מתוך קמפיין להעלאת גיל הנישואין של ועד הפעולה לשוויון בענייני אישות הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"א- 2011
ועד הפעולה לשיוויון בענייני אישות, שבו חברה האגודה, פנה ליו"ר הוועדה לזכויות הילד בכנסת, לקראת דיון בנושא "נישואי בוסר". ועד הפעולה ברך את הוועדה על הדיון בנושא חשוב זה, והגיש לוועדה נייר עמדה, המפרט את הפגיעה בזכויות קטינים, ובמיוחד קטינות, בכל תחומי החיים, בשל נישואי בוסר. כאחד הכלים לטיפול בתופעה זו מציע הוועד לקדם חקיקה להעלאת גיל הנישואין מ-17 ל-18.
27 בפברואר 2011
לכבוד
ח"כ זבולון אורלב
יו"ר ועדת זכויות הילד
הכנסת
שלום רב,
הנדון: דיון בנושא "נישואי בוסר" בוועדה לזכויות הילד ביום 1.3.11 –
הצעה לקידום הצ"ח להעלאת גיל הנישואין לגיל 18 ע"י הוועדה
לקראת הדיון הקבוע ליום שלישי, 1.3.11, בוועדה שבראשותך בנושא "נישואי בוסר", אנו מבקשים לפנות אליך, כמו גם אל יתר חברי הועדה, בבקשה כי ועדת זכויות הילד תפעל לקידום הצ"ח להעלאת גיל הנישואים לגיל 18, הכל כמפורט להלן:
מבוא:
ועד הפעולה לשוויון בענייני אישות (הכולל את הארגונים: עמותת נשים נגד אלימות, האגודה לזכויות האזרח בישראל, מרכז אל-טופולה – נצרת, עמותת אלסואר, עמותת אלזהראא, פורום מעאן בנגב, כיאן – ארגון פמיניסטי, ועורכי/ות דין ועובדים/ות סוציאליים/ות), הוקם בשנת 1995 כקואליציית ארגונים העוסקים בקידום זכויות אדם בכלל וזכויות נשים בפרט. הקואליציה פועלת לקידום ערך השוויון בין המינים בדיני משפחה, וקידום זכויותיהם של מתדיינים בפני בתי דין דתיים ובתי משפט לענייני משפחה במגזר הערבי, תוך שימוש בכלים משפטיים וחברתיים.
אחד הנושאים בהם עוסק וועד הפעולה בשנים האחרונות, הינו נישואי בוסר, וזאת בשל ההשלכות הקשות שיש לנישואים כאלה על קטינים בכלל, וקטינות בפרט, כמפורט בהמשך. בין השאר, כאחד האמצעים להתמודד עם התופעה, פעל ועד הפעולה בכנסות הקודמות, בשיתוף עם המועצה לשלום הילד, לקידום הצ"ח להעלאת גיל הנישואין, העומד כיום על 17, לגיל 18.
יובהר מיד, כי לוועד הפעולה ברור שאין בכלי המשפטי האמור כדי להוות טיפול לתופעה, וכי מדובר בכלי אחד מיני רבים שיש לנקוט בו, כאשר חינוך והסברה הם בודאי הכלים המרכזיים שיש לפעול באמצעותם. עם זאת, המדובר בכלי חשוב, שיש בו אמירה חברתית חשובה, לצד קביעת סטנדרט חוקי מחייב, שיאפשר גם אכיפה.
אנו פונים לוועדה לזכויות הילד, שבראשותך, לאמץ את הצ"ח האמורה ולקדמה.
הצ"ח להעלאת גיל הנישואין ל-18
עניינה של הצעת החוק הוא הגנה על זכויות היסוד של קטינות וקטינים, באופן בו ייקבע כי נישואי קטינים אסור על פי דין, כדי למגר את תופעת השאת קטינים ובעיקר קטינות, הנפוצים בקרב אוכלוסיות שונות במדינת ישראל.
