בג"ץ 5313/00
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
העותרים:
1. ש` מ` ע` א` ת` ת"ז ——
2. י` א` ע` ע` ת` מס` דרכון ——
3. מ` ש` מ` ת` מס` דרכון ——
4. פ` ש` מ` ת` מס` דרכון ——
5. א` ש` מ` ת` מס` דרכון ——
6. מ` ש` מ` ת` (אין תעודת זהות/דרכון)
7. ק` ש` מ` ת` (אין תעודת זהות/דרכון)
8. האגודה לזכויות האזרח בישראל
על ידי ב"כ עוה"ד נטע עמר ו/או דן יקיר ו/או בלהה ברג ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או רינת קיטאי ו/או ענת שקולניקוב
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל, ת"ד 35401, ירושלים 91352
טל: 02-6521218 פקס: 02-6521219
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
משרד הפנים, הקריה, ירושלים
2. משטרת ישראל
המטה הארצי, שיך ג`ראח, ירושלים
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
מוגשת בזה עתירה לצו על-תנאי, המופנית אל המשיב מס` 1, והמורה לו לבוא וליתן טעם:
1. מדוע לא יחזיר לאלתר לעותרת מס` 2 את תושבותה הארעית מסוג א5.
2. מדוע לא יעניק לעותרים מס` 3-7 אזרחות ישראלית וינפיק להם תעודות זהות לאלתר.
3. מדוע לא ימנע מהתנות קבלת אזרחות ישראלית מכח לידה בתוצאות בדיקה משטרתית מקדימה ומדוע לא יפיץ קביעה זו לכל לשכות מרשם האוכלוסין.
והמופנית אל המשיבה מס` 2, והמורה לה לבוא וליתן טעם:
4. מדוע לא תבטל את המלצתה לדחות את הענקת תושבותה הארעית של העותרת מס` 2 ואת תעודת זהותם של העותרים מס` 3-7 עד לבדיקה חדשה כשנה ממועד הבדיקה הקודמת ומדוע לא תסיר את המניעה המשטרתית.
עניינה של עתירה זו הינו הטיפול המתמשך, המכביד, המקשה והבלתי חוקי של המשיב מס` 1בבקשות העותר מס` 1 לאיחוד משפחות עם אשתו – העותרת מס` 2, וילדיו – העותרים מס` 3-7; ולהענקת אזרחות ישראלית מכח לידה לילדיו. טיפולו של משרד הפנים במשפחת העותרים נמשך מזה כ- 7 שנים. במהלך 4 השנים האחרונות, מאז ביקש העותר מס` 1 בקשה לאיחוד משפחות עם אשתו וילדיהם המשותפים, המשפחה כולה עוברת מסכת של טירטורים, בדיקות חוזרות ונשנות ועיכוב מתמשך ובלתי סביר בקבלת תשובה סופית מצד המשיב. מצבם הנפשי של בני המשפחה, כפי שהעותרים מעידים על עצמם, הוא בכי רע. כ- 4 שנים גרים העותרים 3-7 בישראל ללא היתרי שהיה וללא תעודת זהות. משמעות הדבר, כי מזה כ- 4 שנים אין לעותרים 3-7 מעמד חוקי לישיבה בישראל. הם נתונים עקב כך למגבלות שונות וקשות על ניהול חיים תקינים, כפי שיפורט להלן.
טיפולו הבלתי סביר בעליל של המשיב מס` 1, הנסמך על המלצת המשיבה מס` 2, בבקשות העותרים, נעשה תוך הפרת החוק, פגיעה בהליך הוגן ופגיעה בזכותם של העותרים לאיחוד משפחות ולשמירה על כבודם כבני אדם. בנוסף, החלטותיו של המשיב מס` 1 מבוססות על שיקולים זרים, ללא כל ביסוס עובדתי.
אשר על כן, לאור הסבל המתמשך עקב שהייתם של העותרים 3-7 בישראל, מתבקש בית המשפט ליתן צו ביניים המורה למשיב מס` 1 להעניק לאלתר לעותרים הנ"ל תושבות ארעית מסוג א5, עד למתן החלטה בעתירה זו.
כמו כן, בשל חומרת הפגיעות בזכויות האדם של העותרים 1-7 יתבקש בית המשפט אף לקיים דיון דחוף בעתירה זו.
1. העותר מס` 1 הינו אבי משפחת ת`, שנולד ביום 19.5.1951 בכפר —- בישראל. שני הוריו – מ` ע` א` ת` ת"ז —— וא` מ` ת` ת"ז ——- הם אזרחים ישראלים מכח ישיבה בארץ לפני קום המדינה. העותר מס` 1 נרשם במרשם האוכלוסין הישראלי בתעודת זהות מס` —— בעת לידתו. ביום 8.6.67 יצא העותר מס` 1 מישראל לירדן בהיותו בן 16, בבקשו למצוא מקום עבודה בירדן. מאז, נשאר בירדן והתחתן עם אשה בעלת אזרחות ירדנית, העותרת מס` 2. לבני הזוג נולדו 10 ילדים בירדן, בתוכם העותרים מס` 3-7. מצד אחד, לעותר מס` 1, כמו לכל ילדיו, לא היתה אזרחות ירדנית מעולם ומצד שני, אזרחותו הישראלית מעולם לא נשללה ממנו.
2. כאשר ביקש העותר מס` 1 לחזור באופן סופי לישראל משרד הפנים הכיר בכך, שהעותר מס` 1 הוא אזרח ישראלי, ומספר תעודת הזהות שלו נשאר כפי שהיה מאז ומתמיד.
מצ"ב העתק ממכתבו של ממונה מחלקת אשרות וזרים במשרד הפנים מיום 2.11.94 ומסומן א`.
3. בעזרת העותרת מס` 8 העותר מס` 1 קיבל תעודת זהותו בספטמבר 1996. בתעודת הזהות של העותר מס` 1 מצוין תחת "מצב אישי" -"נשוי" ללא ציון שם בת הזוג, העותרת מס` 2.
4. העותר מס` 1 אף נתקל בקשיים מצד אחיו, שהגישו עתירה בבג"צ 5482/97 (לא פורסם) בבקשה לשלול אזרחותו הישראלית. זאת, בטענה, כי העותר מס` 1 מתחזה להיות אחיהם והוא אינו אחיהם שחצה את הגבול לירדן בשנת 1967. המשיבים מס` 1 ו- 2 טענו בתשובתם לעתירה, כי עניינו של העותר מס` 1 נבדק על ידם ומסקנתם היתה כי מדובר באותו האח שיצא את הארץ בשנת 1967 ולא במתחזה. האחים ביטלו את העתירה, בהסכמת המשיבים.
מצ"ב העתק מפסק הדין מיום 23.3.98 ומסומן ב`.
