נעשתה ביום 10 בדצמבר, 1984
ישראל חתמה ביום 22 באוקטובר, 1986
ישראל אישררה ביום 4 באוגוסט, 1991
נכנסה לתוקף לגבי ישראל ביום 2 בנובמבר, 1991
פורסמה בכתבי אמנה 1039
מדינות שהן צד לאמנה זו,
בשימן אל לבן כי בהתאם לעקרונות המוצהרים במגילת האומות המאוחדות, הכרה בזכויותיהם השוות והבלתי-ניתנות לשלילה של כל משפחת בני אנוש, היא יסודם של החירות, הצדק והשלום בעולם.
בהכירן כי זכויות אלה נובעות מכבודו העצמי של האדם,
בשימן את לבן להתחייבותן של המדינות על-פי מגילת האו"ם, וסעיף 55 בפרט, לתמוך בכיבודן האוניברסלי של זכויות אנוש וחירויות יסוד, ובשמירתן בפועל,
בהסתמכן על סעיף 5 להצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם וסעיף 7 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות הקובעים שניהם כי איש לא יועמד בפני עינויים או עונשים אכזריים, בלתי- אנושיים או משפילים,
בהסתמכן גם על ההצהרה בדבר הגנה על כל בני-אדם מפני העמדה בפני עינויים ומפני יחס או עונשים אכזריים, בלתי-אנושיים או משפילים, שאומצה על-ידי העצרת הכללית ביום 9 בדצמבר 1975,
ברצותן לפעול לייעול המאבק נגד עינויים יחס או עונשים אכזריים, בלתי-אנושיים או משפילים, בכל אשר יהיו,
הסכימו לאמור:
סעיף 1
1. לעניין אמנה זו, המונח "עינויים", הוראותו מעשה אשר באמצעותו נגרם במכוון לאדם כאב או סבל חמור, בין אם פיזי, בין אם מנטלי, במטרה להוציא ממנו או מאדם שלישי מידע או הודאה, להענישו על מעשה שביצעו או נחשד בביצועו, הוא או אדם שלישי, או להפחיד או לאנוס אותו או אדם שלישי; או מכל סיבה ששורשיה בהפליה מכל סוג שהוא, מקום שכאב או סבל כאמור נגרמים בידי או באישור או בהסכמה בשתיקה של עובד ציבור או אדם אחר הממלא תפקיד רשמי בשידולו, אין הוא כולל כאב או סבל הנובעים מעיצומים על-פי חוק, טבועים בהם או נלווים אליהם.
2. אין בסעיף זה כדי לפגוע במסמך בינלאומי או תחיקה לאומית המכילים או עשויים להכיל הוראות בעלות תחולה רחבה יותר.
סעיף 2
1. כל מדינה חברה תנקוט באמצעים יעילים, תחיקתיים מנהליים, משפטיים או אחרים למניעת מעשי התעללות בכל שטח שבסמכותה השיפוטית.
2. אין להיאחז בנסיבות חריגות, בין אם מצב מלחמה או איום במלחמה, אי-יציבות פוליטית פנימית או מצב חירום אחר, כצידוק לעינויים.
3. אין להיאחז בפקודה של ממונה או רשות ציבורית כצידוק לעינויים.
סעיף 3
1. מדינה חברה לא תגרש, תחזיר או תסגיר אדם למדינה אחרת, מקום שקיים יסוד מהותי להאמין כי הוא נתון בסכנת העמדה בפני עינויים.
2. לצורך קביעה אם אכן קיים יסוד כאמור, יביאו הרשויות המוסמכות בחשבון את כל השיקולים השייכים, ומקום שאפשר, את קיומן במדינה הנוגעת לעניין, כמגמה גלויה ועקבית, של פגיעות גסות ונרחבות בזכויות האדם.
סעיף 4
1. מדינה חברה תבטיח כי עינויים מהווים עבירות על-פי הפליליים. הוא הדין לגבי ניסיון לבצע עינויים ומעשה כלשהו של אדם המהווה מעורבות או השתתפות בהם.
2. מדינה חברה תעשה שעבירות אלה יענשו בעונשים מתאימים, תוך התייחסות לאופיין החמור.
סעיף 5
1. כל מדינה חברה תנקוט באמצעים שייראו כנחוצים להטלת סמכות השיפוט שלה על עבירות המאוזכרות בסעיף 4:
(א) מקום שהעבירות נעברו בשטח הנתון ולסמכותה, לרבות אניה או כל-טיס רשומים במדינה האמורה:
(ב) מקום שהנאשם בעבירה הוא אזרח המדינה האמורה:
(ג) מקום שהקורבן הוא אזרח אותה מדינה, ובלבד שהיא תראה זאת מתאים.
