בשנת 1997 פירסמה שדולת הנשים בישראל דו"ח, שחשף לראשונה את התופעה של ייבוא נשים לישראל מחבר המדינות למטרת זנות. דו"ח נוסף, שפירסם השנה אמנסטי אינטרנשיונל הראה, כי אף שהסחר בנשים מתרחב, התמודדות הרשויות בישראל אינה מספקת ולא קיימת מדיניות ממשלתית למאבק נגד התופעה.
מאות נשים ונערות מוברחות מדי שנה לישראל מחבר העמים לתעשיית הזנות. על חלק מהן נכפית העבודה בזנות בניגוד לרצונן, וחלקן אף הובאו לישראל בהבטחות-שווא, מבלי שיידעו כי יועסקו בזנות. הן מוחזקות בארץ על-ידי הסרסורים בתנאי שעבוד, חירותן נשללת והן נתונות לאלימות קשה. הסרסורים מקיימים "מכירות פומביות" בהן נמכרות הנשים והנערות למרבה במחיר.
למרות זאת, העמדה לדין של הסרסורים ויבואני הנשים לישראל היא נדירה, והעונשים המושתים עליהם לרוב אינם חמורים. בעוד שאל הנשים והנערות הנסחרות מתייחסות הרשויות כפושעות, ולא כאל קורבנות של הפרות זכויות אדם. לעתים הן מוחזקות במעצר במשך חודשים אחדים, מכוח צו גירוש, עד לסיום עדותן במשפט הפלילי. הן מאולצות להעיד נגד הסרסורים על אף הסכנה הנשקפת להן מידיהם.
בחודשים האחרונים התגברה המודעות לנושא:
- משרד המשפטים החל לגבש הצעת חוק שתקבע את הסחר בבני אדם כעבירה פלילית.
- הכנסת הקימה ועדת חקירה פרלמנטרית, בראשות ח"כ זהבה גלאון, לחקירת הסחר בנשים.
- משטרת ישראל החליטה להעמיד את ההתמודדות עם הסחר בנשים במקום גבוה בסולם העדיפויות המשטרתי, והחלה לגבש תוכנית להגנת עדים בקשר לסחר בנשים.