5. יחס אחיו של העותר מס` 1 אליו היה עוין מאז הגיעו לישראל והעותרים 1-7 משערים, כי אחים אלו, שחלקם עובדים בתפקידי סיוע למשטרה, הם הגורם שבעקבותיו המשיב איננו נענה לבקשת איחוד המשפחות ולהענקת תעודות הזהות, מתוך שיקולים זרים ובלתי חוקיים. אחיו של העותר מס` 1 מיררו את חייו וחיי בני משפחתו עד היום בטענם באופן שקרי, כי העותר מס` 1 איננו אחיהם – דבר שהוכח כלא נכון; בהגשת תלונות שווא למשטרה כנגד העותרים מס` 3 ו- 4 באשמת חטיפת בנו של אחד מאחי העותר מס` 1 – דבר שהוכח כלא נכון לאחר חקירה של המשטרה; ובתקיפה פיסית של העותר מס` 4 – כיום תלויים ועומדים הליכים משפטיים כנגד שלושה מאחיו של העותר מס` 1. כל זאת, על פי אמונת העותרים 1-7, על רקע מחלוקות בנוגע לרכוש המשפחה המורחבת.
6. בשנת 1993 ביקר העותר מס` 1 עם אשתו וילדיו בישראל עקב מחלתה של אימו. ביקור זה היה ביקור ראשון בישראל מאז שיצא לירדן בשנת 1967. איחוד משפחות זמני זה עם הוריו ואחיו שיכנע את העותר מס` 1 ומשפחתו, כי מקומם הטבעי הוא בקרב שאר בני המשפחה ב—-, בישראל. העותר מס` 1 ובני משפחתו הגיעו לביקורים תכופים מירדן לישראל במהלך השנים לצורך ביקור משפחות ולצורך טיפולים רפואיים של העותר מס` 1.
7. יובהר, כי העותר מס` 1 קיבל דרכון ירדני זמני לשישה חודשים כל פעם שביקש להיכנס לישראל. כך גם ילדיו שהיו בגירים בזמנו, העותרים מס` 3-5, קיבלו דרכונים ירדניים זמניים, לצורך כניסה לישראל. לעותרות מס` 6-7 לא ניתנו דרכונים, כיוון שהיו קטינות בזמנו. על כן, בלא תעודת זהות ממדינת ישראל, אין להן כל מספר מזהה עד היום. העותרים 3-5 קיבלו אשרת ביקור למספר חודשים בשנת 1996 וכאשר ביקשו לחדשה, המשיב מס` 1 דחה את בקשתם. הם נשארו בישראל, כיוון שאביהם, אימם אחיהם הקטינים וכל משפחתם המורחבת שהתה בישראל והם לא רצו להתנתק מכל משפחתם ומניהול חיים תקינים וסבירים. יצויין, כי בקשות לאיחוד משפחות, שטרם נענו, שהגיש העותר מס` 1 כללו גם את ילדיו, העותרים 3-5 והמשיב מס` 1 לא התיר לעותרים אלו שהיה בעוד הליך הבקשות לאיחוד משפחות תלוי ועומד. כאשר הפכו העותרות 6-7 בגירות, גם הן נותרו בישראל, מאותה הסיבה, אך ללא אשרת שהיה.
8. ביום 16.10.96 הגיש העותר מס` 1 בקשה לאיחוד משפחות וישיבת קבע עבור אשתו, העותרת מס` 2 וילדיהם המשותפים, בתוכם העותרים מס` 3-7.
9. משנת 1996, בני המשפחה כולם לא יצאו משטח ישראל למדינה אחרת (פרט לביקורים בגדה המערבית).
10. העותרת מס` 2 הוכרה משנת 1997 כתושבת ישראל לצורכי ביטוח לאומי וביטוח רפואי. כל בני משפחתה המורחבת של העותרת מתגוררים בירדן.
11. העותרים מס` 3-7 הינם ילדיהם של העותרים מס` 1 ו- 2.
12. העותר מס` 3 נולד בירדן בשנת 1975; העותר מס` 4 נולד בירדן בשנת 1979.
13. העותרת מס` 5 נולדה בירדן בשנת 1977 וכיום הינה נשואה לאזרח ישראלי ואם לילד אחד.
14. העותרות 6-7 הינן היחידות מבין העותרים 3-7 המקבלות ביטוח לאומי ומבוטחות בביטוח רפואי. זאת, כיוון שבעת הכרת המוסד לביטוח לאומי בתושבות אימם, בשנת 1997, הן היו עדיין קטינות ונהנו מההכרה באימן. על כן, עד היום באופן מתמשך ורציף הן מבוטחות בביטוח לאומי ומקבלות ביטוח רפואי.
15. העותרת מס` 6 נולדה בירדן בשנת 1981 וכיום נשואה לאזרח ישראלי ועתידה ללדת בחודשים הקרובים. בתעודת הזהות של בן זוגה, —-, כתוב תחת "המצב האישי" רק "נשוי", ללא ציון שם בת הזוג קרי, העותרת מס` 6.
16. העותרת מס` 7 נולדה בירדן בשנת 1982.
17. העותרת מס` 8 הינה עמותה רשומה, שמטרתה הגנה על זכויות האדם בישראל.
התנהגות המשיב מס` 1 ומיצוי הליכים
18. בקשותיו של העותר מס` 1 לאיחוד משפחות לאשתו ולילדיו, ולהענקת תעודות זהות לילדיו, שהוגשו לפני כארבע שנים טרם נענו באופן ענייני עד היום. מספר פעמים זימן המשיב מס` 1 את העותרים 2-7 לבוא ולקבל תעודת זהות יחד עם העותר מס` 1. אלה היו מגיעים, חותמים על טפסים ונותנים למשיב מס` 1 תמונות עדכניות, אך ללא כל תוצאה. במהלך התקופה העותרים התבקשו להביא טפסים רבים מסוגים שונים, כולל תעודה רפואית המעידה כי העותרת מס` 2 איננה חולת נפש, וכדומה. למרות הטרחה הרבה והמתמשכת העותרים המציאו את כל הטפסים כפי שנדרשו.
מצ"ב העתק מכתבי התזכורת של עו"ד אמנון זכרוני, שטיפל בזמנו בסוגית תעודות הזהות ואיחוד משפחת ת`, מיום 30.3.97 (מסומן ג`) ומיום 1.4.97 (מסומן ד`) ובהם מצויין באופן מפורש, כי העותרים מס` 3-7 הינם אזרחי ישראל מכח לידה.
19. בתחילת 1997 העלה המשיב מס` 1 את השאלה, האם ילדיו של העותר מס` 1 הם אכן ילדיו. את השאלה עוררו אחיו של העותר מס` 1 וכן, בתעודות הלידה של חלק מילדיו של העותר מס` 1, היה כתוב שם משפחה שונה מאשר שם משפחתו של העותר מס` 1, א`. במשך 3 השנים האחרונות המשיב השיב לעותרים, כי תהליך בדיקת זהותם של ילדי העותר מס` 1 נמצא בטיפול. למותר לציין, כי העותר מס` 1 נדרש להמציא למשיב מס` 1 מסמכים שונים ורבים המעידים, כי ילדיו הם אכן ילדיו: מכתב מעירית —- שמשפחת ת` היא משפחת א`; פסק דין מבית הדין השרעי ב—- שקובע כנ"ל, תעודות לידה מקוריות של הילדים מירדן ודרכונים ירדניים של הילדים הבגירים בהם מצויין השם ת` .