2. באותו אופן תנקוט מדינה חברה באמצעים שייראו כנחוצים להטלת סמכות השיפוט שלה על עבירות כאמור, במקרים שהחשוד בעבירה נוכח בשטח הנתון לסכמותה ואין היא מסגירה אותו בהתאם לסעיף 8 לאחת המדינות המאוזכרות בס"ק 1 לסעיף זה.
3. אמנה זו אינה מוציאה מכלל אפשרות שיפוט פלילי הנשען על דין פנימי.
סעיף 6
1. משנחה דעתה, לאחר בדיקת המידע המצוי בידה, כי הנסיבות מצדיקות זאת, מדינה חברה שבשטחה מצוי אדם החשוד כי ביצע עבירה מן העבירות המאוזכרות בסעיף 4, תשים אותו במשמורת או תנקוט צעדים אחרים על-פי חוק להבטחת המצאותו. משמורת וצעדים אחרים על-פי חוק יהיו כנקבע בדיני מדינה זו, אך יימשכו רק במשך הזמן הדרוש לפתיחה בהליכים פליליים או בהליכי הסגרה.
2. מדינה כאמור תערוך לאלתר חקירה מוקדמת של חומר הראיות.
3. אדם המוחזק במשמורת בהתאם לס"ק 1 לסעיף זה מן הראוי כי יושט לו סיוע ביצירת קשר מיידי עם נציגה המוסמך הקרוב ביותר של המדינה שהוא מאזרחיה; או, מקום שהוא מחוסר-אזרחות, עם נציג המדינה שבה הוא מתגורר כרגיל.
4. שמה מדינה אדם במשמורת בהתאם לסעיף זה, היא תודיע לאלתר למדינות המאוזכרות בסעיף 5, ס"ק 1 על עובדת היות האדם האמור במשמורת ועל הנסיבות המצדיקות את כליאותו. מדינה העורכת חקירה מוקדמת כאמור בס"ק 2 לסעיף זה, תדווח ללא דיחוי על ממצאיה למדינות האמורות ותודיע אם בכוונתה להפעיל את שיפוטה.
סעיף 7
1. מדינה שבשטח הנתון לסמכותה מצוי אדם החשוד בעבירה מאוזכרת בסעיף 4, תעביר את ענייניו, במקרים המפורטים בסעיף 5, לרשויות המוסמכות, מקום שהיא מסגירה אותו, לשם העמדתו לדין.
2. רשויות אלה יקבלו החלטה כבכל מקרה של עבירה רגילה בעלת אופי חמור בהתאם לדיני אותה מדינה, במקרים האוזכרים בסעיף 5, ס"ק 2, בדיקת הראיות הנדרשות להעמדה לדין ולהרשעה בשום אופן לא תהיה קפדנית פחות מזו החלה לגבי מקרים מאוזכרים בסעיף 5, ס"ק 1.
3. אדם אשר נגדו ננקטים הליכים בזיקה לעבירה מן העבירות המאוזכרות בסעיף 4, יובטח לו יחס הוגן בכל שלב משלבי ההליכים.
סעיף 8
1. עבירות המאוזכרות בסעיף 4, יש לראותן כמוכללות בכל אמנת הסגרה קיימת בין מדינות חברות, כעבירות הסגרה. מדינות חברות מקבלות על עצמן לכלול עבירות הסגרה בכל אמנת הסגרה העשויה להיחתם ביניהן.
2. מקום שמדינה חברה המתנה הסגרה בקיום אמנת הסגרה עמה מקבלת בקשת הסגרה ממדינה חברה אחרת שאינה צד לאמנת הסגרה עמה, היא רשאית לראות אמנה זו כבסיס משפטי להסגרה לגבי עבירות כאמור. ההסגרה תהא כפופה ליתר התנאים הקבועים בדיני המדינה המתבקשת.
3. מדינות חברות שאינן מתנות הסגרה בקיום אמנת הסגרה יכירו בעבירות כאמור בעבירות הסגרה בינן לבין עצמן, בכפוף לתנאים הקבועים בדיני המדינה המתבקשת.