חשיבותה וחיוניותה של הצעת החוק נובעות מן הטעמים הבאים:
1. חוק גיל נישואין, התש"י-1950 – במתכונתו הנוכחית – קובע את הגיל המינימאלי המותר לנישואין לגיל 17 שנים. אין זה ראוי שבמדינה נאורה, תהיה קבועה בספר החוקים נורמה המתירה נישואין בגיל כל-כך צעיר. לא סביר הדבר, כי יצא מסר מפי המחוקק, וגם אם בעקיפין, הנותן לגיטימציה לנישואי בוסר, באופן שיש בו כדי לפגוע בקטינים/ות. מתוך הספרות המקצועית והן מתוך הניסיון, מסתבר כי נישואי בוסר כרוכים בפגיעה בריאותית, פיזית ונפשית, של קטינים ובעיקר קטינות, ופעמים אף בניצול.
2. השאת מי שטרם מלאו לו 18 שנים (בעיקר נערות), עלולה לפגוע בו וברבות מזכויות היסוד שלו, המעוגנות באמנה הבינ"ל בדבר זכויות הילד (להלן: "האמנה"), שאושררה על-ידי ישראל. אמנה זו מטילה חובה מפורשת על מדינת ישראל להגן על זכויותיהן של קטינים ולהילחם בנישואי בוסר ולפעול לצמצום תופעה פסולה זו ככל האפשר.
3. השאת קטינות שטרם מלאו להן 18 שנים, מהווה פגיעה בבריאותן הנפשית של הקטינות ובזכותן להתפתחות תקינה (זכות המעוגנת בסעיף 6 ו-19 לאמנה). האמנה לזכויות הילד מכירה בכך שהקטין מצוי בתהליך דינאמי של התפתחות והתבגרות – פיזי, נפשי וחברתי. הנטל, החובות והאחריות הנובעים מקשר הנישואין, עלולים לפגוע בבריאותה הנפשית של הנערה. במקרים רבים הנערה נקלעת למצוקה נפשית קשה מכיוון שאין ביכולתה להתמודד עם הנישואים ועם ההורות גם יחד. כך גם, נשללת זכותה הבסיסית של הנערה הנשואה לפתח את אישיותה באופן חופשי ותקין, מכיוון שנישואיה קוטעים את התהליך הטבעי של התפתחותה והתבגרותה.
4. מקטינות הנישאות בטרם הגיען לגיל 18 שנים, נשללת זכותן לחינוך (זכות המעוגנת בסעיף 28 לאמנה). זוהי אחת הפגיעות המיידיות והבולטות לעין הנובעות מנשואי קטינות. מרביתן של הקטינות הנישאות נושרות מבתי הספר, אינן מסיימות שתיים עשרה שנות לימוד ובוודאי שאינן רוכשות השכלה גבוהה. שלילת זכותן של הנערות לחינוך מעודד ומנציח את הפלייתן בשוק העבודה.
5. השאת קטינות שטרם מלאו להן 18 שנים, מהווה פגיעה בזכותן לבריאות (זכות המעוגנת בסעיף 24 לאמנה). כך, הריון ולידה בגיל צעיר, כשגופה של הנערה עדיין מצוי בתהליך של התפתחות, עלולים לסכן את בריאותה של הנערה, ועלולים להגביר את הסיכון של הרעלת הריון והפלות. נערות הנישאות בגיל צעיר, לא מקבלות הדרכה באשר לתכנון המשפחה, ובוודאי שלא ניתנת להן הזכות להחליט באורח חופשי על העיתוי ומספר הלידות של ילדיהן.
6. יתר על כן, חוק גיל נישואין, במתכונתו הנוכחית, יוצר מצב אבסורדי, כאשר מעניק למעשה לקטינים/ות בני 17 זכות כה משמעותית ובעלת השלכות מרחיקות לכת, של בנית תא משפחתי והבאת ילדים לעולם, אולם מנגד – עומד בניגוד לדברי חקיקה אחרים, שהעיקרי ביניהם הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, המגבילים את זכויותיהם של קטינים/ות. כך לדוגמא, קטינה שנכנסה להריון, עדיין אינה רשאית לתת בעצמה הסכמה לטיפולים רפואיים שונים וזקוקה להסכמת הוריה לשם כך!
