"כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה. כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו, ולחזור אל ארצו" (סעיף 13)
חופש התנועה של 2.7 מיליון תושבים פלסטינים מהגדה המערבית וברצועת עזה מוגבל באורח חמור. המעבר – לישראל וממנה, בין הגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים המזרחית, יציאה לחו"ל וחזרה לארץ – מותנה בקבלת היתרים מיוחדים, אשר עשויים להימנע ללא כל הסבר. המגבלות הללו פוגעות באפשרותם של תושבי השטחים להתפרנס ומגבילות באופן ניכר את הגישה לשירותי בריאות וחינוך, והיכולת לקיים קשרי משפחה.
"כל אדם זכאי לאזרחות. לא תישלל מאדם אזרחותו דרך שרירות ולא תקופח דרך שרירות זכותו להחליף את אזרחותו" (סעיף 15)
בעוד שליהודים יש זכות אוטומטית להתאזרחות בישראל, מכוח חוק השבות, ללא-יהודים אין זכות חוקית להתאזרח בישראל ומשרד הפנים עושה מאמצים כבירים כדי למנוע התאזרחות של לא-יהודים, גם תוך פגיעה קשה בבני זוג ומשפחות (ראו: "הזכות להינשא"). המדינה פועלת גם לשלילת אזרחותם של אזרחים לא-יהודים – בעיקר אזרחים ערבים. כך למשל, ניטלה אזרחותן של אזרחיות ערביות שנישאו לבני זוג מהשטחים.
שלילת אזרחות ממי שנטען כלפיהם שנכנסו לישראל מכוח חוק השבות שלא כדין, נעשית תוך הפרת הזכות להליך הוגן, ותוך מתן הודעה קצרה ביותר.
במיוחד פועל משרד הפנים לשלילת מעמדם של תושבי מזרח ירושלים כ"תושב" – מעמד שהוא למעשה תחליף אזרחות. בשנים האחרונות מיישם משרד הפנים מדיניות על פיה נשללת תושבותו של מי שלא גר בעיר ברציפות ב- 7 השנים האחרונות, גם אם עבר לגור בשכונה המרוחקת קילומטרים ספורים מירושלים. אזרחים ישראלים העוברים להתגורר ביישובים יהודיים בשטחים אינם מאבדים את אזרחותם או זכויותיהם כתושבים. בשנים 1997-1996 נטל משרד הפנים את סטטוס התושבות מכ- 700-600 תושבי מזרח ירושלים בכל שנה, בהשוואה ל- 40-20 איש בכל אחת מהשנים שקדמו לכך. כתוצאה ממדיניות זו נשללות זכויות בסיסיות, כגון מענק לידה וביטוח בריאות לתינוקות, עד שישלימו הרשויות בדיקת תושבות, תהליך העשוי להימשך זמן רב.