4. עבירות כאמור יראו אותן, לצרכי הסגרה בין מדינות חברות לבין עצמן, כאילו בוצעו לא רק במקום שבו אירעו אלא גם בשטחי המדינות הנדרשות להטיל את סמכות השיפוט שלהן על-פי סעיף 5, ס"ק 1.
סעיף 9
1. מדינות חברות יושיטו זו לזו את מידת הסיוע הגדולה ביותר בזיקה להליכים פליליים הננקטים בנוגע לעבירות מאוזכרות בסעיף 4, לרבות המצאת ראיות שברשותן הדרושות להליכים כאמור.
2. מדינות חברות יקיימו את התחייבויותיהן על-פי ס"ק 1 לסעיף זה, בהתאם לאמנות בדבר עזרה משפטית הדדית אשר יכול כי קיימות ביניהן.
סעיף 10
1. כל מדינה חברה תבטיח כי חינוך ומידע בעניין איסור על עינויים ייכללו במלואם בככשרת עובדים, אזרחים אנשי צבא, העוסקים באכיפת החוק, עובדי רפואה, עובדי ציבור ואנשים אחרים העשויים להיות מעורבים במשמורת, חקירה או טיפול באדם נתון במעצר, עיכוב או מאסר, לצורותיהם.
2. כל מדינה חברה תכלול איסור זה בכללים או הוראות הניתנים בנוגע לחובות אנשים כאמור ותפקידיהם.
סעיף 11
כל מדינה חברה תבחן בשיטתיות כללים, הוראות, שיטות ונהלי חקירה, וכן סידורים לגבי משמור וטיפול באנשים הנתונים בצורה כלשהי של מעצר, עיכוב או מאסר בשטח שבסמכותה השיפוטית, במטרה למנוע מקרי עינויים.
סעיף 12
כל מדינה חברה תבטיח כי רשויותיה המוסמכות יערכו חקירה ללא דיחוי וללא משוא פנים, כל אימת שיש בסיס סביר להאמין כי בוצע מעשה עינוי בשטח שבסמכותה השיפוטית
סעיף 13
מדינה חברה תבטיח כי אדם הטוען כי הועמד בפני עינויים בשטח כלשהו שבסמכותה השיפוטית, זכותו להתלונן אצל רשויותיה המסוכמות, ולגרום לכך כי מקרהו ייבדק על-ידן ללא דיחוי ומשוא פנים. יינקטו צעדים להבטיח כי המתלונן והעדים יהו מוגנים מפני עינויים, או הפחדה כתוצאה מתלונתו או ממסירת עדות.
סעיף 14
1. מדינה חברה תבטיח במערכת חוקיה כי הקורבן לעינויים יזכה להטבה ולזכות אכיפה של פיצוי הוגן, ומספיק, לרבות האמצעים לשיקום מלא ככל האפשר. במקרה של פטירת הקורבן כתוצאה של עינויים יהיו התלויים בו זכאים לפיצוי.
2. אין בסעיף זה כדי לפגוע בזכותו של קורבן או של אנשים אחרים לפיצוי, אשר יכול כי נקבע על-פי הדין הלאומי.
סעיף 15
מדינה חברה תבטיח כי הצהרה אשר הוכח כי נעשתה בלחץ עינויים ללא תועלה כראיה בהליכים כלשהם, בלתי אם נגד אדם המואשם בגרמימת עינויים, בחזקת ראיה כי ההצהרה נעשתה.
סעיף 16
1. מדינה חברה תקבל על עצמה למנוע בכל שטח שבסמכות שיפוטה מעשים אחרים של יחס אכזרי, בלתי-אנושי או משפיל, או עונשים שאינם בחזקת עינויים כמוגדר בסעיף 1, מקום שמעשיה כאמור בוצעו על-ידי או בעידודו או בהסמכתו של עובד ציבור או אדם אחר הממלא תפקיד רשמי, או השלמתם בשתיקה. במיוחד, חובות המפורטות בסעיפים 10, 11, 12 ו- 13 יחולו אגב החלפת איזכורים בדבר עינויים באיזכורים של צורות עונשים אכזריים, בלתי -אנושיים או משפילים.
2. הוראות אמנה זו אין בהן כדי לפגוע בהוראותיו של מסמך בינלאומי אחר, או חוק לאומי האוסר על יחס או עונש אכזרי, בלתי-אנושי או משפיל, או מתייחס להסגרה או גירוש.