20. רק לאחר שהתערבה העותרת מס` 8 בעניין שוב, ודרשה מן המשיב לזרז את הבדיקה, הגיע המשיב מס` 1 להחלטה. ביום 16.11.99 אישרה הגב` איילה ממשרד הפנים נתניה טלפונית, לח"מ, כי עו"ד דסי צנגן, מהלשכה המשפטית של המשיב מס` 1 אישרה שילדיו של העותר מס` 1, בתוכם העותרים 3-7, הם אכן ילדיו.
מצ"ב העתק ממכתבי הח"מ למשרד הפנים בנתניה מיום 6.7.99 (מסומן ה`) ומיום 12.10.99 (מסומן ו`).
21. לאחר קבלת האישור הנ"ל ביום 25.11.99 אמרה הגב` איילה לח"מ, כי הפנתה את בקשות העותרים 3-7 לתעודות זהות, לבדיקת "הגורמים". ביום 6.12.99 אמרה הגב` איילה לח"מ, כי העותרים 3-7 עברו באופן חיובי את חלקה הראשון של הבדיקה, וכי תשובה לחלקה השני של הבדיקה תנתן בתוך תקופה של כשלושה שבועות. היא מסרה לח"מ, כי רק כאשר תינתן תשובה לכל הילדים אז יוענקו ביחד תעודות זהות לכל הילדים, כולל לעותרים מס` 3-7 וכן תושבות ארעית לאם, העותרת מס` 2.
22. ביום 21.2.00 נשלח מכתב מהח"מ לגב` ראומה דינר, מנהלת סניף משרד הפנים בנתניה, בו נתבקשה תשובה סופית בדחיפות האפשרית לבקשת העותר מס` 1 לרשום את ילדיו כאזרחים ישראלים.
מצ"ב העתק מהמכתב ומסומן ז`.
23. למיטב זכרונם של העותרים 1 ו-2, העותרת מס` 2 קיבלה תושבות ארעית מסוג א5 בתחילת חודש מרץ 2000. הגב` איילה התקשרה לבית העותר מס` 1 ואמרה לו, שעליהם להגיע לקבל את תעודת הזהות של העותרת מס` 2. העותרים מס` 1 ו- 2 הגיעו למשרד המשיב מס` 1 בנתניה והעותרת קיבלה תעודת זהות כתומה, לאחר שחתמה על מסמכים כלשהם. לזכרונם של העותרים מס` 1 ו- 2 בתעודה היו כתובים שמות כל ילדי המשפחה הקטינים, שאינם עותרים בעתירה זו.
מצ"ב העתק האישור, שנשלח לח"מ בפקס, ובו תאריך הענקת האישור איננו ברור, ומסומן ח`.
24. ביום 1.3.00 מסרה הגב` אתי שרון, מנהלת מחלקת מרשם ודרכונים במשרד הפנים, לח"מ, כי תשובה סופית בעניין העותרים תינתן רק לאחר קבלת המלצת המשטרה והעברת ההחלטה לשיקול דעתה ואישורה של הלשכה המשפטית של המשיב מס` 1. כמו כן מסרה הגב` שרון, כי המלצת המשטרה נכון לאותו היום היא להקפיא הרישום בשלב זה. למיטב ידיעתה באותה העת, דובר רק על שניים מילדיו הבגירים של העותר מס` 1. בנוסף, אמרה, כי המשיב מס` 1 נוהג באופן קבוע לפני כל רישום ראשון – במקרה של מבקש יהודי, ערבי או עולה חדש – להעביר את הבקשה לבדיקת המשיבה מס` 2 והשב"כ והמשיב מס` 1 שוקל אם לאמץ או לא לאמץ את המלצת המשיבה מס` 2.
25. ביום 9.3.00 בשיחה עם הגב` איילה נאמר לח"מ, כי המשיבה מס` 2 מתנגדת לרישום כל הילדים הבגירים מעל גיל 18 וממליצה לערוך בדיקה מחדש עוד שנה. לדבריה, בהתחלה המשטרה התנגדה רק לקבלת בקשות העותרים 3-4 אך באותו הבוקר החליטה המשיבה מס` 2, כי גם בקשות העותרות 5-7 ידחו לעת עתה. כמו כן מסרה, כי המשטרה שינתה דעתה והחליטה, כי גם העותרת מס` 2, שכבר קיבלה תושבות ארעית, מנועה מבחינה משטרתית, ועל כן, המשיב מס` 1 שלל את התושבות הארעית שכבר נתנה לה.
26. ואכן, מספר ימים לפני כן, הגב` איילה התקשרה לבית העותר מס` 1 וביקשה ממנו להגיע בדחיפות למשרד הפנים בנתניה עם תעודת הזהות של אשתו, כיוון שיש טעות במחשב. העותר מס` 1 שאל האם יש צורך שאשתו תגיע יחד עימו או שהוא יכול להגיע לבדו. הגב` איילה אמרה, כי אין צורך שהעותרת מס` 2 תבוא. העותר מס` 1 הגיע למשרדי המשיב מס` 1 והגב` איילה לקחה את תעודת הזהות בטענה, כי יש טעות במחשב והיא רוצה לתקן את הטעות. לאחר שנתן לה העותר מס` 1 את תעודת הזהות של אשתו, אמרה הגב` איילה לעותר מס` 1, כי הגיע מכתב ממשטרת כפר סבא, ממפקד מחלקת מיעוטים, בשם רוני (להלן – "המפקד רוני"), שבו צויין, כי אסור לתת לעותרת מס` 2 ולעותרים 3-7 תעודות זהות. העותר מס` 1 שאל מהי הסיבה להחלטה זו. הגב` איילה הפנתה אותו לבירור עם המפקד רוני.
27. ביום 12.3.00 הלך העותר מס` 1 למפקד רוני במשטרת כפר סבא. הוא הזדהה בפניו ושאל אותו, מהי הסיבה למניעה המשטרתית. המפקד רוני אמר, שהוא לא שלח שום מכתב למשרד הפנים בעניין, ושהוא אינו מכיר את העניין ואינו מבין על מה מדובר. העותר מס` 1 הפנה אותו שישוחח עם הגב` איילה, והמפקד רוני אמר שיעשה כן. העותר מס` 1 נתן לו את מספר הפלאפון שלו. עד היום טרם התקבלה כל תשובה בעניין מהמפקד רוני או מהגב` איילה או מכל גורם אחר.
28. ביום 13.3.00 שלחה הח"מ מכתב לעו"ד עוזי פוגלמן, מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, בו תוארו הבעיות, בהן נתקלו בני משפחת ת`. עו"ד פוגלמן נתבקש להורות על הענקת תעודת זהות לילדיו הבגירים של מר ת`, העותרים 3-7, והחזרת תעודת תושבת ארעית מסוג א5 שניתנה לעותרת מס` 2 ונלקחה ממנה באופן בלתי חוקי.
