למרות שיעורם הגבוה של הנערים הערבים שבמצוקה התקציב המופנה לטיפול בהם נמוך בהרבה מזה המופנה לטיפול בבני גילם היהודים.
השופטת דורית ביניש הורתה לקיים דיון עד לסוף חודש יוני בעתירה שהגישו האגודה לזכויות האזרח בישראל יחד עם ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי וחמש רשויות מקומיות ערביות לבג"ץ נגד שר החינוך. העותרים דורשים להקצות תקציב לטיפול בבני נוער ערבים בסיכון לפי שיעורם של בני הנוער הערבים בסיכון או לפי שיעור בני הנוער הערבים באוכלוסייה בישראל. כן נדרש בעתירה לקבוע קריטריונים ברורים ושוויוניים לחלוקת תקציב תחום קידום נוער המופקד על קידום אוכלוסיות נוער חלשות במשרד החינוך. העתירה הוגשה על ידי עו"ד יוסף ג'בארין מהאגודה לזכויות האזרח.
עניינה של העתירה הוא העדרם של קריטריונים ברורים ושוויוניים בחלוקת התקציב, העומד לרשותו של תחום קידום נוער, שבמינהל חברה ונוער במשרד החינוך, והמיועד לטיפול בבני נוער במצוקה. כתוצאה מהיעדר קריטריונים כאמור מופלים לרעה בני נוער ערבים בחלוקת התקציב. מהנתונים, שהועברו לאגודה לזכויות האזרח על ידי משרד החינוך עצמו עולה, כי בני נוער ערבים אינם זוכים למשאבים הראויים להם, לא על פי צורכיהם הייחודיים, ואף לא על פי שיעורם היחסי בקרב כלל בני הנוער בישראל. האגודה לזכויות האזרח טוענת בעתירה, כי חלוקת תקציב זה אינה מתחשבת באופן ראוי בצרכיו של ציבור שלם בחברה הישראלית, על כל קשייו ובעיותיו הייחודיים. כן נטען בעתירה, כי חלוקה כזו הינה מפלה, פסולה ובלתי חוקית.
מינהל תחום קידום נוער מופקד כאמור על הטיפול בבני נוער בגילאי 12-18 המצויים בשלבים שונים של הינתקות ממסגרת חינוך פורמלית. הטיפול בבני נוער אלה נועד לשלבם מחדש במסגרות של לימודים, או במסלולים של הכשרה מקצועית ותעסוקה. פעילות המינהל נעשית בעיקר על ידי הפעלת משרות למדריכי נוער ברשויות המקומיות.
לפי נתוני המועצה הלאומית לשלום הילד לשנים האחרונות, לגבי בני נוער בגילאים 15-17 אשר אינם עובדים ואינם לומדים, שיעור הצעירים הערבים מגיע לכ-50%. כך, למשל, בשנת 1997 נמצא, כי כ-25,200 בני נוער בגילאים 15-17, שהינם כ- 8.2% מכלל בני הנוער בקבוצת הגיל, אינם לומדים ואינם עובדים. בקרב בני נוער אלה, 12,000 הם ערבים ו- 13,200 יהודים. שיעור הנערים הערבים מכלל קבוצת הגיל שאינם לומדים ואינם עובדים גבוה ביותר מפי שלושה מאשר שיעורם בקרב בני הנוער היהודים: 17.1% בקרב בני נוער ערבים, לעומת 5.6% בקרב בנו נוער יהודים.
למרות נתונים קשים אלה התלמידים הערבים מופלים לרעה לעומת עמיתיהם היהודים בחלוקת משאבי תחום קידום נוער: שיעורם של התלמידים הערבים, שנמצאים בסיכון גבוה, מגיע, לכל הפחות, לכ- 22% מכלל התלמידים הנמצאים בסיכון אולם כ- 10% בלבד מבני נוער המטופלים על ידי תחום קידום נוער הם ערבים. כמו כן מקבלים הנערים הערבים כ- 8% בלבד מתקציבו הרגיל של תחום קידום נוער. זאת ועוד, משרד החינוך מתקצב במסגרת הרשויות המקומיות 391 משרות של מדריכי קידום נוער, מתוכן הוקצבו 28.5 לרשויות הערביות – כלומר כ- 7% בלבד מכלל המשרות.
בעתירה נאמר, כי מידת הסיכון של בני נוער מושפעת ממצבה הסוציו-אקונומי של החברה, שבה הם חיים. הרשויות המקומיות הערביות, שבשמן הגישה האגודה לזכויות האזרח את העתירה, הן רשויות שאינן מקבלות הקצבה כספית כלשהי מתחום קידום נוער. עו"ד יוסף ג'בארין מדגיש בעתירה, כי הפלייתם לרעה של התלמידים הערבים שבסיכון פוגעת גם בזכותם לחינוך, שכן העדר מסגרת טיפולית גורם לנשירתם ממערכת החינוך. הזכות לחינוך קיבלה משנה תוקף עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שעיגן את עקרונות מגילת העצמאות המבטיחה במפורש זכות זו הפגיעה בזכות לחינוך מהווה פגיעה קשה בזכויות יסוד.
עו"ד יוסף ג'בארין מהאגודה לזכויות האזרח מציין, כי לא זו בלבד שמשרד החינוך אינו פועל כדי ליצור שוויון הזדמנויות בחינוך עבור התלמידים הערבים שבסיכון גבוה, אלא שפעולתיו מעמיקות את חוסר השוויון הידוע, שאוכלוסייה זו נתונה בו. משמעות המחסור הקשה של משאבים המוקצים לקידום נוער במצוקה ביישובים הערבים היא, שאלפי ילדים ערבים, הנמצאים בסיכון גבוה, אינם זוכים למסגרת הטיפולית הנדרשת, דבר העלול לגרום לנסיגה משמעותית במצבם ולהתדרדרותם לחיי אלימות ועבריינות. במקרים מסוימים, נזק זה הינו בלתי הפיך.
