרטים כזבים.
52. הזכות להליך הוגן הינה בגדר זכויות האדם המוכרות במשפט הישראלי.
השוו: א` ברק, פרשנות במשפט, (כרך שלישי – פרשנות חוקתית, נבו, תשנ"ד) עמ` 431 – 432. העותרים יטענו, כי יש לקיים הליך הוגן הן לצורך שלילת מעמד עולה והן לצורך שלילת אזרחות.
53. הדרישות המינימליות שעל הליך הוגן (due process) לקיים, ואשר יפורטו בהרחבה בהמשך, הן: מסירת מהות החשד לידי מי שמבקשים לבטל מעמדו; מסירת המסמכים המקוריים שמסר (כגון תעודת לידה) לידי בודק מומחה, אם ישנם כאלו ומתעורר צורך בכך; (אולם, אין לקחת מהאדם כל מסמך שאינו נחוץ לבדיקה, לרבות תעודת הזהות הישראלית); מסירת חוות-דעת המומחה לנילון; הודעה לנילון על מועד השימוע בעניינו, ומתן אפשרות להשתתף בו, תוך תרגום ההליכים לשפתו. ראוי, כי האדם המחליט במשרד הפנים בדבר שלילת האזרחות יהיה שונה פרסונלית מהאדם היוזם את הליכי שלילת האזרחות. ממילא, ההחלטה צריכה להתקבל בידי שר הפנים, סמכות שאין להאצילה לעובדי משרדו. ההחלטה לשלול אזרחות צריכה להיות מבוססת על עובדות משכנעות וחד-משמעיות, זאת נוכח חשיבות הזכות העומדת להיפגע וחומרת האשמות המועלות כלפי האזרח. ברי כי ההחלטה צריכה להיות מנומקת ולהימסר לידי הנילון. יש להנהיג הליך ערעור, על ההחלטה.

54. כך, על פי דרישות דיני המינהל הציבורי הרגילים. אלא, שבית המשפט העליון כבר קבע כי:

"ייתכן שלפעמים אף יש לצפות להתחשבות מיוחדת ולפעולה מעבר למתחייב מהמילה הכתובה בחוק, כך למשל, כאשר המדובר בעולה חדש, שסדרי המנהל אינם נהירים לו. "

ע"א 472/79 שרף נ` מנהל אגף המכס והבלו, פ"ד לה (1) 509, 513.

55. נפרט את דרישות ההליך ההוגן אחת לאחת:
חובת השימוע, בטרם קבלת החלטה מינהלית, הינה מרכיב מרכזי של ההליך ההוגן. הילכתו של בית המשפט העליון מימים ימימה היא כי:

"לא יורשה גוף אדמיניסטרטיבי… לפגוע פגיעת גוף, רכוש, מקצוע, מעמד וכיוצא בזה, אלא אם ניתנה לנפגע הזדמנות הוגנת להשמעת הגנתו בפני הפגיעה העתידה."

בג"צ 3/58 ברמן נ` שר הפנים, פ"ד יב 1493, 1508.

הלכה זו הוחלה אף לגבי פירוש סמכויות לשעת חירום, ובודאי שכך לגבי סמכויות מנהליות רגילות.

בג"צ 358/88 האגודה לזכויות האזרח נ` אלוף פיקוד המרכז, פ"ד מג (2) 529

ההחלטה לבטל אזרחות או מעמד עולה של אדם היא החלטה הפוגעת במעמדו, בזכויותיו ובמסלול חייו בצורה קשה. יש להעניק לאדם שימוע, בטרם החלטה זו, לא כדי לצאת ידי חובה, אלא כדי להעניק לו אפשרות אמיתית להתמודד עם ההאשמות המועלות כנגדו. על כן יש להודיע לו מראש על טיב ההאשמות ולקיים שימוע בנוכחות מתורגמן לשפתו.

56. כפי שתואר בפרק העובדתי, העותר אומנם זומן פעמיים למשרד הפנים בירושלים, אולם מעולם לא נאמר לו, כי מטרת הזימון היינה עריכת שימוע והוא סבר, כי הזימון נועד לבחינת הבקשה שהגיש בעניין בת זוגו. כשנודע לעותר מפי ליאור, כי אזרחותו נמצאת בסכנה, הוצג לו הדבר כעובדה מוגמרת, ע"י ניתוח מוטעה ומטעה של המצב החוקי, וכאמור, מבלי שהוצגו בפניו ראיות כלשהן.

במצב דברים זה אין לומר, כי לעותר נערך שימוע כדין.

זכות העיון

57. זכות העיון היינה חלק מזכות השימוע בהליך המנהלי. כך קבע בית המשפט לגבי החלטה, העשויה לפגוע בשמו הטוב של אדם. כך, על אחת כמה וכמה, כאשר צפויה להיפגע אזרחותו של אדם, ועמה צפויה להישלל זכותו להימצא בישראל, ארץ מגוריו.

בג"צ 4914/94 טרנר נ` מבקרת המדינה פ"ד מט (3) 771
י` זמיר, הסמכות המינהלית, (נבו, תשנ"ו) כרך ב`, עמ` 890

58. יפים לענייננו דברי בית המשפט בבג"צ 656/80 אבו רומי נ` שר הבריאות, פ"ד לה (3) 185, 89:

"זכות השמיעה אין משמעותה אך הליך פורמלי של הזמנה ושמיעה. …זכות זו משמעה מתן הזדמנות נאותה להגיב על מידע שנתקבל, והעשוי להשפיע על ההחלטה בעניינו של העותר. על כן, אין מקיימים כהלכתה את זכות השמיעה אם אין מפנים את תשומת לבו של הפונה למידע שנתקבל בעניינו, ומאפשרים לו להגיב עליו כראוי."