מצ"ב העתק מהמכתב ומסומן ט`.
29. יצויין, כי ביום 2.4.00 הגיע פקס למשרד הח"מ מהגב` איילה, בו היא מציינת, כי בדיקת הגורמים מתבצעת לגבי בני 16 ומעלה (בטעות נכתב בפקס "ומטה").
מצ"ב העתק המכתב ומסומן י`.
30. בינתיים, ביום 16.3.00 הנפיק המשיב מס` 1 ספח חדש לתעודת הזהות של העותר מס` 1, ובו נכתבו לראשונה שמות כל הילדים הקטינים של העותר מס` 1, שנולדו בירדן, ושאינם עותרים בעתירה זו.
31. ביום 4.5.00 נשלח מכתב מהח"מ לעו"ד פוגלמן, על אי מתן תשובות לפנייתה מיום 13.3.00. בשיחות טלפוניות עם עו"ד אופק, שטיפלה בעניין, נענתה הח"מ, כי טרם התקבלה תשובה ממשרד הפנים בעניין.
מצ"ב העתק מהמכתב ומסומן יא`.
חיים בישראל ללא תעודת זהות – השלכות מעשיות
32. לעובדה, כי חייהם של העותרים 3-7 בישראל מזה כארבע שנים מתנהלים, כאשר אין בידם תעודות זהות, יש השלכות מעשיות חמורות על שאר היבטים של חייהם: מבחינת תעסוקה, השכלה, ניהול חיי נישואין, קבלת שירותי בריאות ושירותים מהמוסד לביטוח לאומי, הצקות והטרדות על ידי המשטרה ופניה למוסדות ציבוריים וממשלתיים שונים.
33. העותר מס` 3 מונע מעצמו לחשוב על חיי נישואין מסודרים, בגלל בעיות עתידיות שהוא צופה, בקבלת עזרה מצד רשויות ציבוריות שונות.
פגיעה בחירות, עיכובים משטרתיים תכופים ואיום גירוש מן הארץ
34. העותרים מס` 3 ו- 4 מסתובבים ברחבי ישראל עם פתק מעירית —-, המשמש "תחליף" תעודת זהות, בו נכתב לכל המעוניין, כי העיריה מאשרת, שהעותרים 3 ו- 4 הם תושבי —- וגרים אצל ההורים שלהם ב—- יחד עם שאר בני המשפחה. זאת, כדי להראות למשטרה או לגורמים אחרים, במקרה שיתבקשו האחים להציג תעודת זהות, כפי שאכן קרה פעמים רבות.
35. המשטרה עיכבה את העותר מס` 4 עשרות פעמים, כיוון שלא היתה בידו תעודת זהות. קרו מקרים שהעותר מס` 4 אף נעצר בתחנת המשטרה בחשד לשהיה בלתי חוקית.
36. העותר מס` 4 נעצר בתחנת המשטרה —- ביום 29.8.99 בין השאר בשל שהייה בלתי חוקית. המשטרה אמרה באותו מעמד לעותרים 1 ו- 4, כי כיוון שאין בידי העותר מס` 4 היתר שהיה בישראל, היא מבקשת לגרשו מישראל. לאחר התערבות העותרת מס` 8 שקישרה בין משרד הפנים למשטרה, הבינה המשטרה כי אין בידה סמכות לגרש את העותר מס` 4 אלא הסמכות מוקנית למשרד הפנים וזה, עדיין בודק העניין.
37. ביום 18.11.99 ציין פקד זיו שגיב, עוזר ראש מחלקת חקירות במשטרת —-, במזכר לגב` איילה, כי בתחנת המשטרה —- מתנהלת חקירה בגין שהיה בלתי חוקית בישראל כנגד העותר מס` 4 ומאחר שאביו הינו אזרח ישראלי, הוחלט בשלב זה שלא לפעול לגירושו אלא למצות את הדין מול בית המשפט, שיתכן ויורה על גירושו. לכן ביקש פקד שגיב מהמשיב להאיץ את הבדיקה, על מנת שכאשר התיק יובא בפני בית המשפט תוכל התביעה להציג את עמדת המשיב נאמנה.
מצ"ב העתק מהמזכר ומסומן יב`.
39. באותה הזדמנות חתם העותר מס` 1 על ערבות בסך 10,000 ש"ח תוך התחייבות, כי כל עת שהמשטרה תבקש את העותר מס` 4, העותר מס` 1 ידאג להביאו לתחנת המשטרה. במידה ולא יביאנו, יחולט הסכום.
40. ביום 10.7.00 עוכב העותר מס` 4 על ידי המשטרה בהרצליה למספר שעות, כיוון שלא היתה בידו תעודת זהות להציג לשוטרים.
41. העותר מס` 4 לא מתקרב למחסומים בין ישראל לגדה, כיוון שהוא חושש, שלא יורשה לחזור לביתו ולמשפחתו בישראל. הוא סבל פעמים רבות, ועדיין סובל השפלה על ידי המשטרה. בשנת 1997 משמר הגבול הרביץ לעותר מס` 4 בתחנה המרכזית בתל אביב, בעקבות כך, שלא היתה בידו תעודת זהות. העותר מס` 4 מרגיש חנוק, כיוון שאינו יכול לצאת מהארץ, אף לא לביקור בני משפחתו המורחבת בירדן, כיוון שאין בידו תעודת זהות.
פגיעה בחופש התנועה
42. העותרים 2-7 אינם יכולים לצאת מחוץ לישראל. הם מרגישים חנוקים. העותר מס` 3 הגדיר זאת כתחושה הדומה לשהיה בבית סוהר. העותר מס` 3 נתקל בקשיים לצאת מישראל לגדה. אף קרה שחיילים במחסום לא נתנו לו לחזור לישראל, כיוון שלא היתה בידו תעודת זהות.
פגיעה ביכולת להתפרנס
43. העותרים 3-7 נתקלים בבעיות קשות בבואם לחפש עבודה. פעמים רבות במקומות העבודה בהם עבדו, לא היו יודעים, כי אין להם תעודת זהות. הם מצויים תחת הסיכון המתמיד, כי מעבידיהם יגלו כי הם אינם בעלי תעודת זהות, ובכך עלולות להישלל מהם עבודתם ופרנסתם. לדוגמא, העותר מס` 4 הפסיק עבודות רבות, כיוון שגילו שאין לו תעודת זהות. כך בחברת "לבנטין", חברה להנחת כבלים באדמה. בחברת "דרך עפר", שגם היא חברה להנחת כבלים באדמה, הוא פוטר, לאחר שבוע עבודה, כיוון שהחברה לא יכלה להמשיך להעסיקו ללא תעודת זהות. לפני כשלושה ימים הוא פוטר שוב עקב אי יכולתו להציג בפני מעבידו רישום מהמרשם הפלילי, כיוון שלא יכל לקבל הרישום מהמשטרה, כשאין בידו מספר תעודת זהות. בשנת 1997 העותר מס` 4 עבד 6 חודשים ב"מאפיית אחדות" ברמת גן, וכאשר התגלה למעביד שאין לו תעודת זהות, הוא פוטר. כך קרה גם באולם החתונות "רויאל גארדן". העותר מס` 3 מרגיש, כי החשיבות של מקום העבודה היא אף בהתערות בחיים בישראל, גם מבחינת שפה וחיי חברה ולא רק מבחינת פרנסה.
