זכות העמידה

צילום: מלאני טקפמן, ACRI

הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת זכות העמידה) של חה"כ מכלוף מיקי זוהר ואחרים (פ/4123)

לפני שנים קבע בית המשפט העליון בפסיקותיו זכות עמידה רחבה, על מנת לאפשר לעותרים ציבוריים להביא בפני בית המשפט סוגיות ציבוריות או עקרוניות של זכויות אדם ושל שלטון תקין, גם אם לא נמצא עותר ספציפי. יש לכך חשיבות גדולה מבחינת הפרדת הרשויות ומבחינת אפשרותו של בית המשפט העליון למלא את תפקידו החשוב כבית משפט גבוה לצדק, לבחון את פעולות הממשלה, להגן על זכויות אדם ועל קבוצות מיעוט מכל הסוגים (לאומיים, כלכליים, נשים, דתיים, פוליטיים ואחרים), ולהבטיח מינהל תקין, מאבק בשחיתות וטוהר מידות.

האגודה לזכויות האזרח מתנגדת להצעת החוק לצמצום הזכות לעתור לבג"ץ. מטרתה של הצעת החוק, בדומה לשלל הצעות חוק ויוזמות מהשנים האחרונות, היא לפגוע בפעילות של ארגוני החברה האזרחית אשר האג'נדה שלהם אינה מוצאת חן בעיני הרוב הפוליטי היום. בראש ובראשונה, ובאופן מוצהר, הכוונה היא לפגוע בארגונים המייצגים פלסטינים בשטחים, ולמנוע מהם להביא לדיון בפני בית המשפט סוגיות עקרוניות של זכויות אדם בשטחים. לא רק שיש בכך כדי לפגוע בזכויותיהם של תושבי השטחים, שבג"ץ מהווה המגן האחרון של זכויותיהם כאוכלוסייה כבושה על ידי ישראל, אלא שהנזק רחב בהרבה, ויפגע בכל תושבי ואזרחי ישראל אשר ענייניהם העקרוניים לא יוכלו להגיע בפני בית המשפט אם לא ימצא עותר מתאים לעתירה.

חשיבותם של עותרים ציבוריים היא בכך שהם מביאים בפני בית המשפט סוגיות עקרוניות שיש להן השפעת רוחב, ואינן תלויות במציאת העותר הספציפי המתאים ביותר בנקודת זמן מסוימת. יש לזכור שלעתים עותר אחד ספציפי אינו מייצג את כל סוגי המקרים שיכולה סוגיה עקרונית לעורר. לפעמים עותרים גם חוששים מהבאת המקרה הפרטי שלהם, בגלל יחסי הכוח מול השלטונות והחשש כי יאונה להם רע. יתר על כן, כשיש עותר אחד ספציפי קל למדינה לפתור את בעייתו האישית ולא לקבל החלטה עקרונית שתשפיע על כלל המקרים הדומים.

סטטוס: ועדת השרים לחקיקה הייתה אמורה לדון בהצעה ולקבוע את עמדת הממשלה ב-14.5.2017, אך הדיון נדחה.

עמדת האגודה, מאי 2017

קישורים:

שרון פולבר, היועץ המשפטי לממשלה: הגבלת הזכות לעתור לבג"ץ היא פגיעה בשלטון החוק, הארץ, 22.5.2017