חובה היא, על כן, על הרשות לאפשר לאדם העומד להפגע מהחלטה להגיב על הטענות כנגדו.
בג"צ 685/78 מחמוד נ` שר החינוך והתרבות, פ"ד לג (1) 767, 774 – 775

59. העולה מן האמור לעיל, כי יש למסור למי שמתכוונים לשלול את מעמדו ואזרחותו מידע בכתב בדבר החשדות נגדו והראיות לביסוסם .

60. במקרה דנן, לא רק שהעותר לא קיבל לעיונו, טרם ביטול האזרחות, מידע בדבר החשדות נגדו והראיות לביסוסם, אלא שגם לאחר מכן, עת פנה מיוזמתו וביקש לעיין בחומר זה, נענה בסירוב.

חובת הנמקה

61. אדם זכאי לדעת את הנימוקים להחלטה הפוגעת בו, אלא אם קיים טעם מיוחד לחסיון הנימוקים. בענייננו, ההחלטה פוגעת בסדרי חייו הבסיסיים של אדם. ההחלטה המנומקת באופן לקוני, בכך שהמעמד הושג ע"י מתן ידיעות כוזבות, כפי שנמסר לעותר, אין בה כדי למלא אחר חובת ההנמקה המוטלת על המשיבים.
בג"צ 5537/91 אפרתי נ` אוסטפלד, פ"ד מו (3) 501, 510 – 521
י` זמיר, שם, 899.

זכות ערעור

62. הוראת חוק האזרחות אינה מקנה זכות ערעור מפורשת למי שמבקשים לשלול את אזרחותו, אולם ראוי, כי במסגרת ההליך המינהלי, תינתן למי שמבקשים לשלול ממנו זכות כה חשובה ומרכזית, הזכות לדרוש בדיקה מחודשת של ההחלטה בידי גוף בעל סמכויות ערר.

63. כבר נקבע בפסיקה במקרים שונים, כי יש מקום בערכאת ערעור אף שהדבר אינו מופיע מפורשות בחוק. כך, הנשיא שמגר קבע, כי קיומה של זכות ערר הינה חיונית, לגבי דחיית בקשה לאשר אנשים כמועמדים לאימוץ ילד. זאת, למרות שהועדה הוקמה ללא בסיס בחוק. (בג"צ 415/89 אלון נ` השירות למען הילד, פ"ד מג (2) 786, 792). כך גם השופט ברק (כתוארו אז) ציין, כי יש לאפשר למי שנכלל ברשימת חיפוש בעת כניסתו לישראל, לתקוף את ההחלטה על הכללתו, אף שזכות שכזו אינה מופיעה מפורשות בחוק, ואופן הכללת נוסעים ברשימת הביקורת קבוע בנוהלים חסויים של השב"כ (בג"צ 4950/90 פרנס נ` שר הבטחון, פ"ד מז (3) 36, 43 – 44).
ההחלטה השוללת אזרחותו של אדם, פוגעת בפרט פגיעה שאינה נופלת מהפגיעה בו על ידי החלטה לחפש בכליו או על ידי החלטה שלא לאשר לו לאמץ ילד, ויש ללמוד את זכות הערר מקל וחומר.

חוסר אזרחות

63. עם קבלת האזרחות הישראלית איבד העותר אוטומטית את אזרחותו האתיופית. אם לא תושב לעותר האזרחות הישראלית, הוא ישאר מחוסר אזרחות. ישראל מחויבת על פי האמנה בדבר צמצום חוסר הנתינות משנת 1961, עליה היא חתומה, שלא לגרום למצב בו אדם יהיה מחוסר אזרחות, כפי שצפוי לקרות לעותר אם לא תושב לו האזרחות הישראלית. סעיף 8 (1) לאמנה אוסר על מדינה לשלול מאדם את אזרחותו אם שלילה כזאת תותיר אותו חסר אזרחות. שלילת אזרחותו של העותר היא הפרה של התחייבות זו של ישראל. היוותרותו ללא אזרחות ישראלית ואף ללא אזרחותו האתיופית הינו אותה התוצאה החמורה אותה באה האמנה למנוע.

סוף דבר

בתאריך 25.5.91 עלה העותר ארצה במסגרת מבצע שלמה. העותר אינו זכאי לעלות ארצה מכוח שבות ועלייתו התאפשרה עקב טעות של פקידי הסוכנות אשר היו אחראים על בדיקת הזכאות עוד באדיס אבבה, וללא כל מרמה מצדו. במהלך עשר השנים מאז עלייתו, העותר שירת בצבא ובמילואים וכן נולדה לו בת מאישה ישראלית. שלילת אזרחותו של העותר נעשתה שלא כדין וללא הליך הוגן. יתכן כי אילו היה נערך לעותר שימוע כדין, בו יכל לסתור את האשמות הקשות בדבר קבלת אזרחות במרמה וכן לידע את המשיבים באשר ארע לו מאז עלה ארצה ועד היום, הייתה נמנעת הפגיעה הקשה והפסולה בזכויותיו. זכויות האדם, ובמיוחד דרישות ההליך הוגן, נועדו בעולם כולו להגן על מהגרים מפני פעולות פסולות ושרירותיות של רשויות ההגירה, ראוי שכך יהיה גם בארץ קולטת עליה והגירה כישראל.

אשר על כן, מתבקש בית המשפט לתת צו על תנאי כמבוקש, ולאחר תשובת המשיבים לעתירה לעשותו למוחלט.

______________
מיכל פינצ`וק, עו"ד
ב"כ העותרים