סעיף 17
1. תוקם ועדה נגד עינויים (להלן "הוועדה") אשר תמלא את התפקידים המפורטים להלן. ועדה זו תורכב מעשרה מומחים בעלי מעמד מוסרי גבוה וסמכות מוכרת בתחום זכויות האדם, אשר ישרתו מכוח מעמדם האישי. מומחים אלה ייבחרו על-ידי המדינות החברות, תוך התייחסות לחלוקה גיאוגרפית צודקת ולתועלת שבהשתתפות אישים בעלי ניסיון משפטי.
2. חברי הוועדה ייבחרו בהצבעה חשאית מתוך רשימת אנשים מוצעים על-ידי חברות. כל מדינה חברה רשאית להציע אדם אחד מבין אזרחיה היא. מדינות חברות יתנו דעתן לתועלת שבמינוי אנשים שהם גם חברי הוועדה לזכויות האדם, שהוקמה בהתאם לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, והנכונים לשרת בוועדה נגד עינוים.
3. בחירות של חברי הוועדה ייערכו בכינוסים של המדינות החברות שמכנס המזכיר-הכללי של האומות המאוחדות אחת לשנתיים. בכינוסים אלה, שבהם מהווים שני שלישים של המדינות החברות מניין חוקי, יהיו האנשים הנבחרים לוועדה אלה המקבלים את מספר הקולות הגדול ביותר ורוב מוחלט של קולות נציגי המדינות החברות הנוכחים ומצביעים.
4. בחירות ראשונות ייערכו לא יאוחר מששה חודשים לאחר תאריך כניסתה לתוקף של אמנה זו. לפחות ארבעה חודשים לפני התאריך של כל סיבוב בחירות, יזמין המזכיר הכללי של האו"ם במכתב את המדינות החברות להגיש את שמות מועמדיהן בתוך שלושה חודשים, המזכיר הכללי יכין רשימה אלפביתית של שמות המועמדים, תוך ציון המדינות החברות שהציעו אותם, ויגיש אותה לכלל המדינות החברות.
5. חברי הוועדה ייבחרו לתקופה של ארבע שנים. באם שוב תוצע מועמדותם, יהיו כשירים להיבחר מחדש. אולם, כהונתם של חמישה מבין החברים שנבחרו לראשונה תסתיים בתום שנתיים: תכף לבחירתם ייבחרו שמות החמישה על-פי גורל בידי יו"ר הכינוס המאוזכר בס"ק 3 לסעיף זה.
6. מקום שחבר בוועדה נפטר או מתפטר או אינו יכול מסיבה אחרת למלא את תפקידיו במסגרת הוועדה, תמנה המדינה החברה שהציעה את מועמדותו מומחה אחר מבין אזרחיה כדי לשרת במשך תקופות כהונתו הנותר, בכפוף לאישור רוב המדינות החברות. אישור כאמור ייחשב כנתון, זולת אם מחצית המדינות החברות או יותר נענות בשלילה בתוך ששה שבועות לאחר שהודיע להן המזכיר הכללי של האו"ם על-אודות המינוי המוצע.
7. מדינות חברות יהיו אחראיות להוצאות חברי הוועדה בעת שירותם בוועדה.
סעיף 18
1. הוועדה תבחר את פקידיה לתקופת שנתיים. ניתן לבחרם מחדש.
2. הוועדה תקבע את כללי נהליה: אולם, כללים אלה יקבעו, בין היתר, כלהלן:
א. ששה חברים יהוו רוב חוקי;
ב. החלטות הועדה יתקבלו בהצבעה של רוב החברים הנוכחים.
3. על המזכיר הכללי של האו"ם לספק סגל ומתקנים לביצועם היעיל של תפקידי הוועדה כמפורט באמנה זו.
4. המזכיר הכללי של האו"ם יכנס את ישיבת הוועדה הראשונה. לאחר מכן תתכנס הוועדה על-פי התדירות המפורטת בנהליה.
5. מדינות חברות יהיו אחראיות להוצאות שהוצאו בזיקה לעריכת כינוסי המדינות החברות והוועדה, לרבות החזר לאו"ם בעד הוצאות כגון עלות סגל ומתקנים, שהוצאו על-ידי האו"ם בהתאם לס"ק 3 לסעיף זה.
סעיף 19
1. מדינות חברות יגישו לוועדה באמצעות המזכיר הכללי של האו"ם, דו"חות על אמצעים שנקטו כדי להוציא לפועל את התחייבויותיהן בהתאם לאמנה זו, וזאת בתוך שנה אחת לאחר כניסת האמנה לתוקף עבור המדינה החברה הנוגעת בדבר. לאחר מכן יגישו המדינות החברות, מדי ארבע שנים, על אמצעים נוספים שנקטו וכן דו"חות אחרים ככל שתדרוש הוועדה.
