בג"ץ 5578/02
בית המשפט העליון בירושלים
העותרים:
1. ר` מ`, ת.ז. ——
2. ד` ו` ת.ז. ——
3. ס` ו` ת.ז. ——
4. א` ק` ת.ז. ——
5. י` ש` ת.ז. ——
6. העמותה של הסתדרות הגמלאים בישראל ע.ר.
7. הלב במשפט – התנועה למלחמה בעוני
8. האגודה לזכויות האזרח בישראל
9. מרכז ישראלי לקידום צדק חברתי ע.ר.
ע"י ב"כ עוה"ד ע. אלבין ו/או נ. זיו ו/או ק. חרבון ו/או ד. ספיבק ו/או ד. סייף ו/או ע. בן-דור ו/או א. הרמלין ו/או ד. פיש ו/או ל. גולן ו/או מ. אהרוני
מהתוכנית למשפט ורווחה באוניברסיטת תל-אביב
טל: 03-6405235 פקס: 03-6407422
נגד
המשיבים:
1. שר האוצר
ע"י ב"כ פרקליטות המדינה – מחלקת בג"צים
רחוב צלאח א-דין 29 ירושלים
2. המוסד לביטוח לאומי
שדרות ויצמן 13 ירושלים
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
מוגשת בזאת עתירה למתן צו על תנאי המופנה למשיבים ומורה להם לבוא וליתן טעם מדוע לא יכריז ויורה בית המשפט הנכבד על בטלות סעיפים 2 ו- 10(א) לחוק תכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו- 2003), התשס"ב-2002, (להלן: "החוק") שנחקק ביום 5.6.2002, וזאת בכל הנוגע להקפאת קצבאות הזקנה ולקיצוצן בשיעור של 4%.
בית המשפט הנכבד מתבקש ליתן צו ביניים המורה למשיבים לעכב את ביצועם של סעיפים 2 ו -10(א) לחוק תכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו- 2003), התשס"ב-2002), הנכנסים לתוקפם ביום 1.7.02, בכל הנוגע להקפאת קצבאות הזקנה וקיצוצן בשיעור של 4% וזאת עד להכרעה סופית בעתירה.
לחילופין מתבקש בית המשפט הנכבד לקצוב למשיבים זמן קצר להשיב לעתירה ולקבוע אותה לדיון במועד קרוב ככל הניתן.
על פי נתוני דו"ח העוני משנת 2000 כ- 25% מהקשישים במדינת ישראל חיו מתחת לקו העוני. מנתוני המוסד לביטוח לאומי של שנת 2001 עולה כי כ- 35.5% מהקשישים חיים אך ורק מקצבאות הביטוח הלאומי. כ- 52% מהקשישים אינם מקבלים פנסיה מכל קרן שהיא. עתירה זו עוסקת בפגיעה הקשה שתגרם לאוכלוסיית הקשישים במדינת ישראל מיישומם של סעיף 2 לחוק תכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו- 2003), התשס"ב-2002, (להלן: "החוק"), המקפיא את עדכון הקצבאות לשכר הממוצע במשק של שנת 2001, וסעיף 10(א) לחוק, הקובע קיצוץ של 4% בקצבת הזקנה.
ביום 1.7.02 אמורים סעיפים אלה להיכנס לתוקפם. מהלך זה יגרום לכך שקשישים רבים בישראל יתווספו לאלו, אשר חיים כבר כיום מתחת לקו העוני או קרוב אליו. כך, אנשים אשר במשך כל שנות חייהם עמלו קשות ושילמו תשלומים שוטפים למוסד לביטוח לאומי, יחיו בעוני ובמחסור תוך פגיעה בכבודם ובזכותם לביטחון סוציאלי. גמלת הזקנה המשולמת כיום, בסכום של 1,114 ש"ח לחודש, אינה מאפשרת לאדם לחיות במינימום של קיום אנושי – הפחתת גמלת הזקנה והקפאתה יובילו לתוצאות חמורות בהרבה.
לטענת העותרים סעיפים 2 ו- 10(א) לחוק, ככל שהם נוגעים לקיצוץ והקפאת קצבאות הזקנה וקיצוץ השלמת הכנסה לקשישים, הנם בלתי חוקתיים שכן הם פוגעים בזכויות אדם בסיסיות המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כגון הזכות לכבוד, הזכות לתנאי מחייה מינימליים, הזכות לביטחון סוציאלי וזכות הקניין, וכן אינם עומדים בדרישות פסקת ההגבלה.
1. העותרים 1-5 הנם קשישים החיים אך ורק מקצבת זקנה כאשר שניים מהם זכאים גם להשלמת הכנסה. כפי שיתואר בהמשך, כבר כיום אין בידי העותרים את ההכנסה המינימלית הנדרשת על מנת לנהל אורח חיים בכבוד בסיסי ועל כן הקיצוץ בקצבאות הזקנה והקפאתן מעורר אצלם חשש כבד בנוגע ליכולתם העתידית להתקיים.
2. העותרת מספר 6 – העמותה של הסתדרות הגמלאים הנה עמותה רשומה המייצגת את ציבור הגמלאים בישראל בדאגה לרמת החיים, איכות החיים, בריאות ועוד.
3. העותרת מספר 7 – התנועה למלחמה בעוני מפעילת פרוייקט הלב במשפט היא עמותה ציבורית שמטרתה מלחמה בעוני. תנועה זו פועלת לקידום זכויותיהן של קבוצות חלשות ומועטות יכולת בישראל, בין היתר באמצעות מתן סיוע משפטי לנזקקים.
4. העותרת מספר 8 – האגודה לזכויות האזרח בישראל, היא עמותה הפועלת להגנה על זכויות האדם בישראל ובכלל זה להגנה על זכויות חברתיות.
5. העותר מספר 9 – המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי פועל לקידום צדק חברתי על כל היבטיו והשלכותיו ולחיזוק הסולידריות החברתית בישראל.
6. המשיבים הנם הגופים האחראים על ביצועו של החוק והם אשר יישאו בהשלכות בטלותו. המשיב מספר 1 נושא באחריות להבאת הצעת החוק בפני הממשלה והכנסת וכן לביצועו והמשיב מספר 2 אחראי על ביצוע החוק ברמה המנהלית.