7. נוכח כל אלה, ברובן ככולן של מדינות אירופה (לרבות, בלגיה, צרפת, גרמניה, הולנד) ובמדינות מערביות נוספות, קיים איסור על נישואי צעיר או צעירה שטרם מלאו להם 18 שנים. כך הוא הדבר גם במדינות ערביות כמו מרוקו, אלג'יר, ירדן ומאוריטניה, וכך ראוי כי יהיה גם בישראל.
8. הגנה על חייו של הקטין או הקטינה ועל התפתחותם הנפשית והרגשית היא מבין הזכויות להם הם זכאים.
9. מתן הכשר חוקי לנשואי קטינות, מהווה התנערות של המדינה מחובתה לדאוג לרווחתן של אותן קטינות ומזכויותיהן, תוך הפקרתן לגורלן חרף הידיעה הברורה, כי התקשרותן של נערות אלו בנישואין תפגע בהן קשות.
10. אשר על כן, לקידום הצעת החוק חשיבות מאין כמותה. בראש ובראשונה נוכח המסר שיש בה לציבור הרחב, כי נישואי קטינות הוא דבר פסול ולא רצוי, נוכח ההשפעה העשויה להיות לה, כמובן, על מימדי תופעת נישואי קטינות בחברה, ונוכח החשיבות שביצירת הרמוניה חקיקתית פנימית ובמילוי חובותיה של מדינת ישראל על-פי האמנה.
לאור כל האמור לעיל, אנו חוזרים ומבקשים, כי וועדת זכויות הילד, שבראשותך, תפעל לקידום הצ"ח להעלאת גיל הנישואים לגיל 18.
רצ"ב לנוחותך נוסח הצ"ח.
בכבוד רב ובברכה,
היבא יזבק, עו"ס – רכזת ועד הפעולה לשוויון בדיני אישות
דבי גילד-חיו, עו"ד – מקדמת מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל
הכנסת השמונה עשרה
הצעת חוק גיל הנישואין (תיקון – העלאת גיל הנישואין), התשע"א- 2011
| תיקון סעיף 1 | 1. | בחוק גיל הנישואין, התש"י-1950[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1 – | |||
| (1) | בהגדרה "נער", במקום "שבע עשרה שנים" יבוא "שמונה עשרה שנים"; | ||||
| (2) | בהגדרה "נערה", במקום "שבע עשרה שנים" יבוא "שמונה עשרה שנים". | ||||
| החלפת סעיף 5 | 2. | במקום סעיף 5 לחוק העיקרי יבוא: | |||
| "היתרי נישואי נער או נערה | 5. | על אף האמור בחוק זה רשאי בית המשפט לענייני משפחה לתת היתר לנישואי נער או נערה, אם מלאו להם שש עשרה שנים ולדעת בית המשפט קיימות נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הנער או הנערה, לפי העניין, המצדיקות מתן היתר זה; בית המשפט לענייני משפחה לא יכריע בבקשה למתן היתר לפי סעיף זה אלא לאחר ששמע את הנער או הנערה שבנישואיהם מדובר." | |||
דברי – הסבר
תופעת נישואי קטינים מהווה פגיעה חמורה בזכויות היסוד שכל קטין אמור להנות מהן, ובראשן הזכות להיכנס בברית הנישואין תוך הסכמה חופשית ומלאה וגמירות דעת.
הקורבנות העיקריים של התופעה הם נערות צעירות, אותן משיאים מתוך תפיסה לפיה מקומה הטבעי של האישה הוא בבית ותפקידה מתמצה בהולדת וגידול ילדים.