2. המזכיר הכללי של האו"ם יעביר את הדו"חות לכל מדינה חברה.
3. כל דו"ח ייבדק על-ידי הוועדה, הראשית להעיר הערות כלליות על-אודות הדו"ח כראוי בעיניה ולהעבירן לידי המדינה החברה הנוגעת בדבר. בתשובה רשאית המדינה החברה להמציא את הערותיה היא לוועדה.
4. הוועדה רשאית, לפי שיקול דעתה, להכליל הערות שהעירה בהתאם לס"ק 3 לסעיף זה, בנוסף להערות שקיבלה מהמדינה החברה הנוגעת בדבר, בדו"ח השנתי שלה, המוגש בהתאם לסעיף 24. מקום שתתבקש לעשות כן על-ידי המדינה החברה הנוגעת בדבר, רשאית הוועדה לצרף גם עותק של הדו"ח המוגש על-פי ס"ק 1 לסעיף זה.
סעיף 20
1. קיבלה הוועדה מידע אמין המכיל לכאורה מידע על שימוש שיטתי בעינויים בשטח ארץ של מדינה חברה, תזמין הוועדה מדינה חברה זו לשתף פעולה בבדיקת המידע ולשם כך להגיש הערות בנוגע למידע האמור.
2. בהביאה בחשבון הערות אשר יכול כי הוגשו על-ידי המדינה החברה הנוגעת בדבר, וכן כל מידע שייך שברשותה, רשאית הוועדה, מקום שהיא מחליטה כי הדבר מתחייב, להטיל על אחד מחבריה או יותר לערוך חקירה חשאית ולדווח על כך לוועדה בדחיפות.
3. נעשתה חקירה בהתאם לס"ק 2 לסעיף זה, תבקש הוועדה את שיתוף הפעולה של המדינה החברה הנוגעת בדבר. בהסכמה עם מדינה חברה זו, יכול שחקירה כאמור תכלול ביקור בשטחה.
4. לאחר בדיקת ממצאי חברה או חברות, שיוגשו בהתאם לס"ק 2 לסעיף זה, תעביר הוועדה ממצאים אלה למדינה החברה הנוגעת בדבר, בצירוף הערות או הצעות הנראות כמתאימות לאור המצב.
5. הליכי הוועדה המאוזכרים בס"ק 4-1 לסעיף זה יהיו חשאיים, ובכל שלבי ההליכים יתבקש שיתוף הפעולה של המדינה החברה. עם השלמת הנהלים כאמור בנוגע לחקירה מבוצעת, בהתאם לס"ק 2, רשאית הוועדה, לאחר התייעצויות עם המדינה החברה הנוגעת בדבר, להחליט לכלול סקירה תמציתית של תוצאות ההליכים בדו"ח השנתי שלה, ערוך בהתאם לסעיף 24.
סעיף 21
1. מדינה חברה באמנה זו רשאית בכל עת להצהיר לפי סעיף זה כי היא מכירה בסמכות הוועדה לקבל ולשקול הודעות המתייחסות לטענותיה של מדינה חברה בדבר אי-קיום של מדינה חברה אחרת את התחייבויותיה בהתאם לאמנה זו. הודעות כאמור אפשר כי יתקבלו וישקלו על-פי נהלים מפורטים בסעיף זה, ובלבד שיוגשו בידי מדינה חברה שהצהירה הצהרה המכירה, באשר לעצמה, בסמכות הוועדה. הוועדה לא תעסוק בהודעה לפי סעיף זה, מקום שהיא נוגעת במדינה חברה שלא הצהירה הצהרה כאמור הודעות המתקבלות לפי סעיף זה יטופלו בהתאם לנוהל הבא:
(א) ראתה מדינה חברה כי מדינה חברה אחרת אינה ממלאה אחרי הוראות אמנה זו, רשאית היא, בהודעה בכתב, להביא את העניין לתשומת לבה של המדינה החברה הזו. בתוך שלושה חודשים מקבלת ההודעה תמציא המדינה המקבלת למדינה ששלחה את ההודעה הסבר או קביעה אחרת בכתב להבהרת העניין, אשר יכיל, ככל שניתן ושייך, אזכור של נהלים ואמצעים נקוטים בפנים, תלויים ועומדים או זמינים, לתיקון העניין;
(ב) לא תוקן העניין ולשביעות רצון שתי המדינות החברות הנוגעות בדבר, תהא לכל אחת הזכות להעביר את העניין לוועדה, אגב הודעה לוועדה ולמדינה האחרת;