1. העותרת מספר 1 – ר` מ`, ילידת שנת 1926 אשר עלתה לישראל מ—- עם קום המדינה בשנת 1948. במשך כל שנות חייה עבדה העותרת מספר 1 בעבודות שונות – משק בית, מכירות, ייצור מברשות ואף טיפול בקשישים. לפני כשלוש שנים הפסיקה לעבוד. הגב` מ` שילמה כל חייה תשלומים שוטפים למוסד לביטוח לאומי, ולצערה, במשך כל שנות עבודתה לא הופרשו לה סכומים לקרן פנסיה על ידי מעבידיה. כיום הגב` מ` מתקיימת מקצבת זקנה וכן מקבלת השלמת הכנסה כך שסכום קצבתה החודשי מגיע לסך של 1779 ש"ח לחודש. מסכום זה על הגב` מ` לשלם תשלום חודשי בסך 150 ש"ח כדמי מפתח עבור הדירה בה היא מתגוררת, 300 ש"ח עבור תרופות שהיא צורכת (Aerovent, Ventolin, Caltarae, Fosalan, Fusid, Aldosrirone, Concor, Mononit, Simovil, Planvix, Lipanor, Gluco-rite, Optium, Budicort), תשלומי טלפון, חשמל, ועד בית ומים ותשלום של 100 ש"ח מדי חודש לקופת החולים. כמעט ולא נותר בידה סכום כסף לקניית מזון ודאי שלא להוצאות לתחזוקת השוטפת של הדירה (כאשר התקלקל המקרר לא היה בידה הכסף לתקנו). העותרת מתגוררת בקומה שלישית ללא מעלית ובשל מצבה הבריאותי אינה יכולה כמעט לצאת מביתה. לעותרת מספר 1 לא ברור ממה תוכל עוד לקצץ לאחר כניסת החוק לתוקף.
2. העותרים 2 ו- 3 נשואים זה לזו. העותר מספר 2, ד` ו` הנו יליד 1916 אשר עלה לישראל בשנת 1935 מ—–. כשבוע לאחר שעלה לישראל החל ד` לעבוד בחקלאות תוך אמונה ציונית שיש לבנות את הארץ וליישבה. בשנת 1948 התגייס ד` לצבא והשתתף במלחמת השחרור. במשך כל חייו עבד דוד קשה למחייתו: עד שנת 1973 היה לו עסק עצמאי קטן שהספיק בקושי לפרנסתו ופרנסת בני משפחתו ומשנת 1973 עד שנת 1989 (בהגיעו לגיל 73) עבד כשכיר. בכל שנות עבודתו לא הופרשו תשלומים לפנסיה. במשך כל השנים הללו שילם ד` תשלומים שוטפים למוסד לביטוח לאומי. ד` הנו עיוור ומוכר ככזה על ידי משרד העבודה והרווחה.
3. העותרת מספר 3, ס` ו`, אשתו של ד`, עלתה לישראל בשנת 1950, במשך השנים היא כמעט ולא עבדה אלא בתקופות קצרות בהן טיפלה בילדים. ס` מתקרבת לגיל 80. הכנסתם היחידה של ד` וס` היא מקצבת ביטוח לאומי בסכום כולל של 3000 ש"ח. הואיל ובבעלותם דירה בת 2 חדרים אותה קנו לפני כ- 45 שנה הם אינם זכאים להשלמת הכנסה. העותרים 2 ו- 3 חיים בצמצום רב: הם אינם קונים דבר מלבד מצרכים בסיסיים, הם לא יצאו לבלות מזה 15 שנה, ס` היא אשר מנקה את הבית. לפני כחמישה חודשים נפלה ס` ושברה את רגלה ואפילו רכישת נעלי בית נוחות הפכה למעמסה שבני הזוג לא יכלו לעמוד בה. לעותרים 2 ו- 3 לא ברור מאילו מהוצאותיהם יוכלו לקצץ אם תקוצץ הקצבה אותה הם מקבלים.
4. העותרת מספר 4, א` ק`, הנה ילידת שנת 1932 אשר עלתה לישראל מ—- בשנת 1949. א` מקבלת מביטוח לאומי קצבת זקנה והשלמת הכנסה המגיעות לסכום של 1779 ש"ח. א` הנה גרושה מזה 12 שנה ולאחר גירושיה נותרה ללא כל רכוש. במשך רב חייה היתה א` עקרת בית למעט תקופה קצרה של שנתיים ימים בהם עבדה. עם זאת שילמה א` תשלומים שוטפים למוסד לביטוח לאומי. א` הנה חולת אסטמה ועליה לשלם כ- 300 ש"ח בחודש עבור תרופות. אין לה פנסיה או כל הכנסה אחרת מלבד כספי הביטוח הלאומי. סכום זה אינו מספיק לצרכי הקיום המינימליים של העותרת מספר 4. א` מתגוררת בדירה השייכת לבנה ובכך חוסכת תשלומי שכר דירה, עם זאת היא עדיין נאלצת ל"הדק את החגורה" ולקצץ. כך למשל, אוכלת א` פירות פעם בשבוע ובשר היא כמעט ואיננה קונה. רוב הזמן נמצא חשבון הבנק ביתרת חוב, א` לא יצאה לבלות מזה כעשר שנים, ממעטת להשתמש בטלפון כדי לא להגדיל את הוצאותיה. ברור לא` כי אם יקוצצו הקצבאות כאמור בחוק הדבר יגרום לכך שתצטרך לצרוך פחות מזון מהמעט שהיא צורכת כיום.
5. העותרת מספר 5, י` ש`, ילידת 1912, עלתה לישראל בשנת 1923 מ—-. היא מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי סכום של 1800 ש"ח לחודש עבור קצבת זקנה וביטוח שארים וזהו מקור מחייתה היחיד. היא מתגוררת בדירת 2.5 חדרים אשר נרכשה על ידה ועל ידי בעלה בשנת 1935. בעלה של י` נפטר בשנת 1967. עד לשנה זו עבד בחברת —-. לא הופרשו לו סכומים לקרן פנסיה. עד גיל 70 עבדה י` כמורה לפסנתר ושילמה תשלומים שוטפים למוסד לביטוח לאומי. הקצבה שהיא מקבלת בקושי מספיקה למחייה מינימלית, שלא לדבר על תחזוקה שוטפת של הדירה. י` לא יודעת באילו הוצאות תוכל לקצץ באם יכנס החוק לתוקפו.