44. המעביד לשעבר של העותרות 2,6,7 תירץ את הניכוי הגבוה של מס הכנסה בתלוש המשכורת שלהן, בכך שהוא מתייחס אליהן כעובדות זרות, ועל כן, הוא נדרש לנכות מס הכנסה גבוה באופן מיוחד.
פגיעה בבריאות ובכבוד
45. במהלך השנים, כאשר הצטרכו העותרים 3 ו- 4 לטיפולים רפואיים, העותר מס` 1 נשא בעלויות הגבוהות, כיוון שאין לעותרים הנ"ל ביטוח רפואי בישראל, עקב מעמדם. פעמים רבות העותרים 3-5 סבלו בביתם ונמנעו מלקבל טיפולים רפואיים, עקב העלות הגבוהה, הכרוכה בתשלום ללא מבוטחים.
46. העותר מס` 1 נאלץ להתפנות לאחר שלילת תעודת התושבות הארעית של אשתו לבית חולים, עקב לחץ דם גבוה. הוא טופל בבית החולים "לניאדו" בנתניה כ- 3-4 ימים.
47. העותרת מס` 2 אף היא במצב נפשי קשה, כיוון שלא ראתה את בני משפחתה הקרובה בירדן, מזה שנים רבות. אי הענקת תעודות זהות לבני המשפחה גורם להם למתחים נפשיים גדולים שמתבטאים בעצבנות ובחוסר סובלנות אחד לשני ובתוך —- עצמה.
48. תחושתם של העותרים 1-7 היא של השפלה גדולה, ושל חוסר כבוד בסיסי, מצד המשיב. חייהם מתנהלים כסיוט גדול, מאז שנת 1996 ועד היום.
אי יכולת לפנות למוסדות ציבוריים וממשלתיים
49. העותר מס` 1 פנה לבנק טפחות, בבקשה לקנות דירה חדשה, בשל הצפיפות הנוראה בביתו הנוכחי. בבנק מסרו לו, כי כיוון שלעותרת מס` 2, אשתו, אין תושבות קבע ואין לה מספר תעודת זהות, הוא לא יכול לקבל משכנתא במשותף עם העותרת מס` 2. כתוצאה מכך לא התאפשר לעותר מס` 1 לעבור למקום מגורים נאות ומתאים לצרכי המשפחה מרובת הילדים.
50. למיטב ידיעתם, העותרים 3-7 אינם יכולים לקבל סיוע ממשרדים ממשלתיים. כך העותרים הנ"ל אינם יכולים לקבל דמי אבטלה, אינם יכולים להיעזר בשירות התעסוקה, אינם יכולים לקבל עזרה בסיוע בשכר דירה וכדומה.
51. המשיב מס` 1 סרב לרשום את תינוקה של העותרת מס` 5, בתעודת זהות של אביו, אזרח ישראלי בשל העדר תעודת זהות לעותרת מס` 5 במשך כשנה שלמה. כך הושפעו לרעה אף נכדיו של העותר מס` 1, בני הדור השלישי. רק לאחר התערבות העותרת מס` 8, קיבלה הח"מ טלפון מפקידה במשיב מס` 1, הגב` סיגי, שמסרה, שמשרד הפנים מוכן לרשום את התינוק בתעודת זהות אביו האזרח, ביום א`, 23.7.00. למותר לציין, כי העדר אשרת שהיה בישראל אינה מקנה הזכות הבסיסית להתחלתה של בדיקת תושבות על ידי המוסד לביטוח לאומי.
מצ"ב מכתב מהח"מ למשרד הפנים בנתניה, בבקשה לרשום מידית את הילד בתעודת זהות האב, מיום 14.6.00 ומסומן יג`.
52. העותרות 6-7 נתקלו בבעיות עת הגיען לישראל, בשעה שרצו ללמוד בבית הספר התיכון ב—-. מנהל בית הספר ב—- אמר להן, כי אינו יכול לקבלן לבית הספר כי אין להן תעודת זהות. העותרות הנ"ל ניסו ללמוד בבית ספר ב—-, שקיבל אותן רק למספר חודשים, בתנאי שיציגו תעודת זהות לאחר מספר חודשים. העותרות הנ"ל למדו מספר חודשים אך כיוון שמשרד הפנים לא העניק להן תעודת זהות, הן הצטרכו לצאת מבית הספר. העותרת מס` 7 הפסיקה ללמוד מגיל 17 והעותרת מס` 6 הפסיקה ללמוד מגיל 17. העותרות הנ"ל סבלו השפלה גדולה מצד מנהל בית הספר והתהלכו בתחושת זרות, כאשר המנהל היה שואל אותן יום יום מתי יקבלו את תעודת הזהות. העותרת מס` 5 רצתה לעשות תעודת בגרות ומשרד החינוך אמר לה, כי אינה יכולה לעשות תעודת בגרות בלא תעודת זהות. העותרת מס` 5 רוצה ללמוד כיום אבל אינה יכולה בגלל שאין לה תעודת זהות והיא יודעת שלא יקבלו אותה לשום מקום לימודים.
תיקים פליליים, חקירות ומעצרים של העותרים 2-7
53. כנגד העותרות מס` 2,5,6,7 מעולם לא נפתחו תיקים פליליים, לא הואשמו ולא הורשעו בדין. אין על שמן כל רישום פלילי, למיטב ידיעתן.
54. כנגד העותרים 3-4 לא הוגשו כתבי אישום מעולם והם לא הורשעו בדין.
55. בשנת 1996, למיטב זכרונו של העותר מס` 3, הוזמן יחד עם אחיו, העותר מס` 4, לחקירה חד-פעמית במשטרה, עקב תלונה של דודם, אחיו של העותר מס` 1, שהתבררה לאחר מכן, כתלונת שווא.
56. העותר מס` 3 התלונן למשטרה כנגד דודיו, על שהרביצו לו ב—-, באופן פתאומי וללא כל סיבה. עד היום טרם קיבל כל התייחסות מהמשטרה על תלונתו.
57. העותר מס` 4 נעצר לשלושה ימים במשטרת —-, עקב תלונה של דודו, כי העותר מס` 4 סייע בדקירת הדוד. לא הוגש כתב אישום כנגד העותר מס` 4.
58. כמו כן, כמפורט בסעיף 36 לעיל באותו היום, למיטב זכרונו של העותר מס` 4, ביקש פקד זיו ממנו יגיע למשטרת —-, במטרה להורות לו לצאת את ישראל או לחילופין לגרשו, בשל שהייה בלתי חוקית בישראל.
