גם אם בית המשפט לא יזנח מחר את עקרונות הצדק והשוויון, הרי שחוק המשפט העברי מסמן את הכיוון של יוזמיו: העדפת הדת על הדמוקרטיה
אתמול הובאה לאישור המליאה בקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק יסודות המשפט – עקרונות המשפט העברי, של יו"ר ועדת החוקה ח"כ ניסן סלומיאנסקי (הבית היהודי), שמבקשת להעניק מעמד מועדף למשפט העברי במערכת המשפט הישראלית. על פי הנוסח המקורי של ההצעה, במקרה של לאקונה (חסר) בחוק הישראלי, יידרשו השופטים לפנות קודם כל למשפט העברי.
לכאורה, ההפניה למשפט העברי היא רק במקרים חריגים, ועל כן לא מדובר בחקיקה דרמטית. אלא שהחוק הזה מעורר כמה קשיים וחששות מהותיים.
המשפט העברי מהווה גם היום השראה לחלק מהחקיקה והפסיקה בישראל. אלא שהנוסח המקורי של הצעת החוק ביקש לקלוט למשפט של מדינת ישראל את המשפט העברי כולו, ללא סינון והבחנה בין עקרונותיו השונים וללא התאמה לעקרונות המשפט הישראלי היום, ובראשם – עקרון השוויון והזכות לכבוד. החשש הבסיסי ביותר שעלה בהקשר זה הוא שהכפפת שיקול הדעת של השופטים למקור משפטי לא שוויוני תביא לפגיעה בזכויות אדם. כבר היום קיימת בחקיקה הישראלית אפליה כלפי נשים, להט"ב ואחרים, במיוחד בתחום המעמד האישי (אבל לא רק). החשש הוא שהכוונת השופטים ובתי המשפט למשפט העברי בבואם לפרש את החקיקה תרחיב באופן דרמטי את האפליה כלפי קבוצות אלה.
הקושי נפתר במידה מסוימת בלבד בנוסח העדכני של הצעת החוק. בעקבות ביקורת נרחבת על הפגיעה האמורה בשוויון, לרבות מצד סיעות הקואליציה, הוסכם בסופו של דבר כי ההפנייה של השופטים למשפט העברי, תעשה לצד ההפנייה למורשת ישראל (הכוללת את כל מקורות התרבות וההגות, כולל המודרניים) ובכל מקרה תהיה בכפוף לעקרונות של חירות, יושר צדק ושלום , מה שאמור להבטיח, שמירה על העקרונות והערכים של החוק הישראלי המודרני.
אלא שאין בהסדר הפשרה הזה כדי להוות צפירת הרגעה. זאת משום שאת "חוק המשפט העברי" אי אפשר שלא לראות ולבחון בהקשר הרחב יותר שבו הוא מקודם. גם אם בית המשפט לא יזנח מחר את עקרונות הצדק והשוויון, המהווים את הבסיס של החוק הישראלי, הרי ש"חוק המשפט העברי" מסמן לבתי המשפט, ולחברה בכלל, את הכיוון הערכי אליו מבקשים יוזמי החוק להתקדם – העדפת הדת היהודית על פני הערכים הדמוקרטיים (ושוויון בראשם) של מדינת ישראל.
כאשר בודקים את ההקשר הרחב יותר שבו מקודם "חוק המשפט העברי", נראה שהוא מהווה רק חלק קטן ממגמה נרחבת בהרבה. בשנים האחרונות אנו עדים למגמה מדאיגה של עלייה בפגיעה בחופש הדת, בחופש מדת ובפלורליזם היהודי. בין השאר, פסיקה שהגבילה כשרות אלטרנטיבית, שירותי מקווה פלורליסטים, מסחר בשבת ועוד, וכן הצעות חוק שמקודמות בכנסת שמטרתן להרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים. במיוחד אפשר להצביע על התגברות המגמות של הפרדה והדרה, הפוגעות בזכויותיהן של נשים לשוויון ולכבוד. הדוגמאות של ההדרה רבות ומגוונות – מהרחבת ההפרדה בבתי הספר, בהשכלה גבוהה ובהכשרה מקצועית; דרך הפרדה הולכת וגוברת בצבא (רק בשבוע שעבר פורסם כי יצא מכרז לגדרות מקושטות שיפרידו בין חיילים וחיילות במרחב הציבורי בצבא); ועד להפרדה במרחבים ציבוריים – בחוגים, באוטובוסים ועוד.
מדינה שמבקשת להיות דמוקרטית ופלורליסטית, ובמיוחד כשהיא רבת קבוצות ומגוונת כשלנו, חייבת לכבד את אורח החיים של כלל הקבוצות החיות בה, ולהבטיח שלמרות ההבדלים הדתיים והאחרים ביניהן, כולם יזכו להגנה על זכויותיהם ולשמירה על כבודם ועל אורח חייהם. יש לאפשר לדתיים ולשומרי מסורת לקיים אורח חיים דתי, ולאחרים – לקיים אורח חיים חופשי מדת, כל אחד על פי מידת מסורתיותו והעדפתו, ובלבד שיהיה איזון ראוי ונכון בין הקבוצות השונות, ושיישמרו זכויות האדם של כולם, ובראשן השוויון והכבוד. האם "חוק המשפט העברי" לכשעצמו מפר את האיזון הזה? לא בטוח. אבל ביחד עם שלל המופעים האחרים – יש חשש גדול שכן.
הכותבת היא מנהלת קידום מדיניות באגודה לזכויות האזרח
פורסם (בקיצורי עריכה) בידיעות אחרונות ב-1.5.2018