6. קצבת הזקנה, אשר שיעורה הנו 16% מהשכר הממוצע במשק הנה הקצבה הנמוכה ביותר המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי. מנתוני המוסד לביטוח לאומי לשנת 2001 עולה כי 95% ממשקי הבית של קשישים בישראל מקבלים קצבת זקנה או קצבת שארים, ורק ל- 44% ממשקי הבית יש גם הכנסה מפנסיה. הטבלה מראה כי קיימים פערים של ממש בין יהודים לערבים (רק ל- 13.8% מהקשישים באוכלוסייה הערבית יש פנסיה) ובין ותיקים לעולים (ל – 0.5% מהעולים יש פנסיה).
הטבלה מתוך החוברת "הכנסות קשישים בישראל" של המוסד לביטוח לאומי מצורפת בזאת ומסומנת ע`1.
7. נתוני הביטוח הלאומי אף מלמדים כי כ- 35.5% מהקשישים בישראל נתמכים אך ורק מהקצבאות המשולמות להם על ידי המוסד לביטוח לאומי.
הטבלה מתוך החוברת "הכנסות קשישים בישראל" של המוסד לביטוח לאומי מצורפת בזאת ומסומנת ע`2.
8. קצבאות הביטוח הלאומי המשולמות היום לקשישים הנן מינימליות ביותר. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, כפי שנמסרו לועדה המיוחדת אשר הוקמה לצורך הדיון בחוק, עולה כי קצבת הזקנה ללא השלמת הכנסה הנה בשיעור של 1,114 ש"ח. עם השלמת הכנסה עומדת הקצבה על 1863 ש"ח.
טבלת המוסד לביטוח לאומי מצורפת בזאת ומסומנת ע`3.
9. קצבאות הזקנה הוקפאו כבר בחוק ההסדרים לשנת 2002 כך שכיום שיעור הגמלה נקבע לפי שיעורו של השכר הממוצע במשק של ינואר 2001. החוק מקפיא פעם נוספת את קצבאות הזנקה, הקפאה אשר אמורה להיוותר על כנה גם בשנת 2003. כך סך כל ההקפאה תמשך לתקופה של שנתיים וחצי. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, הקפאת קצבאות הזקנה וקיצוצן יובילו לכך שבמקום 1,148 ש"ח שהיו אמורים קשישים לקבל בשנת 2003 יקבלו רק 1,069 ש"ח, דהיינו קיצוץ של 79 ש"ח, סכום משמעותי עבור קשיש הזקוק לכל אגורה מתוך הסכום המשולם לו על ידי המוסד לביטוח לאומי. כך, למשל, אם ישנם קשישים הממעטים לקנות פירות ובשר על מנת לחסוך בהוצאות, לאחר קבלת החוק לא יוכלו קשישים לקנות מוצרים אלה כלל ואף יידרשו להפחית במוצרים נוספים או בתרופות. קצבת הזקנה ליחיד עם השלמת הכנסה תפחת ב- 56 ש"ח. (ראה הטבלה אשר צורפה כע`3).
10. כניסת החוק לתוקף תוביל למצב בו קשישים יאלצו להכריע בין קניית תרופות לקניית מזון בסיסי. תוצאה זו הנה חמורה ביותר.
11. כבר כיום המציאות בה חיים הקשישים הנה קשה ביותר. על פי נתוני דו"ח העוני של שנת 2000 כ- 25% מהקשישים בישראל חיים מתחת לקו העוני. ברור כי הקיצוץ יוביל לכך שמספר גדול יותר של קשישים יכנסו למעגל העוני והמחסור בישראל. יצוין כי קו העוני לשנת 2000 היה 1,673 ש"ח ליחיד כאשר לדברי מחברי הדו"ח, גם קשישים אשר קיבלו קצבת זקנה בתוספת השלמת הכנסה נפלו מתחת לקו זה.
נתוני דו"ח העוני מצורפים בזאת ומסומנים ע`4 א-ג (4`א: 25% מהקשישים עניים; 4`ב: קו העוני לפי גודל משפחה, 4`ג: ממצאי מחברי הדו"ח בנוגע להיות קשישים המקבלים השלמת הכנסה לקצבת הזקנה מתחת לקו העוני).
12. המלצת מנסחי הדו"ח בכל הנוגע לאוכלוסיית הקשישים לטווח הקצר היתה: "הגדלת הקצבאות לכ- 200 אלף קשישים הזכאים להשלמת הכנסה והמתקיימים בעיקר מקצבאות המוסד לביטוח לאומי לכדי רמה הגבוהה מהכנסת קו העוני". בפועל לא רק שהמלצה זו איננה מיושמת, אלא אושר קיצוץ נוסף בקצבאות.
ההמלצה מצורפת בזאת ומסומנת ע`5.
13. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת של אדם בודד מעל גיל 65 הנה של 2,970 ש"ח. ברור כי אדם אשר כל הכנסתו הנה מהמוסד לביטוח לאומי אינו יכול לשלם עבור הוצאות אלה, אולם אף אינו יכול להוציא מחצית מן הסכום. ויודגש, המדובר בצריכה בסיסית של קשישים בישראל.
הטבלה מהשנתון הסטטיסטי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצורף בזאת ומסומן ע`6.
14. נתונים אלה מראים בצורה חדה כי כמות גדולה של קשישים בישראל חיים בעוני ובמחסור. ויודגש, המדובר באוכלוסייה אשר עמלה קשות במהלך כל שנות חייה ושילמה מדי חודש בחודשו תשלומים למוסד לביטוח לאומי ואשר כיום אינה יכולה לפעול עוד לשיפור מצבה – לא על ידי יציאה לעבודה, לא על ידי מעבר למקום מגורים אחר, נישואין, לימודים וכד`. אין להם את הגמישות הנדרשת והיכולת לעשות שינוי שהוא, ועל כן הם תלויים בצורה מוחלטת בשיעור הגמלה המשולם על ידי המוסד לביטוח לאומי.
15. קצבת זקנה ושארים נקבעה לראשונה בחוק הביטוח הלאומי בשנת 1955 ושיעורה נקבע בלירות. חישוב הקצבה ביחס לשכר הממוצע במשק באותה עת מראה כי שיעור הקצבה 20.4% מהשכר הממוצע. קצבה זו נועדה להבטיח לאוכלוסייה המבוגרת במדינת ישראל את הבסיס המינימלי לקיום. במשך השנים הקצבה נשחקה כך שכיום היא עומדת על 16% מהשכר הממוצע של ינואר 2001.