שלילת תושבות ארעית מהעותרת מס` 2 – הפרת זכות השמיעה, חובת ההנמקה וחוסר סבירות
59. העותרת מס` 2 קיבלה תושבות ארעית מסוג א5, לאחר שנים רבות של המתנה ארוכה ומייגעת. שלילת התושבות הארעית ממנה, למרות שאיננה זכות מוקנית, נעשתה באופן פתאומי, בלתי סביר בנסיבות העניין, תוך פגיעה בזכותה להליך הוגן ואף הטעיה, ללא כל נימוק משמעותי וענייני, ללא כל ביסוס עובדתי, וללא כל מתן אפשרות לשימוע טרם שלילת התושבות הארעית.
60. חזקה על המשיב מס` 2, כי ערך את הבדיקה המשטרתית המתאימה, טרם העניק לעותרת מס` 2 את תושבותה הארעית. ואכן, העותרת מס` 2 חיכתה שנים רבות לקבלת תושבותה הארעית, במהלכן עברה שוב ושוב בדיקות של "הגורמים". שלילתה של התושבות הארעית נעשתה כשבוע בלבד לאחר שקיבלה את תושבותה הארעית, באופן גורף, יד ביד עם סירוב להעניק תעודות זהות לכל ילדיה הבגירים, קרי העותרים 3-7. האופן, בו נשללה תושבותה הארעית, מעלה חשש, כי התייחסותו של המשיב מס` 2 אל בקשות בני המשפחה השונות והבדיקות הרלוונטיות שערך לא היו ענייניות וספציפיות, אלא דווקא כוללניות תוך התייחסות לכל אחד מבני המשפחה שלא במנותק מהאחרים.
61. כך למרות שהעותרת מס` 2 לא היוותה אף פעם ואינה מהווה אף היום סכנה או בעיה מבחינה משטרתית או אחרת ומעולם לא נעצרה, הואשמה או הורשעה, נשללה תושבותה הארעית דווקא על רקע מניעה משטרתית.
62. זכות השמיעה חייבת לעמוד למי שהרשות עומדת לפגוע בזכות מזכויותיו, לרבות מעמדו:
"לא יורשה גוף אדמיניסטרטיבי … לפגוע באזרח פגיעת גוף, רכוש, מקצוע, מעמד וכיוצא בזה, אלא-אם-כן ניתנה לנפגע הזדמנות הוגנת להשמעת הגנתו בפני הפגיעה העתידה" (כב` השופט זילברג בבג"צ 3/58 ברמן ואח` נ` שר הפנים, פ"ד יב 1493, 1508). זאת, בייחוד כאשר מדובר בשיקול דעת עצמאי של המשיב מס` 1 לאמץ או שלא לאמץ את המלצתו של המשיבה מס` 2.
63. בנוסף, הלכה היא, "כי רשות מוסמכת, שמוטלת עליה חובת שימוע, חייבת לקיים את השימוע לפני ההחלטה. לא עשתה כן, ואפילו הציעה לקיים שימוע לאחר קבלת ההחלטה, הפרה את חובת השימוע". בג"צ 2911/94 באקי נ` מנכ"ל משרד הפנים ואח`, פ"ד מח(5) 291, 305.
64. בפני העותרת מס` 2 לא הוצג כל פירוט לביסוס המניעה המשטרתית, ותושבותה הארעית נשללה, תוך מצג שווא, כאילו מדובר ב"טעות במחשב". רק לאחר שתעודת תושבותה הארעית היתה בידי המשיב מס` 1, הואילה הגב` איילה למסור את הסיבה האמיתית שבגינה הוזמן העותר מס` 1 להגיע למשרד הפנים בנתניה, עם תעודת התושבות הארעית של העותרת מס` 2.
65. ההלכה קובעת חובה להודיע מראש לנפגע על ההחלטה, שבדעתה של הרשות לקבל, ולפרט את העובדות, המידע והשיקולים עליהם היא נסמכת. חובת גילוי היסודות העובדתיים עשויה לחייב אף גילוי הראיות, עליהן מתכוונת הרשות להסתמך בקבלת החלטתה הפוגעת באדם. כל זאת – לפני קיום השימוע, על מנת שיידע האדם למה להתייחס, כך שהשימוע יתמלא בתוכן ממשי.
ראו דברי כב` השופט גולדברג בבג"צ 4914/94 טרנר נ` מבקרת המדינה ואח`, פ"ד מט(3) 771, 790; בג"צ 656/80 אבו רומי נ` שר הבריאות, פ"ד לה(3) 185, 189.
66. חוסר התיאום בין גרסת הגב` איילה לבין תגובתו של המפקד רוני מעלה חשש נוסף, כי אין כל ביסוס עובדתי ועל כן, חוקי, לשלילת התושבות הארעית של העותרת מס` 2, לאחר שזו ניתנה לה.
67. ביטול רשיון קיים ושינוי החלטה קודמת, עליה הסתמך אדם, הם מסוג מעשי המינהל המגבירים את חובתו להפעיל את שיקול דעתו בסבירות ובהגינות ומתוך איזון ראוי בין האינטרס של הפרט לצורכי הציבור. על הרשות להשתכנע, על יסוד ראיות שאינן מותירות מקום לספק סביר, כי התרחש "אירוע חדש, שיש בו לפגוע בהנחות היסוד, אשר שימשו למתן הרשיון, ובכך ליצור סיכון ניכר, היוצר אינטרס ציבורי מיוחד לביטול הרשיון".
בג"צ 799/80 שללם נ` פקיד הרישוי לפי חוק כלי היריה, פ"ד לו(1) 317, 328. במקרה שלנו לא ארע שום אירוע חדש, שיכול להצדיק שלילת התושבות הארעית.
68. בשינוי מעשה מינהלי, עליו הסתמך היחיד, על הרשות להשתכנע כי "השארת המעשה בעינו, על רקע הנסיבות החדשות, שוב איננו מוצדק ואיננו מתיישב עם מילוי חובותיה כלפי כלל הציבור". בענייננו לא היתה כל ראיה להצדקה מן הסוג הנ"ל.
בג"צ 4383/91 שפקמן חיים ואח` נ` עיריית הרצליה, פ"ד מו(1) 447, 455.
ראו גם בג"צ 326/96…,785 כספי ואח` נ. הממונה על ההגבלים העיסקיים ואח`, פ"ד נ(5) 133, 153-152.
69. המשיב מס` 1 הפר את הכללים הנ"ל באמצו את שינוי גישתה של המשיבה מס` 2, בבטלה את רשיונה של העותרת מס` 2 ובשנותה החלטה קודמת בעניינה.
אי הענקת תעודות זהות לעותרים 3-7
70. מבלי להודות בחוקיות הבדיקה המשטרתית – חוסר התיאום הנ"ל בין הגב` איילה לבין המפקד רוני בנוסף לעובדה, כי כנגד אף אחד מן העותרים 2-7 לא הוגש כתב אישום ואף אחד לא הואשם או הורשע בדין, מעלה חשש כבד לאי ביסוס עובדתי באי הענקת תעודות הזהות המבוקשות לעותרים 3-7 ולשלילת תושבותה של העותרת מס` 2.