(ג) הוועדה תטפל בעניין המועבר אליה לפי סעיף זה רק לאחר שווידאה כי מוצו כל התרופות בנידון, הנקוטות לפי הדין הפנימי, בהתאם לעקרונות המשפט הבינלאומי המקובלים. כלל זה לא יחול מקום שיישום התרופות מתמהמה במידה בלתי-סבירה או אינו עשוי להביא סעד ממשי לאדם שהנו קורבן להפרת אמנה זו;
(ד) בבואה לבדוק הודעות לפי סעיף זה, תקיים הוועדה ישיבות סגורות;
(ה) בכפוף להוראות פיסקה (ג), תעמיד הוועדה את שירותיה הטובים לרשות המדינות החברות הנוגעות בדבר במטרה למצוא פיתרון בדרכי נועם לעניין על-בסיס כיבוד ההתחייבויות המפורטות באמנה זו. לשם כך רשאית הוועדה, מקום שראוי, להקים ועד פיוס אד-הוק;
(ו) בכל עניין המועבר אליה לפי סעיף זה, רשאית הוועדה לפנות אל המדינות החברות הנוגעות בדבר, המאוזכרות בפיסקה (ב), בבקשה לקבל מידע שייך;
(ז) מדינות חברות הנוגעות בדבר, מאוזכרות בפיסקה (ב), זכותן להיות מיוצגות בשעה שהעניין נבדק בוועדה ולטעון את טענותיהן בעל-פה ו/או בכתב;
(ח) הוועדה תגיש דו"ח בתוך שנים-עשר חודשים לאחר קבלת ההודעה לפי פיסקה (ב);
(1) הושג פיתרון על-פי תנאי פיסקה (ה), תגביל הוועדה את הדו"ח לתקציר העובדות ולפיתרון המושג;
(2) לא הושג פיתרון על-פי תנאי פיסקה (ה), תגביל הוועדה את הדו"ח לתצהיר קצר של העובדות: טענות בכתב ופרוטוקול של טענות על-פה מצד המדינות החברות הנוגעות בדבר יצורפו לדו"ח.
יהא העניין אשר יהא, יועבר הדו"ח למדינות החברות הנוגעות בדבר.
2. הוראות סעיף זה ייכנסו לתוקף בעת שחמש מדינות חברות באמנה זו יצהירו הצהרות לפי ס"ק 1 לסעיף זה. הצהרות כאמור יופקדו על-ידי המדינות החברות אצל המזכיר הכללי של האו"ם, אשר יעביר עותקים למדינות חברות האחרות. אפשר להסתלק מהצהרה בכל עת על-ידי הודעה למזכיר הכללי. הסתלקות כאמור לא תפגע בעניין כלשהו שהוא נושא להודעה שכבר הועברה לפי סעיף זה: לא תתקבל הודעה נוספת על-ידי מדינה חברה לפי סעיף זה לאחר מסירת ההודעה על הסתלקות מן ההצהרה לידי המזכיר הכללי, זולת אם הצהירה המדינה החברה הנוגעת בדבר הצהרה חדשה.
סעיף 22
1. מדינה חברה באמנה זו רשאית להצהיר בכל עת לפי סעיף זה כי היא מכירה בסמכותה של הוועדה לקבל הודעות מיחידים הכפופים לשיפוטה, או בשמם, הטוענים כי הם קורבונות לפגיעה בהוראות האמנה בידי מדינה חברה, ולעיין בהן. הודעה הנוגעת למדינה חברה שלא הצהירה הצהרה כאמור, לא תתקבל על-ידי הוועדה.
2. הוועדה תראה כבלתי-קבילה כל הודעה לפי סעיף זה שהיא אנונימית או נראית לה כשימוש לרעה בזכות להגיש הודעות כאמור, או כבלתי-מתיישבת עם הוראות אמנה זו.
3. בכפוף להוראות ס"ק 2, תביא הוועדה הודעות שהוגשו לה בהתאם לסעיף זה לתשומת-לב המדינה החברה באמנה זו שהצהירה הצהרה בהתאם לס"ק 1 ואשר נטען לגביה כי היא מפירה הוראה מהוראות האמנה. בתוך ששה חודשים תגיש המדינה לוועדה הסברים בכתב או הודעות להבהרת העניין והתרופות לתיקון המעוות, עם היו כאלה, שננקטו בידי אותה מדינה.