טבלה המראה את שינוי שיעור קצבת הזקנה במשך השנים מצורפת בזאת ומסומנת ע`7.
16. יש להוסיף כי הקצבת האוצר לקצבאות הזקנה הנה נמוכה ועומדת על שיעור של 15% מתקבולי דמי הביטוח. זאת לעומת קצבאות אחרות בהן שיעור ההשתתפות של האוצר הנו גבוה בהרבה, לדוגמא קצבאות ילדים. נתון זה נלמד מסעיף 32(א) בחוק הביטוח הלאומי ]נוסח משולב[ התשנ"ה-1995 המפנה ללוח ב` בו נקבע שיעור ההשתתפות האמור.
סעיף 32(א) ולוח ב` מצורפים בזאת ומסומנים ע`8.
17. יתרת המימון של הקצבאות בא מכספי הביטוח עצמו, ולכן, הלכה למעשה, הגורם העיקרי הנושא בעול הקיצוץ הוא המבוטחים אשר ממנים את עיקר הקצבה.
18. החוק פוגע בקצבת הזקנה בשני רבדים. בראשון הוא מקפיא את הקצבה לשכר הממוצע במשק בשיעורו מינואר 2001. הקפאה זו מעוגנת בסעיף 2 לחוק וספציפית סעיפים 2(2) 2(3) ו- 2(4) שבו. בשני היא מקצצת את הקצבה ב- 4% קיצוץ המעוגן בסעיף 10(א) לחוק.
19. במועד בו התקיים ההליך המזורז של חקיקת החוק, פנה יו"ר העותרת מספר 6, העמותה של הסתדרות הגמלאים, אל חברי הכנסת במכתב והפציר בהם שלא יתנו יד לקיצוץ והקפאת קצבאות הזקנה.
מכתבו של מר גדעון בן ישראל, יו"ר הסתדרות הגמלאים, מצורף בזאת ומסומן ע`9.
20. כעת, לאחר שנתקבל החוק, לא נותרה ביד העותרים כל ברירה אלא לפנות לבית משפט נכבד זה.
1. סעיפים 2 ו- 10(א) לחוק נחקקו לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו (להלן: "חוק היסוד") ולפיכך עליהם לעמוד בדרישות חוק היסוד, ובית המשפט מוסמך לבחון את חוקיותם ופרשנותם לאורו של חוק היסוד.
2. לטענת העותרים הקפאת קצבאות הזקנה וקיצוצן וכן קיצוץ השלמת ההכנסה לקשישים מהווה פגיעה אנושה בשלוש זכויות יסוד המעוגנות בחוק היסוד – בזכות לכבוד הכוללת בחובה זכות למינימום של קיום אנושי, בזכות לביטחון סוציאלי ובזכות הקניין.
3. שלוש הזכויות הנ"ל אשר כולן מעוגנות בחוק היסוד שונות זו מזו: הזכות לקיום אנושי מתמקדת במינימום שעל אדם לקבל כדי שלא יוותר ללא קורת גג, ללא בריאות מינימלית ומזון בסיסי. הזכות לביטחון סוציאלי רחבה יותר שכן היא שמה דגש על רווחה לכלל האוכלוסייה ושיפור מתמיד של רווחה זו. המדובר מעל למינימום של תנאי מחייה בסיסיים. זכות הקניין הנה זכות המוכרת בסעיף 3 של חוק היסוד כאשר ההיבט הקנייני בא לידי ביטוי הן בגמלה עצמה וכן בתשלום השוטף ששילמו אנשים במשך חייהם למוסד לביטוח לאומי.
4. יודגש כבר בשלב זה, כי העותרים אינם טוענים שהמוסד לביטוח לאומי הנו חברת ביטוח לכל דבר ועניין. עם זאת לטענת העותרים עדיין קיים הצורך להבטיח אלמנט ביטוחי מסוים, שהרי לא ניתן לומר לאנשים אשר שילמו כל חייהם שלא מובטח להם דבר, זאת כאשר הם הסתמכו על ההבטחה למתן ביטוח סוציאלי וציפו לקבלו.
הזכות לתנאי קיום מינימליים
5. סיפוריהם של העותרים 1-5 וכן בחינת קצבת הזקנה מול טבלת ההכנסה וההוצאה החודשית למשק בית, אשר צורפה כנספח ע`6 לעתירה, מציגים תמונה ברורה של העדר אפשרות לקיום אנושי מינימלי לקשישים אשר כל הכנסתם הנה מקצבאות המוסד לביטוח לאומי (קצבת זקנה או קצבת זקנה בצירוף השלמת הכנסה). פגיעה באפשרות לקיום אנושי מינימלי תגבר עם הקפאת הקצבה וקיצוצה ועם קיצוצה של השלמת ההכנסה לקשישים.
6. הזכות לתנאי קיום מינימליים הוכרה כחלק מהזכות לכבוד המעוגנת בחוק היסוד. כבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, כתב בספרו פרשנות במשפט, כרך שלישי ע` 422 כי: "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מבטיח מינימום של קיום אנושי". ובבג"צ 161/94 אליהו אטרי נגד מ"י (דינים עליון..), עמד השופט ברק על כך ש- "כבודו של העותר כאדם מחייב דאגה לקיום מינימלי כאנוש".
7. ברע"א 4905/98 פרופסור יוסף גמזו נ. נעמה ישעיהו ולילך ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, ציין הנשיא ברק:
"כבודו של האדם כולל בחובו הגנה על מינימום הקיום האנושי. אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו נפגע. אדם הרעב ללחם הוא אדם שכבודו נפגע. אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי הוא אדם שכבודו כאדם נפגע, אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים הוא אדם שכבודו כאדם נפגע".
8. כמפורט בעתירה זו, חוק הביטוח הלאומי נחקק על מנת להבטיח לפרטים בחברה קיום, בתקופות בהן אין להם את היכולת להשתכר בעצמם, כגון אבטלה, לידה וזקנה, וזאת על בסיס התפיסה החברתית של מדינת ישראל כמדינת רווחה. מטרת חלק מהגמלאות היא לאפשר לפרט להמשיך לחיות, באותה רמת חיים בה חי לפני קרות האירוע המזכה, ומטרת אחרות היא להבטיח לפחות מינימום של קיום אנושי. גמלת הזקנה נמנית על הקבוצה האחרונה. כפי שצוין בחלק העובדתי, עם השנים חלה שחיקה בקצבת הזקנה. בעת שנחקק החוק היה שיעורה כ- 20.4% מהשכר הממוצע במשק ואילו כיום הגמלה הנה מינימלית ביותר ועומדת על 16% בלבד מהשכר הממוצע, זאת כאשר במקביל היתה עליה חדה ברמת החיים בישראל ובעלויות של מצרכים בסיסיים. הקפאת הקצבאות וקיצוצן מהווה פגיעה אנושה בבסיס הקצבה, אשר גם כיום קיים ספק אם הוא משמש למינימום של קיום אנושי.
