היום הוגש לוועדת החקירה הממלכתית, החוקרת את ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראליים, דו"ח משותף של האגודה לזכויות האזרח בישראל, עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל והאגודה הערבית לזכויות אדם, על נסיבות פציעתם והריגתם של אזרחים ערבים מאש המשטרה. הדו"ח הוגש אף לשר לבטחון פנים ולשרים נוספים, ליועץ המשפטי לממשלה ולמערך הבכיר של פיקוד המשטרה.
הדו"ח, הנקרא "ימים נוראים" מתמקד בחקירת התנהגות המשטרה באירועים באוקטובר האחרון ובעיקר באלה שגבו מחיר בחיי אדם. את הדו"ח ערכה נעמה ישובי מהאגודה לזכויות האזרח והוא מבוסס על עשרות עדויות-ראייה ותצהירים שהארגונים גבו מתושבים ביישובים שבהם אירעו עימותים בין תושבים לבין המשטרה.
העדויות מספקות מידע נרחב באשר לפעולות המשטרה בעימותים – הן החלטות פיקודיות והן התנהגות שוטרים בודדים. המידע שנאסף נבדק על רקע פקודות הקבע של המשטרה ביחס לשימוש בכלי ירייה; הנוהל המבצעי לגבי הטיפול המשטרתי בהפרות סדר ובהפגנות; הסטנדרטים הבינלאומיים להתנהגות כוחות ביטחון באירועי הפרות סדר וכן סקירה השוואתית לגבי אופן ההתמודדות של כוחות משטרה במדינות שונות בעולם בנסיבות דומות.
מהעדויות עולה כי:
1. המשטרה לא יישמה את נהליה-שלה לגבי טיפול בהפרות סדר, שתחילתם בפתיחה במשא ומתן עם המארגנים/מנהיגים, המשכם באזהרה ורק לאחר מכן שימוש בכוח מודרג לפיזור ההתפרעות.
2. המשטרה לא עשתה כמעט שימוש באמצעים לא-קטלניים לפיזור הפגנות ומהומות, כגון זרנוקי מים ורימוני גז מדמיע, כפי שמתחייב מנהלי המשטרה ואף לא באמצעים בלתי- קטלניים אחרים. 3. השוטרים לא היו ממוגנים כראוי. לפי כל העדויות שבידינו השוטרים לא נשאו מגינים המיועדים להגנה עליהם מפני יידוי אבנים.
4. שוטרים ירו אש חיה ומכוונת לעבר מפגינים גם כאשר הם עצמם לא היו נתונים בסכנת חיים ולא הגנו על חיי אזרחים. יתר על כן, במקרים אחדים פעלה המשטרה באופן נוקשה ואף אלים, גם כאשר המחאה היתה בלתי-אלימה באופיה.
5. העירפול של הנוהל המשטרתי בנוגע לשימוש בירי חי הוא נקודת תורפה משמעותית ביותר ופתח לפרשנות עצמאית של מפקדים ושוטרים בשטח.
6. שוטרים נהגו ביחס של איפה ואיפה למתפרעים יהודים לעומת מתפרעים ערבים, בנסיבות דומות. באף אחד מהאירועים בהם התפרעו יהודים לא נורו כדורי גומי וכמובן שלא נורתה אש חיה.
7. שוטרים מנעו מעבר של אמבולנסים לפינוי פצועים והרוגים.
8. במקרים מסוימים דחו מפקדים בשטח נסיונות הידברות של המנהיגות הערבית.
9. בחלק גדול מהמקרים יידוי האבנים החל לאחר שהמשטרה הגיעה למקום.
10. לפי העדויות ברוב המקרים מיידי האבנים היו רחוקים מהשוטרים ולעתים בנקודה נמוכה מהם, כך שלא נשקפה סכנה שהאבנים יפגעו בשוטרים.
11. בכמה מקרים שוטרים התגרו בצעירים שמולם, קיללו אותם ולעגו להם.
האגודה לזכויות האזרח, עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי והאגודה הערבית לזכויות אדם מדגישים, כי מימצאי הדו"ח מחייבים חקירה יסודית, וקוראים להפקת לקחים כדי שלא יישנו מקרים כאלה, ולאיתור האחראים במקרים שבהם פעלו כוחות המשטרה שלא כראוי ומיצוי הדין עימם.