4. הוועדה תעיין בהודעות שקיבלה בהתאם לסעיף זה לאור כל המידע שהומצא לה על-ידי או בשם יחיד ועל-ידי המדינה החברה הנוגעת בדבר.
5. הועדה לא תעיין בהודעות של יחיד בהתאם לסעיף זה, זולת אם וידאה כי:
(א) העניין הנידון לא נבדק ולא מצוי בבדיקה על-פי נוהל אחר של חקירה או הסדר בינלאומי:
(ב) היחיד מיצה את כל התרופות הזמינות לו על-פי הדין הפנימי: כלל זה לא יחול מקום שישום התרופות נמשך מעבר למידה הסבירה או אינו עשוי להביא סעד ממשי לקורבן הפרה של אמנה זו.
6. הוועדה תקיים ישיבות סגורות בשעת בדיקת ההודעות לפי סעיף זה.
7. הוועדה תעביר את השקפותיה למדינה החברה וליחיד הנוגעים בדבר.
8. הוראות סעיף זה ייכנסו לתוקף בעת שחמש מדינות החברות יצהירו הצהרות בהתאם לס"ק 1 לסעיף זה. הצהרות כאמור יופקדו על-ידי המדינות החברות אצל המזכיר הכללי של האו"ם, אשר יעביר עותקים שלהן אל שאר המדינות החברות. הסתלקות מהצהרה אפשרית בכל עת בהודעה למזכיר הכללי. הסתלקות כאמור לא תפגע בדיון בעניין שהוא נושא להודעה שכבר הועברה בהתאם לסעיף זה. לא תתקבל הודעה נוספת לפי סעיף זה מצד יחיד או בשמו לאחר מסירת הודעה על הסתלקות מן הצהרה לידי המזכיר הכללי, זולת אם הצהירה המדינה החברה הצהרה חדשה.
סעיף 23
חברים בוועדה ובוועדי פיוס אד-הוק אשר יכול כי ימונו בהתאם לסעיף 21, ס"ק (ה), יהיו זכאים למיתקנים, זכויות-יתר וחסינויות הניתנים למומחים בשליחות מטעם או"ם, כמפורט בסימנים הנוגעים לדבר של אמנה על זכויות-יתר וחסינויות של האו"ם.
סעיף 24
הוועדה תגיש דו"ח שנתי על פעילויותיה בהתאם לאמנה זו למדינות חברות ולעצרת הכללית של האו"ם.
סעיף 25
1. אמנה זו פתוחה לחתימה בידי כל מדינה.
2. אמנה זו כפופה לאשרור, מסמכי אשרור יופקדו אצל המזכיר הכללי של האו"ם.
סעיף 26
אמנה זו פתוחה להצטרפות כל המדינות. הצטרפות תבוצע על-ידי הפקדת מסמך הצטרפות אצל המזכיר-הכללי של האו"ם.
סעיף 27
1. אמנה זו תיכנס לתוקף ביום השלושים לאחר תאריך הפקדת המסמך העשרים של אשרור או הצטרפות אצל המזכיר הכללי של האו"ם.
2. לגבי מדינה המאשררת אמנה זו או מצטרפת אליה לאחר הפקדת המסמך העשרים של אשרור או הצטרפות, תיכנס האמנה לתוקף ביום השלושים לאחר תאריך הפקדת מסמכה היא לאשרור או הצטרפות.
סעיף 28
1. בעת חתימתה על אמנה זו או אשרורה, רשאית מדינה להצהיר כי אין היא מכירה בסמכות הוועדה כמפורט בסעיף 20.
2. מדינה חברה המביעה הסתייגות בהתאם לס"ק 1 לסעיף זה, רשאית בכל עת להסתלק מהסתייגות זו בהודעה למזכיר-הכללי של האו"ם.
סעיף 29
1. מדינה חברה באמנה זו רשאית להציע תיקון ולהגישו למזכיר הכללי של האו"ם המזכיר- הכללי יעביר עקב זאת את התיקון המוצע למדינות חברות בבקשה להודיע לו אם הן בעד כינוס ועידה של מדינות חברות במטרה לדון בהצעה ולהצביע. במקרה שבתוך 4 חודשים מתאריך הודעה כאמור לפחות שליש מן המדינות החברות מצדדות בוועידה כאמור, יכנס המזכיר-הכללי את הוועידה בחסות האו"ם. תיקון שאומץ על-ידי רוב המדינות החברות הנוכחות ומצביעות בוועידה יוגש על-ידי המזכיר-הכללי לשם קיבול.