9. לטענת העותרים הזכות למינימום קיום אנושי מחייבת הבטחת רצפה בסיסית שתאפשר להם להמשיך ולחיות בכבוד, וזאת מבלי שיוגבלו לקניית פירות רק פעם בשבוע, להימנע מאכילת בשר ומתחזוקה נאותה של דירתם כראוי וכד`. אין לאפשר קיצוץ בקצבאות אשר משמעותו שלילה מוחלטת של זכות זו.
הזכות לביטחון סוציאלי
10. ס` 9 לאמנה הבינ"ל לזכויות חברתיות, כלכליות ותרבותיות, אשר אושררה ע"י ישראל (כתבי אמנה 1037, כרך 31, עמ` 205) קובע: "מדינות שהן צד באמנה זו מכירות בזכותו של כל אדם לביטחון סוציאלי, לרבות ביטוח סוציאלי".
11. ס` 11 (1) לאמנה קובע כי:
"מדינות שהן צד באמנה זו מכירות בזכות כל אדם לרמת חיים נאותה עבורו ועבור משפחתו, לרבות מזון, מלבושים ודיור נאותים ולשיפור מתמיד בתנאי קיומו. המדינות כאמור ינקטו צעדים מתאימים כדי להבטיח את מימוש הזכות האמורה, ולתכלית זאת מכירות בחיוניותו של שיתוף פעולה בינלאומי המבוסס על הסכמה מרצון".
12. סעיפי האמנה אינם מסתפקים בהכרה רק בזכות לביטחון סוציאלי ולתנאי קיום נאותים, אלא מטילים חובה על המדינות החתומות לפעול להשגת שיפור מתמיד במדיניות הרווחה. הרעה של תנאי המחייה הקיימים עומדת איפוא בניגוד ללשונה ולכוונתה של האמנה.
13. ויודגש, אין העותרים טוענים כי במסגרת זכותם לביטחון סוציאלי יש לאפשר להם רמת חיים גבוהה במיוחד, אלא טענתם הנה כי מחויבותה של ישראל על פי האמנות הבינלאומיות דורשת מגמה של שיפור הביטוח הסוציאלי ולא פגיעה בו.
14. את מחויבותן של המדינות לדאוג לשיפור הביטחון הסוציאלי ניתן למצוא גם בעקרונות מאסטריכט אשר נתקבלו ב- 1997. סעיף 6 לעקרונות קובע כי:
| "Like civil and political rights, economic, social and cultural rights impose three different types of obligations on States: the obligations to respect, protect and fulfil". |
15. בסעיף 8 לעקרונות נקבע:
| "..the burden is on the State to demonstrate that it is making measurable progress toward the full realization of the rights in question". |
16. סעיף 14 לעקרונות קובע בצורה מפורשת כי הפרה של הזכויות הנדונות מתקיימת כאשר המדינה אינה דואגת לשפר את הזכויות החברתיות.
סעיפי העקרונות הרלוונטיים מצורפים בזאת ומסומנים ע`10.
17. בתי המשפט בישראל ראו בזכות לביטחון סוציאלי זכות אדם הראויה להגנה חוקתית הכלולה בגדרו של כבוד האדם. בבג"צ 890/99 מיכאל חלמיש נ` המוסד לבטל"א, פ"ד נד(4), 423 ציינה כבוד השופטת דורנר כי:
"…הצורך להרחיב את מעגל המבוטחים התחזק גם לנוכח המגמה להכיר בביטחון סוציאלי כזכות אדם חברתית וכמרכיב חיוני בשמירה על כבוד האדם…".
18. כפי שהנתונים מראים, קצבת הזקנה, כחלק ממערך הביטחון הסוציאלי במדינת ישראל, הנה האמצעי העיקרי ולעיתים אף היחידי לקיומו של הקשיש ולפיכך יש לדאוג, בעיקר בסוג זה של קצבה, למתן הגנה לביטחון הסוציאלי. לדאוג לשפר את ביטחונו של האדם המבוגר בישראל ולא לפגוע בו. צמצום שיעור הקצבה והקפאתה מרוקנים את הזכות לביטחון סוציאלי מתוכנה.
19. בבג"צ 571/81 הפטקה נגד ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד לו(3) 447, 482 מתייחס בית המשפט למוסד הפנסיה הקבוע בחוק הגמלאות וקובע כי:
"עקרון חשוב, העובר כחוט השני בחוק הגמלאות הוא, שהמדינה תראה זאת מענייניה להבטיח לגמלאי קצבה שוטפת וברמה נאותה לאורך ימים, מבלי שהקצבה המגעת לגמלאי תשחק ותכורסם מכל סיבה שהיא, שהרי אם כך יקרה, תגבר מצוקתו של הגמלאי, והוא עלול להיות, חלילה, לנטל על הציבור דווקא בימים, בהם הוא זקוק יותר מכל לביטחון."
20. לטענת העותרים עמדה זו אשר הובעה על ידי בית המשפט הנכבד בכל הנוגע למערכת פנסיה המשלימה את קצבת הזקנה, צריכה אף להתקבל, וביתר שאת, כאשר מדובר בקצבה עצמה המהווה חומת מגן האחרונה של הקשיש מפני עוני ומחסור. צמצום הקצבה עלול להוביל לכך שהקשיש יהווה נטל גדול יותר על מערכות הבריאות והרווחה במדינה.
