תקציר פס"ד בבית משפט השלום בת"א-יפו, בו זיכה השופט דוד רוזן את הנאשם, יוסי וולפסון, מאשמת "התנהגות פסולה במקום ציבורי"
תפ 8555/99, פסק דין מיום 5.12.00
בערב יום העצמאות, 29.4.98, עמד הנאשם, עם שני חבריו, בכיכר רבין, כשעל גופם דגלי נייר ועליהם סמל אש"ף, והניפו שלט: "יום הכיבוש והדיכוי, יום הלאום והכוחניות, יום השיעבוד".
עוברי אורח צעקו עליהם והיו שניסו לקחת מהם בכוח את הדגלים והשלט. שוטרים שהוזעקו למקום עיכבו את השלושה לחקירה.
נגד אחד מהשלושה הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בתל אביב על עבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי. בכתב האישום נטען כי האיש התנהג באופן העלול להביא לידי "הפרת שלום
הציבור". כתב האישום הוגש על דעת היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, ופרקליטת המדינה, עדנה ארבל.
עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, פנה ליועץ המשפטי לממשלה וביקש ממנו לבטל את כתב האישום: "כתב אישום מעין זה הוא ניסיון לסתימת פיות, שמקומו לא יכירנו במדינה דמוקרטית שחופש הביטוי הוא מערכי היסוד שלה". יקיר ציין כי במקרה זה מדובר בחופש הביטוי הפוליטי, שיש להגן עליו אף יותר: "אם נדרשה נקיטת צעדים כלשהם בעקבות האירוע המתואר בכתב האישום – היה זה דווקא נגד השוטרים, שלא רק מעלו בתפקידם להגן על יכולתם של הנאשם וחבריו לממש את הזכות להפגין ולהתבטא, אלא אף הגדילו לעשות ועיכבו אותם לחקירה". יקיר הדגיש כי אף שהאגודה לזכויות האזרח מתריעה שוב ושוב על הליכי חקירה ואישום הפוגעים בחופש הביטוי, המקרה הנוכחי הוא מן החמורים ביותר המוכרים לו.
היועץ המשפטי לממשלה לא ויתר, אך הביע נכונות לעכב את ההליכים אם יסכים האיש להתחייב כי בעתיד לא ינהג עוד במקום ציבורי "באופן העלול להביא להפרת השלום". רובינשטיין הדגיש כי מה שעשה אותו אדם היה "התנהגות פרובוקטיווית, בנסיבות של יום העצמאות, תוך שלילה בוטה של מהותו של יום זה". לדעתו, "התנהגות כזאת עלולה לגרום להפרת שלום ואף חלילה לאלימות, וחופש הביטוי אינו מצדיק אותה".
בהחלטתו, מיום 5.12.00, קיבל שופט השלום דוד רוזן, את עמדתו של הנאשם כי המעשים המיוחסים לו אינם עבירה, וביטל את כתב האישום. לדברי השופט: "שאלת השאלות בענייננו האם התנהגותו של הנאשם ביום האירוע, כמתאור בכתב האישום, עלולה היתה להביא להפרת השלום. השקפת עולמו של הנאשם אינה מענייננו. […] חיים אנו בחברה חופשית ודמוקרטית; גישת התביעה, שלפיה יש בהבעת דעתו של הנאשם ובהפגנתו – גם אם היא בוטה, מקוממת ומרגיזה – להביא להפרת שלום הציבור, מובילה למסקנה אחת, והיא: אל לו לאדם להביע בריש גלי דעה מרגיזה ומקוממת, דעה שאינה מקובלת על הציבור בכללותו. […] חשוב להדגיש, הנאשם לא עשה דבר וחצי דבר מעבר להבעת דעה חריגה, מעבר להפגנה ביום חג."
השופט רוזן הסתמך על פסק הדין של בג"צ, בדיון הנוסף בעניין ג`בארין, בו זוכה עיתונאי מאום אל פחם מהרשעתו בפרסום דברי שבח למעשי אלימות – משום שכתב מאמר בזכות האינתיפאדה – וציטט מדברי השופט יעקב טירקל בפסק הדין: "במאבק לחופש ביטוי, אל לנו להשפיל מבטנו אל הטווח הקרוב, של יידוי האבן או של השלכת בקבוק התבערה, אלא לשאת את עינינו אל האופק של ישראל היהודית והדמוקרטית, שחופש הביטוי הוא מאבני השתייה שלה; ההגנה על זכותו של ג`בארין לשאת את דבריו איננה הגנה על דברי הבלע שלו, אלא היא הגנה על זכותו של בעל הדעה האחרת לשאת את דברו שלו; ההגנה על זכותו של ג`בארין היא הגנה על זכותי שלי לומר את דברי".