71. בהקשר זה יצויין, כי העותרים 1-7 חוששים, כי דווקא הקשר של חלק מאחיו של העותר מס` 1 (העוינים אותו ואת בני משפחתו ואת השתרשותו בישראל) העובדים בסיוע למשטרה, יתכן והשפיע לרעה על המלצת המשיב מס` 2 מתוך שקילת שיקולים זרים, ולא שיקולים ענייניים ורלוונטיים.
72. בנוסף יצויין, כי החקירה הפלילית, שהתנהלה כנגד העותר מס` 4, אין בה כדי לשלול ממנו קבלת תעודת זהות, דווקא בשל הרקע המשפחתי הרלוונטי. מדובר במאבק של אחיו של העותר מס` 1, כנגד שהיית משפחת העותר מס` 1 בישראל. מאבק זה מתבטא בייחוד בתקיפות פיסיות של ילדי העותר מס` 1, העותרים 3-4, בתלונות שווא וכדומה, כפי שפורט לעיל, בסעיף 5. על כן, על רקע מאבק משפחתי פרטי זה, שבסיסו כנראה מאבק רכוש, אין אף אפשרות לומר, כי העותר מס` 4 עלול לסכן את שלום הציבור, וגם מסיבה זו אין לשלול את האפשרות של העותר מס` 4 לקבל תעודת זהות של אזרח ישראלי.
העותרים מס` 3-7 הם אזרחים מכח לידה
73. על פי סעיף 4(א)(2)(ד) לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן – "חוק האזרחות") ילדיו הבגירים של העותר מס` 1, אזרח ישראלי שמעולם לא נשללה אזרחותו, שנולדו בירדן, יהיו מיום לידתם, אזרחים ישראליים מכח לידה.
74. בשולי הדברים תזכר ההיסטוריה של חוק האזרחות. בשנת 1980 תוקן חוק האזרחות, תשי"ב-1951, בתיקון מס` 4. התיקון לחוק הגביל את זכותם של ילדי אזרח לקבל אזרחות מכח לידה, לעומת החוק המקורי. יצויין, כי אף על פי הוראות החוק המקורי, שהיה תקף עת שנולדו העותרים 3-5, טרם התיקון לחוק, העותרים הנ"ל זכאים לאזרחות מכח לידה.
חוסר סמכות לבצע בדיקה משטרתית כתנאי להענקת אזרחות מכח לידה
75. בחוק האזרחות, שלא כמו בסעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, התש"י-1950, אין הוראת חוק, המאפשרת למשיבים שלא להעניק אזרחות ישראלית לאזרחים מכח לידה עקב עבר פלילי או מניעה משטרתית כלשהיא.
76. על כן, העברת בקשותיהם של העותרים 1-7, על ידי המשיב מס` 1, לאחר שהונחה דעתו בנוגע לשאלת הקשר המשפחתי בין העותרים מס` 3-7 לעותר מס` 1, לבדיקת משטרתית על ידי המשיבה מס` 2, איננה חוקית. למשיב מס` 1 אין שיקול דעת להתנות הענקת אזרחות מכח לידה בתוצאות בדיקה על ידי המשיבה מס` 2 או על ידי כל גורם אחר. על המשיב מס` 1 היה להעניק אזרחות ישראלית מכח לידה לעותרים 3-7.
77. תגובתה של הגב` שרון לח"מ, באשר להעברה האוטומטית של כל בקשה לרישום ראשון – בלא כל קשר להוראות החוק הרלוונטיות- לבדיקת "הגורמים", קרי השב"כ והמשטרה, מעידה כאלף עדים, כי הנוהל הנוהג במשרדי המשיב מס` 1 הינו סטנדרטי וגורף, ואין בינו לבין הוראות החוק כל קשר.
78. יתרה מזאת, המשיב מס` 1 מפעיל סמכויות, שבאופן מפורש נגרעו ממנו במקרה של אזרחות מכח לידה. שתיקתו של החוק בהקשר אזרחות מכח לידה, בניגוד להוראות ספציפיות בחוקים אחרים כמו חוק השבות, תשי"-1950, באה לסייג את סמכותו של המשיב מס` 1, שלא להעניק אזרחות מכח לידה. שתיקה זו באה מתוך הכרה בחוזקו של מעמד האזרחות, שעוברת ב"תורשה" אף אם ילדו של האזרח מכח לידה נולד מחוץ לשטח המדינה, ועל אף היותו בעל עבר פלילי כזה או אחר.
79. רק בשל הזהירות יטען, כי אף אם למשיב מס` 1 יש סמכות לבקש מהמשיבה מס` 2 חוות דעת משטרתית לגבי העותרים 2-7, על פי הלכת עצמאות שיקול הדעת, הסמכות מצויה לעולם בידי המשיב מס` 1. על כן, המשיבה מס` 2 יכולה רק לייעץ ולהמליץ, אך מחובת המשיב מס` 1 לשקול את המידע השלילי ולהגיע להחלטה עצמאית. ברור מדברי הגב` איילה, שלא כך נעשה במקרה זה, ולמשיב מס` 1 אין מושג על מה מבוססת המלצת המשיבה מס` 2.
פגיעה בזכויות אדם
80. מניעת הענקת תעודות זהות לעותרים מס` 3-7 ושלילת תושבותה הארעית של העותרת מס` 2 לא רק שהינן בלתי חוקיות אלא פוגעות באופן מתמשך בזכויות אדם בסיסיות של העותרים 2-7. עקב היותם של העותרים 3-7 חסרי סטטוס, נפגע חופש התנועה שלהם לנוע בתוך ישראל ובין ישראל והשטחים, ונמנעת מהם האפשרות לצאת את ישראל; נפגע כבודם כבני אדם, בניגוד לסעיף 1 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ללא כל הצדקה חוקית; נפגעת פרנסתם ופרנסת העותרת מס` 2 באופן קשה; חירותם מוגבלת והם נתונים לחסדי המשטרה אם דרך עיכוב ואם דרך מעצר או הגשת כתב אישום על שהייה בלתי חוקית בישראל. כאשר הם מתהלכים ברחוב, נדמה כי עננה תלויה מעל ראשם וחירותם יכולה להישלל באופן פתאומי ובלתי צפוי; זכותם של העותרים 1-7 לקיום חיי משפחה תקינים נפגעה ונפגעת באופן יומיומי; זכותם של העותרים 3-7 כאזרחים ישראלים ליהנות משירותים ציבוריים שונים כשירותי בריאות, תעסוקה וכדומה נפגעה ובכך נפגעה איכות חייהם באופן קשה ביותר.
אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו על תנאי כמבוקש, ולאחר קבלת תשובת המשיבים להפכו מוחלט.