זכות הקניין
| "The concept of right is most urgently needed with respect to benefits like unemployment compensation, public assistance, and old age insurance. These benefits are based upon a recognition that misfortune and deprivation are often caused by forces far beyond the control of the individual. . . The aim of these benefits is to preserve the self-sufficiency of the individual, to rehabilitate him where necessary, and to allow him to be a valuable member of a family and a community… Only by making such benefits into rights can the welfare state achieve its goal of providing a secure minimum basis for individual well-being and dignity in a society where each man cannot be wholly the master of his own destiny"
C. Reich "The new Property" 73 Yale Law Journal 733, p.785-786. |
21. במאמר מציין רייך כי יש לראות גמלאות, אף כאלה המשולמות על ידי אוצר המדינה, כקניינם של אלה המקבלים אותם. בחלק אשר צוטט לעיל, מושם הדגש על גמלאות המקנות תנאי מחייה מינימליים כזכויות קנייניות. עמדתו זו של רייך אומצה על ידי בית המשפט בארה"ב בפסק הדין Goldberg v. Kelly, 397 U.S. 254 (1970).
22. זכותם הקניינית של העותרים נפגעת על ידי החוק בשני מישורים: האחד, פגיעה בגמלה אשר, כאמור, יש לראותה כקניינם, כאשר אף אם לא תוכר הזכות לגמלה בסכום מסוים כזכות קניינית, הרי שיש להכיר בזכות קניינית למינימום של קיום אנושי. שנית, הפגיעה בקניין מתבטאת אף בלקיחת כספי הגמלאים במשך השנים ואי מתן תמורה הולמת בעד כסף זה. סכומי הכסף ששילמה האוכלוסייה הקשישה בישראל במשך כל שנות העבודה נועדו להגן על אוכלוסייה זו בעת זקנה. כיום, כאשר הם זקוקים להגנה זו, היא נשחקת. בכך נפגע קניינם במשך שנים ללא הצדקה.
23. הכרה בגמלת הזקנה כזכות קניינית מוגנת משתלבת עם פרשנותו של ביהמ"ש הנכבד למונח קניין בע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד נ` מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט (4) 221,431
". . . על-כן משתרע הקניין לא רק על "זכויות קנייניות (במובן שניתן להן במשפט הפרטי – כגון בעלות, שכירות וזיקת הנאה), אלא גם על חיובים וזכויות בעלי ערך רכושי, שנרכשו על-פי המשפט הציבורי".
24. וכך גם בבג"צ 4806/94 ד.ש.א. איכות הסביבה בע"מ נגד שר האוצר ואח` פ"ד נב(2) 193:
"…זכות הקניין לפי חוק היסוד אינה מוגבלת לזכויות חפציות והיא יכולה לכלול גם זכויות אחרות בעלות ערך כלכלי.. מכאן שגם זכות לתגמול כספי מאוצר המדינה יכולה להיחשב זכות קניין לפי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אך לא תמיד כך ולא בהכרח כך..".
25. לטענת העותרים המקרה המוצג בעתירה זו דורש הכרה בזכותם הקניינית של הזכאים לקבל גמלת זקנה, לפחות לתנאי מחייה מינימליים. זאת בעיקר לאור העובדה כי במשך כל שנות חייהם שילמו מכספם (קניינם) תשלומים שוטפים וקבועים למוסד לביטוח לאומי על מנת להבטיח זכות זו. ויודגש, רוב כספי הביטוח הלאומי אינם כספי האוצר אלא כספים אשר הופרשו על ידי אזרחים ותושבים בישראל לצורך הבטחת זכויותיהם בעתיד.
26. פרופ` וייסמן ציין בנוגע להיקפה של זכות הקניין כי:
"… המונח קניין שבחוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, (כולל – ע.א) זכויות בעלות ערך כלכלי, ולא רק את אלה מהן המוגנות in rem. פירוש זה ישיג את המטרה של מתן הגנה על רכושו של האדם מפני פגיעות בלתי מוצדקות על-ידי רשויות השלטון, וסביר להניח כי זו היתה המטרה שביסוד ההוראה שבסעיף 3 לחוק היסוד" (י` ויסמן, "הגנת חוקתית לקניין" הפרקליט מב (תשנ"ה-נ"ו) 258, 267).
ראה גם:
ח. דגן "קניין, אחריות חברתית וצדק חלוקתי" צדק חלוקתי בישראל 97.
27. בפרשנות רחבה זו של המונח קניין יש לכלול אף את הקצבאות המשולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי, ולפחות את הבסיס של מינימום לקיום אנושי. על כן זכותם הקניינית של האוכלוסייה המבוגרת בישראל נפגעת כתוצאה מהוראות סעיפים 2 ו- 10(א) לחוק ויש לבחון את הסעיפים האמורים לאורה של פסקת ההגבלה.
בשל כך שסעיפים 2 ו- 10(א) לחוק פוגעים בזכויות אדם המוגנות על ידי חוק היסוד יש לפנות ולבחון האם הם עומדים בתנאי פסקת ההגבלה.
פסקת ההגבלה
28. הקיצוץ של קצבאות הזקנה והקפאתן פוגע בערכים המוגנים בחוק היסוד. אמנם הפגיעה בזכויות היסוד נעשית על ידי חוק, אולם לטענת העותרים הפגיעה בקצבאות הזקנה נעשה למען תכלית שאינה ראויה, ונושאת בחובה פגיעה שהיא מעל ומעבר למידה הדרושה.
29. העותרים יטענו כי יש לבחון את החוק בזהירות יתרה ובזכוכית מגדלת, זאת בשל העובדה כי הליכי החקיקה הסדירים הקיימים בדרך כלל בחקיקת הכנסת לא התקיימו בעניינו. לטענת העותרים התערבותו של בג"צ לביטול הסעיפים הנדונים בעתירה בכל הנוגע לקיצוץ והקפאת קצבאות הזקנה וקיצוץ השלמת ההכנסה עבור קשישים אינה פוגעת באופן חמור בעקרון הפרדת הרשויות.
30. כבוד השופט זמיר בבג"צ 1438/98 התנועה המסורתית נ` השר לענייני דתות, (דינים עליון, כרך נז, 100), הכיר בשוני הקיים בהליכי החקיקה בין חוקים תקציביים ל"חוקים רגילים" ויצר אבחנה נורמטיבית בין חוקים אלה:
"חוק תקציב שנתי, אף שהוא חוק מבחינה רשמית, אינו חוק מבחינה מהותית, ומכל מקום אינו חוק רגיל מבחינה זאת. חוק, מבחינה מהותית, קובע נורמה כללית. חוק תקציב שנתי אינו קובע נורמה כללית. הוא נותן, בצד ההוצאות, היתר מטעם הכנסת לממשלה להוציא סכום כסף מסויים לצורך פעולה מסויימת בשנה מסויימת, כגון, להוציא סכום כסף מסויים לצורך תמיכה במוסדות מסוג מסויים. מבחינה זאת הוא דומה למעשה מינהל יותר מאשר לדבר חקיקה. . .