כתוצאה מכך הסכמתה של הקטינה להינשא קשורה בלחץ שמופעל עליה מצד משפחתה או סביבתה, ולמעשה הנישואין נערכים תוך כפיה.
מחקרים מצביעים על שיעור גירושין גבוה של זוגות שהתחתנו בנישואי בוסר, כמו גם על גילויי אלימות בתוך המשפחה וקשיים כלכליים, הנובעים מהעדר בשלותם של בני הזוג להקים ולתחזק בית משל עצמם.
בהתאם להוראות חוק גיל הנישואין, התש"י-1950 (להלן – החוק) עומד גיל הנישואין על 17 שנים. החוק ממשיך וקובע, בסעיף 2 שבו, עונש פלילי (מאסר שנתיים) למי שמשיא נער או נערה שטרם מלאו להם 17 שנים או מסייע בעריכת נישואין כאלה, ודין זהה למי שנושא נער או נערה כאמור.
במקביל לאיסור הקבוע בחוק, יצר המחוקק סייג בסעיף 5 לחוק, לפיו רשאי בית המשפט לענייני משפחה לתת היתר לנישואי נער או נערה במקרה שבו בת הזוג המיועדת הרתה ולחלופין, במקרה שבו מלאו לנער או לנערה 16 שנים, אם לדעת בית המשפט קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר.
מוצע להעלות את גיל הנישואין המינימאלי מ-17 שנים ל-18 שנים.
הצעה זו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, וכן עם ההלכה הפסוקה, לפיה "לשם יצירת תא משפחתי בעל קשר פורמלי מחייב דרושים בגרות אישית…גישת היסוד הנכונה היא כי אין להתיר נישואין בטרם בשלה ובגרה הנערה" (ע"א 4736/94 אנג'ל ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, לא פורסם. להלן – פרשת אנג'ל).
בין המדינות שבהן עומד גיל הנישואין לנשים ולגברים על 18 שנים ניתן למנות את בולגריה, קפריסין, צ'כיה, דנמרק, פינלנד, צרפת, גרמניה, יוון, הונגריה, איסלנד, ליטא, לוקסמבורג, הולנד, נורבגיה, פורטוגל, שבדיה, שוויץ, טורקיה ובלגיה.
עוד מוצע לקבוע כי בית המשפט לעניני משפחה יוכל לתת היתר לנישואי נער או נערה רק מקום שמלאו להם 16 שנים והתקיימו נסיבות מיוחדות הקשורות לטובת הנער או הנערה המצדיקות מתן היתר.
בהתאם להצעה, שיקול דעתו של בית המשפט יתבסס על טובת הנער או הנערה, ללא קביעת ההיריון כשיקול הכרחי או בלעדי. בנוסף, בית המשפט יוכל להכריע בבקשה רק לאחר ששמע את הנער או הנערה שבנישואיהם מדובר.
הצעה זו תואמת אף היא את ההלכה הפסוקה, לפיה היריון כשלעצמו אינו מחייב מתן היתר או מכשיר את נישואי הבוסר:
"אין להסיק כי כל אימת והנערה תהיה בהיריון יינתן היתר" (פרשת אנג'ל).
"המחוקק ראה את ההריון כשיקול חשוב אם כי לא בלעדי ויחיד למתן ההיתר" (ע"א 419/94 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', לא פורסם. להלן – פרשת פלונית).
בדבר השיקולים שעל בית המשפט לשקול נקבע כי "על בית המשפט לבחון האם מתן היתר תואם את טובת הקטינה… בין השיקולים המרכזיים שעל בית ה משפט לשקול… (ניתן למנות את) בשלותה של הנערה, נורמטיביות התנהגותה והתנהגות בן זוגה, התמיכה של משפחות המוצא, היחסים בין משפחות המוצא, גילה של הקטינה, משך ההכרות שבין בני הזוג והיחסים שביניהם." (בפרשת פלונית).
[1] ס"ח התש"י, עמ' 286.
