מדיניות הגירוש:
מדיניות הגירוש שנוסתה במשך שלוש שנים הוכחה כבלתי-יעילה בהורדת מספר השוהים הלא-חוקיים, וכבעלת מחיר גבוה ביותר – מוסרי, כלכלי, ותדמיתי.
אחריות לאכיפה:
האחריות למניעת שהות בלתי-חוקית היא של משרד הפנים ושל המשטרה – לא של משרד העבודה. משרד העבודה אינו מוסמך על פי חוק לעסוק באיתור, מעצר או גירוש של שוהים לא-חוקיים, וכל פעילות שלו בתחום זה היא בלתי-חוקית. התפקיד של משרד העבודה לפי חוק הוא לאכוף את חוקי העבודה על המעסיקים.
שורש הבעיה:
בישראל יימצאו עובדים זרים בלתי-חוקיים, כל עוד יהיה להם ביקוש מצד מעסיקים. לא ניתן לסגור את הגבולות מפני תיירים, ולא ניתן לבצע פעולות גירוש בקנה מידה שיביא לצמצום משמעותי של מספרם.
הביקוש לעובדים זרים נובע מכדאיות העסקתם:
יהיה ביקוש לעובדים זרים ללא היתר, כל עוד לא קיימת הרתעה משמעותית כלפי מעסיקי עובדים אלה; יהיה ביקוש לעובדים זרים בעלי היתר, כל עוד ניתן להעסיק עובדים אלה בתנאי ניצול שעובדים ישראליים אינם יכולים להתחרות בהם.
מדיניות הכבילה:
המדיניות הנוכחית, שלפיה עובד זר בהיתר כבול למעביד מסוים ואינו יכול לעבור למעביד אחר ולהישאר חוקי, אפילו אם מעבידו אינו משלם לו כדין, גורמת לשתי תוצאות חמורות:
א – תנאי שכר נמוכים מאוד לעובדים זרים בהיתר, נמוכים אף מאלה של העובדים חסרי-ההיתר;
ב – הפיכת עובדים זרים בהיתר שעוזבים את מקום עבודתם לשוהים בלתי-חוקיים.
לגליזציה:
זו דרך שבחרו מדינות מערב רבות, כאמצעי חד-פעמי להסדרת מעמדם של שוהים לא-חוקיים, כשמדיניות הגירוש הוכחה כבלתי-אפשרית בהיקף נרחב. מדיניות לגליזציה לא תעבוד אם היא תהיה כרוכה בהרעה משמעותית של תנאי העבודה של השוהים הלא-חוקיים, ואם לא תתמודד עם אנשים השוהים בישראל לאורך זמן.
לפיכך, הצעותינו המרכזיות לקווי מדיניות הן:
- לא לחזור למדיניות הגירוש ההמוני.
- להפריד בין תפקידו של משרד העבודה לאכוף את חוקי העבודה כלפי מעסיקים, לבין תפקידי המשטרה ומשרד הפנים לטפל בשוהים בלתי-חוקיים.
- לרכז את מאמצי האכיפה כלפי מעבידים, המעסיקים עובדים זרים ללא היתר או המעבידים עובדים זרים בתנאי עבודה בלתי-חוקיים, שעובדים ישראליים אינם יכולים להתחרות בהם.
- לבטל את מדיניות הכבילה, להעניק את אשרת העבודה לעובד, ולאפשר לו להתנייד באותו ענף בין מעבידים בעלי היתר. כך תקטן אפשרות ניצולם של העובדים הזרים ותקטן כדאיות העסקתם.
- לאמץ מדיניות של לגליזציה מבוקרת, אולם ללא כבילת העובד למעסיק, ותוך הסדרת מעמדם של העובדים השוהים בישראל לאורך זמן, אשר תייתר הבאת עובדים זרים נוספים לארץ.
מדיניות הגירוש אינה יעילה לצמצום מספר הזרים חסרי היתר שהיה:
נתוני גירוש על פי אגף התכנון במשרד העבודה והרווחה:
בשנת 1995: גורשו מן הארץ 950 שוהים בלתי חוקיים.
בשנת 1996: גורשו מן הארץ 950 שוהים בלתי חוקיים.
בשנת 1997: גורשו מן הארץ 2,765 שוהים בלתי חוקיים.
בשנת 1998: גורשו מן הארץ 4,195 שוהים בלתי חוקיים.
בשנת 1999: גורשו מן הארץ 5,200 שוהים בלתי חוקיים.
מספרם של העובדים הזרים השוהים בארץ ללא אשרה נע בין 80,000 על פי הערכות משרד העבודה והרווחה ל – 150,000 על פי הערכות גופים אחרים העוסקים בנושא הזרים. גם אם מקבלים את ההערכות הנמוכות, חישוב זריז יעלה שאם נצליח לסגור את גבולותינו בפני תיירים המגיעים למטרות עבודה, ואם אף עובד לא יישאר בארץ לאחר תום תקופת עבודתו החוקית ואף עובד לא יברח ממעבידו החוקי, נצליח בדרך זו לגרש את כל הזרים השוהים בארץ שלא כחוק תוך 15 שנה. . .
מדיניות הגירוש גוזלת ממון רב מקופת המדינה:
1. מאחר ומרבית הזרים נעצרים כשדרכונם מוחזק בניגוד לחוק בידי מעבידיהם המקוריים, הם נכלאים למשך חודש בממוצע עד לזיהויים והנפקת אשרת מעבר זמנית עבורם על ידי הקונסוליות הזרות. אין אפשרות לקצר משמעותית את משך שהייתם בכלא, משום שהסיבה העיקרית לעיכוב הנה התמהמהות הקונסוליות הזרות בזיהוי אזרחיהן העצורים ובהנפקת אשרות מעבר עבורם.
2. הקמת "מחנות מעצר" נוספים לכלא, בעל התפוסה המוגבלת, תגזול זמן וממון רב.
3. עלות מבצעי המעצר ע"י שוטרים ופקחים המזניחים בשל כך את משימותיהם החשובות.
4. מימון כרטיסי טיסה למדינות המוצא עבור כל מועמד לגירוש שאינו משיג מימון לכרטיסו תוך שבועיים מיום מעצרו כפי שקבע בג"צ. כיום טיסתם של מרבית המועמדים לגירוש ממומנת על ידי המדינה.
המצב הנוכחי אבסורדי – מעבידים ומתווכים מרוויחים הון מניצולם של העובדים הזרים, אך משלמי המסים מממנים במיליוני דולרים רבים מידי שנה את הגירוש, אף שכאמור אינו יעיל !
מדיניות הגירוש גורמת לרמיסת זכויות אדם
התומכים במדיניות הגירוש טוענים שגם אם מספרם של השוהים בארץ שלא כחוק אינו מצטמצם, מדיניות זו מהווה גורם הרתעה וגורמת לזרים נוספים לעזוב מרצונם. הנתונים על מספרי הזרים מפריכים טענה זו. מהיכרותנו עם משפחות וחברי המגורשים אנו יכולים להעיד כי הזרים עוזבים רק לאחר שחסכו את הסכום שהתכוונו לחסוך או עקב סיבות אישיות. הדרך הנכונה יותר היא להרתיע מעבידים ישראלים מלהעסיקם שלא כחוק.
קו לעובד * רופאים לזכויות אדם * מוקד סיוע לעובדי חוץ במעצר * האגודה לזכויות האזרח בישראל