___________________
נטע עמר, עו"ד
ב"כ העותרים
בג"צ 2000/ 5313
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
קבוע ליום 8.5.01
העותרים:
1. ש` מ` ע` א` ת` ת"ז ——
2. י` א` ע` ע` ת` מס` דרכון ——
3. מ` ש` מ` ת` מס` דרכון ——
4. פ` ש` מ` ת` מס` דרכון ——
5. א` ש` מ` ת` מס` דרכון ——
6. מ` ש` מ` ת` (אין תעודת זהות/דרכון)
7. ק` ש` מ` ת` (אין תעודת זהות/דרכון)
8. האגודה לזכויות האזרח בישראל
על ידי ב"כ עוה"ד נטע עמר ו/או דן יקיר ו/או בלהה ברג ו/או דנה אלכסנדר ו/או הדס תגרי ו/או רינת קיטאי ו/או ענת שקולניקוב
מהאגודה לזכויות האזרח בישראל, ת"ד 35401, ירושלים 91352
טל: 02-6521218 פקס: 02-6521219
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הפנים
משרד הפנים, הקריה, ירושלים
2. משטרת ישראל
המטה הארצי, שיך ג`ראח, ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד חני אופק, פרקליטות המדינה
בקשה בהסכמה למחיקת עתירה ובקשה לפסיקת הוצאות
מבלי להודות בחוקיות שקילת הבקשה לאיחוד משפחות בשנית, תוך התנאתה של הבקשה בנסיבות עתידיות על פי התרחיש שתואר בסעיף 2 לתגובה מטעם המשיב, העותרים מבקשים מבית המשפט הנכבד למחוק העתירה בהסכמה ולפסוק הוצאות לטובת העותרים.
ואלו הנימוקים:
א. המקרה דנן עומד בכל פרטי המבחן שקבע בית המשפט בבג"צ 842/93 אל נסאסרה נגד שר הבינוי והשיכון, פד"י מח(4) 217:
1. היה צידוק בהגשת העתירה עקב פגיעה מתמשכת בזכויות אדם של העותרים.
2. במשך שנים פעלו העותרים ופנו לרשויות המוסמכות, כדי לקבל זכויותיהם. הם מיצו כל האפשרויות הפתוחות בפניהם ופעלו כראוי טרם פניה לבג"צ.
3. לא היה שיהוי בהגשת העתירה.
4. עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותרים את כל הסעדים המבוקשים בעתירה, עוד לפני שזו התבררה בפני בית המשפט.
ב. לצערם של העותרים אף לאחר הגשת העתירה, רק לאחר התכתבויות רבות נוספות, בהן דרשו לקבל את זכויותיהם באופן מלא וללא הסתייגויות, אכן קיבלו את זכויותיהם, כפי שיפורט להלן:
1. בשלב ראשון הסכים המשיב לשני הסעיפים הראשונים בבקשת העותרים לצו על תנאי (ס` 2 ו-3 לתגובה המקדמית מטעם המשיב). המשיב לא התייחס לסעיף השלישי בבקשה לצו על תנאי, שהוא הסעיף העקרוני.
המשיב ביקש להתייחס לבקשת העותרים, כאילו היתה בקשה להענקת תושבות ארעית לעותרת מס` 2 ולא כפי שנוסחה הבקשה קרי, החזרת תושבותה הארעית. על כן, מתגובתו של המשיב ניתן היה ללמוד, כאילו מדובר בתושבות ארעית שתחל מיום הענקתה מחדש.
2. ביום 11.10.00 נשלח מכתב מב"כ העותרים לב"כ המשיבים ובו התבקשו המשיבים להעניק לעותרת מס` 2 את תושבותה הארעית כך שתחשב מיום שניתנה לראשונה, טרם נלקחה ממנה באופן בלתי חוקי.
מצ"ב העתק המכתב ומסומן ע/יג.
3. ביום 11.10.00 נשלח העתק מכתב שנשלח מעו"ד דניאל סלומון למנהל מנהל האוכלוסין סניף נתניה לח"מ, בו מצויין כי לנוכח נסיבות המקרה, יש למנות את תקופת מסלול ההליך המדורג לאיחוד משפחות מן היום בו אושרה הבקשה לראשונה.
מצ"ב העתק המכתב ומסומן ע/יד.
4. לאחר שפנו לסניף מינהל האוכלוסין בנתניה קיבלו העותרים 3-7 תעודות זהות ואזרחות ישראלית. לאחר שפנתה לסניף הנ"ל קיבלה העותרת מס` 2 קיבלה תעודת תושבות ארעית ובו מצוין התאריך המקורי של התעודה שנלקחה ממנה, כך שמרוץ התקופה יחל מיום שבו נלקחה התעודה המקורית.
5. בתגובה המקדמית המשיב לא התייחס לסעיף השלישי בבקשת העותרים לצו על תנאי באשר להפצת הנחיות בדבר איסור התנית קבלת אזרחות מכל לידה בתוצאות בדיקת גורמי הבטחון לכל לשכות מרשם האוכלוסין.
6. רק לאחר פניה מפורשת מטעם ב"כ העותרים מיום 21.11.00 התקבל ביום 11.12.00 מכתב מב"כ המשיבים בו הם מסכימים להפיץ מכתב כנ"ל.
מצ"ב העתק ממכתב העותרים ומסומן ע/טו והעתק ממכתב המשיבים ומסומן ע/טז.
7. רק לאחר פניה מפורשת מטעם ב"כ העותרים מיום 14.12.00 בו ביקשו העותרים לדעת מתי עתיד המכתב הנ"ל להיות מופץ, התקבל ביום 10.1.01 מכתב מב"כ המשיבים בו מצויין כי החוזר הופץ ללשכות מרשם האוכלוסין בארץ.
מצ"ב העתק ממכתב העותרים ומסומן ע/יז והעתק ממכתב המשיבים ומסומן ע/יח.
ג. המשיבים התבקשו אף להגיב לבקשת העותרים לפסיקת הוצאות וענו, כי הם משאירים את שאלת חיובם בהוצאות לשיקול דעת בית המשפט. עם זאת, הם ביקשו לציין כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה נבעה הטעות בטיפול בעניינם של העותרים מן העובדה שאלה ביקשו לממש את אזרחותם מכח לידה בעת היותם בגירים, ולא סמוך ללידתם.
ד. המשיבים הסכימו לחלוטין עם כל טענות העותרים וזאת, לאחר שנים רבות של הפרה בוטה של זכויות העותרים לאזרחות ולמעמד חוקי בישראל. הטעות עליה מדברים המשיבים נמשכה תקופה בלתי סבירה בעליל והשליכה באופן קריטי על יכולתם של העותרים לקבל שירותים ציבוריים כמו שירותים סוציאליים, לימודים סדירים בבתי ספר ועל ניהול חייהם בסיסיים של העותרים. העובדה כי דובר בבגירים אין בה כדי להעלות או להוריד הן מאיכות הטיפול הראויה של המשיב והן מחומרת הפגיעה בעותרים.
אשר על כן, מתבקש בית המשפט להורות על מחיקת העתירה ולהטיל הוצאות העותרים על המשיבים.
_______________
נטע עמר, עו"ד
ב"כ העותרים