גם מבחינות אחרות יש הבדל בין חוק תקציב שנתי לבין חוק יסודות התקציב… חוק תקציב שנתי מתקבל בפרוצדורה מיוחדת, אפשר לומר פרוצדורה מקוצרת. . .
על יסוד כל אלה ניתן לטעון כי חוק יסודות התקציב וחוק תקציב שנתי אינם עומדים על אותה מדרגה בפירמידה של הנורמות. אכן, גם זה וגם זה מצויים, בפירמידה זאת, באותה משבצת, היא המשבצת של חוקים, מתחת למשבצת של חוקי-היסוד ומעל המשבצת של תחיקת-המשנה. אולם גם נורמות המצויות באותה משבצת אינן עומדות בהכרח על אותה מדרגה. בתוך כל משבצת בפירמידה של הנורמות יש מדרגות. כך, למשל, בחוקי-יסוד יש הוראות רגילות ויש הוראות משוריינות, ובמסגרת של תחיקת-המשנה יש תקנות (הקרויות לעתים בשם צווים) המוצאות מכוח תקנות, ולכן הן כפופות לתקנות. בדומה לכך אין לשלול את האפשרות שגם במשבצת של חוקים יהיה חוק מעל חוק. גם אם אין זה רגיל, ואפילו אם בדרך כלל אין זה מצב רצוי, עדיין אפשר שזה המצב, כמצב מיוחד במינו, ביחס שבין חוק תקציב שנתי לבין חוק יסודות התקציב".
31. בכל מקרה בו מונחת בפני בית המשפט הנכבד סוגיה הקשורה להפרה של זכויות אדם המוגנות על ידי חוקי היסוד, נבחנת ההפרה בדקדוק יתר. לטענת העותרים, במקרה זה הבדיקה צריכה להיות מדוקדקת במיוחד, שכן כאמור, חוק זה, כמו חוק ההסדרים, לא נתקבל לאחר הליכי חקיקה הכוללים דיון מקיף וענייני בועדות המופקדות על נושאי רווחה ועוני. להפך, החוק עבר הליך חקיקה מזורז, בלתי ממצה ובועדה שאין לה את המומחיות המקצועית והידע הדרושים לבחון את הפגיעה המהותית בתנאי מחייה ובביטחון סוציאלי.
תכלית ראויה
32. אף אם נאמר כי התכלית של צמצום הגירעון הממשלתי והחוב הלאומי (התכלית המוצהרת בסעיף 1 לחוק) הנה תכלית ראויה, הרי שיש לבחון תכלית זו אף לאור תכליתם של סעיפי הביטוח הלאומי המשתנים בעקבות חקיקת החוק. בחינה זו מולידה לתוצאה כי קיצוץ קצבאות הזקנה והקפאתן אינה תואמת את תכליתו של חוק הביטוח הלאומי בכלל ושל קצבאות הזקנה בפרט.
33. מאמרים רבים נכתבו על תכליתו של חוק הביטוח הלאומי. ועדת קנב, אשר גיבשה תוכנית להסדרת הביטוח הלאומי בישראל, שמה כאחת ממטרותיה את הבטחת הקיום הבסיסי לפחות. במאמרו "50 שנים לפרסום התכנית לביטוח סוציאלי בישראל – דו"ח ועדת קנב" אשר פורסם בספר עבודה, חברה ומשפט כתב אברהם דורון בע` 51:
"מבחינת סוג ההגנה המובטחת – המשמעות היא שלכל אדם, הכלול בתכנית, מובטחת רצפת הכנסה, כלומר הגמלה אמורה להבטיח קיום בסיסי לכל הפחות".
34. זוהי מטרתו של כל חוק סוציאלי וזו התכלית אשר על המחוקק היה להעמיד נגד עיניו בבואו לפגוע בקצבאות מעין אלה, ובעיקר בקצבת הזקנה. קצבה זו נועדה להבטיח קיום בסיסי לאוכלוסייה אשר אינה יכולה להשתלב עוד במעגל העבודה ואשר במהלך כל חייה שילמה תשלומים לביטוח הלאומי, כדי לקבל תשלום אשר יבטיח מינימום של קיום אנושי בעת פרישה.
35. לטענת העותרים תכלית של קיצוץ גירעון על חשבון קצבת הזקנה, שגם כך הנה מינימליסטית ביותר, שכן הנה הנמוכה מבין קצבאות הביטוח הלאומי, אינה תכלית ראויה.
36. מעבר לכך יטענו העותרים כי החקיקה הרלוונטית פוגעת בערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הפגיעה בערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל מתבטאת בראש ובראשונה בשימוש בחקיקת "בזק" כגון חוק תוכנית החירום הכלכלית, לצורך העברת תיקוני חקיקה בנושאים חברתיים וכלכליים. הליכי חקיקה אלה פוגעים קשות בעקרונות יסוד דמוקרטיים כדוגמת: "זכות הציבור לדעת" וקיומה של מערכת יעילה של איזון ובלימת תהליך עיצוב המדיניות הציבורית. תיקון במישרין של חוק הביטוח הלאומי היה מאפשר דיון נאות וענייני בדבר הפגיעה העמוקה בקצבאות הזקנה ומאפשר בחינה מקיפה של הצעת החוק בועדות הכנסת המתאימות.
37. בנוסף ישנה פגיעה מהותית בזכויות בסיסיות של כבוד אנושי ושל כבודו של האדם הקשיש, פגיעה ששום חברה דמוקרטית אינה יכולה לאפשר. הפגיעה בערכיה היהודיים של מדינת ישראל קשה אף היא. תורת ישראל מכתיבה אורח חיים המאופיין בסולידריות חברתית. מדיניות הרווחה כלפי אוכלוסיות חלשות כגון: גרים, יתומים, אלמנות ואביונים, מעוגנת בצווי הנורמטיבי העליון ביותר הוא הציווי האלוהי:
" כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך…לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידיך מאחיך האביון, כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו.." (דברים יט, פס` ז, ח)
38. החובה לדאוג לרווחתו של הנצרך אינה חובה המצומצמת לכדי אספקת תנאי קיום מינימליים, אלא זוהי חובה רחבה הנפרשת על אספקת כל מחסורו של הנצרך. ויש אף לחזור על האימרה היהודית הידועה: "והדרת פני זקן".