2. תיקון שאומץ בהתאם לס"ק 1 לסעיף זה ייכנס לתוקף בעת ששני שלישים של המדינות החברות באמנה זו יודיעו למזכיר-הכללי של או"ם כי קיבלו אותו בהתאם להליכיהן החוקתיים.
3. בהיכנס תיקונים לתוקף, הם יחייבו את אותן המדינות החברות שקיבלו אותם, בעוד מדינות חברות אחרות יחויבו עדיין בהוראות אמנה זו ותיקונים קודמים שכבר קיבלו.
סעיף 30
1. מחלוקת בין שתי מדינות חברות או יותר בנוגע לפרשנות לאמנה זו או יישומה, אשר אין מצליחים ליישבה במשא ומתן, תוגש, לבקשת אחת מהן, לבוררות. לא הגיעו הצדדים בתוך ששה חודשים מתאריך הבקשה לבוררות לכלל הסכמה בשאלת ארגונה, רשאי אחד הצדדים להעביר את המחלוקת לבית-הדין הבינלאומי, על-ידי בקשה בהתאם לחוקת בית-הדין האמור.
2. בעת חתימתה על אמנה זו או אשרורה, או הצטרפותה אליה, רשאית כל מדינה להצהיר כי אין היא רואה את עצמה מחויבת על פי ס"ק 1 לסעיף זה: כלפי מדינה חברה שהביעה הסתייגות כאמור.
3. מדינה חברה שהביעה הסתייגות לפי ס"ק 2 לסעיף זה רשאית בכל עת לחזור בה מהסתייגותה בהודעה למזכיר הכללי של האו"ם.
סעיף 31
1. מדינה חברה רשאית להסתלק מאמנה זו בהודעה בכתב למזכיר-הכללי של או"ם. הודעה כאמור תכנס לתוקף שנה לאחר תאריך קבלת ההודעה על-ידי המזכיר הכללי.
2. הסתלקות כאמור אין בה כדי לשחרר את המדינה החברה מהתחייבויותיה לפי אמנה זו בקשר למעשה או מחדל המתרחש לפני תאריך כניסת ההודעה על הסתלקות לתוקף: אף אין בהודעה כאמור כדי לפגוע בכל דרך שהיא בהמשך הדיון בעניין כלשהו שהוועדה כבר החלה לדון בו קודם לתאריך כניסת ההסתלקות לתוקף.
3. הוועדה לא תתחיל לטפל בעניין חדש הנוגע למדינה חברה לאחר התאריך שבה הודיעה אותה מדינה על הסתלקותה מן האמנה.
סעיף 32
המזכיר הכללי של האו"ם יודיע לכל המדינות החברות באו"ם ולמדינות שחתמו על אמנה זו או הצטרפו אליה על:
א. חתימות אשרורים והצטרפויות לפי סעיפים 25 ו- 26.
ב. תאריך כניסתה לתוקף של אמנה זו לפי סעיף 27 ותאריך כניסתם לתוקף של תיקונים לפי סעיף 29:
ג. הסתלקות לפי סעיף 31.
סעיף 33
1. אמנה זו, אשר לנוסחיה בערבית, סינית, אנגלית, צרפתית, רוסית וספרדית דין מקור שווה, תופקד אצל המזכיר הכללי של האו"ם.
2. המזכיר-הכללי של האו"ם יעביר עותקים מאושרים של אמנה זו לכל המדינות.
1. על-פי האמור בסעיף 28 לאמנה, מצהירה מדינת ישראל בעת אשרור האמנה כי אין היא מכירה בסמכותה של הוועדה כפי שנקבע בסעיף 20 לאמנה.
2. על-פי האמור בפסקה 2 לסעיף 30 לאמנה, מצהירה מדינת ישראל בעת אשרור האמנה, כי אין היא רואה את האמור בפסקה 1 לאותו סעיף כמחייב אותה.
(א) מקום שהעבירות נעברו בשטח הנתון לסמכותה, לרבות אנייה או כלי-טיס רשומים במדינה האמורה:
(ב) מקום שהנאשם בעבירה הוא אזרח המדינה האמורה:
(ג) מקום שהקורבן הוא אזרח אותה מדינה, ובלבד שהיא תראה זאת מתאים.