מבחן המידתיות
39. העותרים טוענים כי סעיפים 2 ו- 10(א) לחוק אינם מידתיים. בית המשפט העליון קבע שלושה מבחני משנה למבחן המידתיות, אשר נראה כי שלושתם אינם מתקיימים לענייננו (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221):
37.1 קיום קשר רציונלי של התאמה בין האמצעי למטרה – העותרים יטענו, כי למרות שעל פניו נראה כי קיים קשר בין החוק לבין תכליתו, שכן התוצאות המעשיות של הוראת סעיפים 2 ו- 10(א) הן צמצום מסוים של ההוצאה הממשלתית על קצבאות הזקנה, הרי שאין אמצעי זה תואם את מטרתו של חוק הביטוח הלאומי ושל הדרישה להבטיח בסיסי מינימלי לפרטים המבוטחים. בנוסף יש להדגיש, כי עיקר הקיצוץ הנו בכספי המבוטחים, שכן כפי שצוין קודם לכן, הקצבת האוצר לקצבת הזקנה עומדת על 15%.
מעבר לכך, החלשת ציבור הגמלאים ע"י שחיקת קצבת הזקנה עלולה להביא לתוצאה הפוכה שכן ציבור זה יהיה תלוי במערכות הסעד והבריאות למיניהן באופן שיגדיל את הוצאות הממשלה ולא יצמצמן. דוגמא: קשיש אשר יוותר על תרופות כתוצאה מחסרון כיס, מצבו הגופני עלול להתדרדר עד לכדי אשפוז.
37.2 העדרו של אמצעי פוגע פחות- על פי מבחן זה, האמצעי החקיקתי הפוגע בזכות חוקתית, הנו ראוי, רק אם לא ניתן להשיג את המטרה החקיקתית על ידי אמצעי אחר, אשר פגיעתו בזכות תהיה קטנה יותר. לטענת העותרים הואיל ושחיקת קצבת הזקנה נעשתה בחוק תוכנית החירום הכלכלית, שנתקבל בהליך מזורז ובהעדר דיון מעמיק באשר להשלכותיו, הרי שלא נשקל שום אמצעי אחר פחות דרסטי להשגת יעדי החוק. הכנסת קיבלה, ללא מתיחת ביקורת משמעותית, את התוכנית שהוצעה על ידי האוצר. מעולם לא נעשתה בחינה יסודית הנוגעת לצורכיהם האמיתיים של ציבור הגמלאים, באופן שיאפשר את קביעת הסכום המינימלי הדרוש לציבור זה על מנת להתקיים בכבוד, מכיוון שכך אין ביכולתה של הממשלה להעריך את עוצמת הפגיעה הגלומה בקיצוץ הנוכחי.
העדר המידתיות מתבטאת אף בקביעה הגורפת של קיצוץ 4% מהקצבאות מבלי שנבחנה מידת השתתפותו של האוצר בכל אחת מהן. כך, "חסכון" האוצר על קצבת זקנה הנו נמוך בהרבה מהחסכון על קצבאות אחרות (שכן השתתפותו פחותה) ונראה כי היה מקום לשקול שלא לקצץ גם כן קצבה זו.
37.3 היחס בין הפגיעה בזכות לבין הגשמת התכלית הוא ראוי – לפי מבחן זה, אפילו אם האמצעי הנבחר מתאים להשגת המטרה ואפילו אם אין אמצעי מתון ממנו בפגיעה בזכות- עליו לקיים יחס ראוי בין התועלת שתצמח ממנו לבין היקף פגיעתו בזכות החוקתית. העותרים טוענים כי התיקון נגוע בחוסר מידתיות בכך שאינו מקיים את המבחן האמור. אל מול התועלת הצפויה ממנו, שתתבטא בחסכון כספי של הוצאות המדינה, עומדת פגיעה קשה וגורפת בזכויותיו של ציבור הגמלאים, כפי שפורט בהרחבה בעתירה זו.
ביקורת שיפוטית על חוקי תקציב
40. בית משפט נכבד זה קבע זה מכבר כי חוק תקציבי אינו חסין בפני ביקורת שיפוטית. בע"א 6281/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ` מגדל כפר שיתופי , פ"ד מט (4) 221 נאמר:
"אכן, חקיקת תקציב אינה חסינה מביקורת שיפוטית במסגרת חוקי היסוד…אשר על כן, על מנת שבית המשפט ישתכנע לפסול סעיפים בחוק התקציב, עליו להשתכנע כי הוראות אלו פוגעות אנושות בזכות היחיד וכי אין ליחיד תקנה אחרת מאשר ביטולו של החוק."
41. במספר הזדמנויות עמד ביהמ"ש על כי שיקולים תקציביים אינם מוחלטים אלא עשויים להידחות כאשר מדובר בפגיעה בזכויות אדם. כך, בבג"צ 7081/93 שחר בוצר נ` מועצה מקומית מכבים-רעות, פ"ד ס 337 נאמר כי:
"…חברה האמונה על ברכי כבוד האדם, החירות והשוויון מוכנה לשלם את המחיר הנדרש…"
42. ובבג"צ 4541/94 אליס מילר נ. שר הבטחון פ"ד מט(4) 94 נאמר:
"`הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית` אכן, כאשר מדובר בשיקול כספי בלבד, כי אז ניתן לומר שהחברה צריכה לשלם את המחיר"
וראה גם:
בג"צ 1113/99 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ. השר לענייני דתות פ"ד נד(2) 164.
43. העותרים מדגישים כי רבות הן החלטותיו של בית המשפט הנכבד אשר גוררות עמן צורך בהקצאת תקציבים על ידי המדינה. הכנסתה של החלטה למסגרת של חוק תקציבי במהותו אין בה כשלעצמה כדי למנוע את פסילת החוק מטעמים של פגיעה מהותית בחוק היסוד.
אשר על כן מתבקש בית המשפט הנכבד לתת צו על תנאי כמבוקש בעתירה זו, ולאחר תשובת המשיבים לעשות את הצו על תנאי למוחלט. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לפסוק לעותרים שכר טרחת עו"ד והוצאות.
היום, 26 יוני 2002
_______________
עינת אלבין, עו"ד
ב"כ העותרים
העתירה נכתבה בסיועם של הסטודנטים שרית יוסף, דרור רוטשילד, מיכל כהן ושירה ישר מהתוכנית למשפט ורווחה באוניברסיטת תל-אביב.
