במאמרו של אביגדור פלדמן על ערעורו של ח"כ יהודה גליק לבית המשפט העליון ("מערער את היסודות", מוסף "הארץ", 27.1) הוא נתפס לכלל טעות. בית המשפט המחוזי לא הפחית את סכום הפיצויים שנפסק לגליק בשל צו לא חוקי של המשטרה, שאסר עליו לעלות להר הבית. בית המשפט המחוזי דחה לחלוטין את תביעתו של גליק בקובעו הלכה מרחיקת לכת ומטרידה: כיוון שגליק לא עתר לבג"ץ נגד הצו הוא מנוע מלתבוע פיצויים בגינו.
בדיוק בשל כך ביקשה האגודה לזכויות האזרח להצטרף כידידת בית המשפט לערעור של גליק — כדי לטעון בפני בית המשפט העליון שאזרח שהשלטון גרם לו עוול ופגע בזכויותיו אינו מחויב לתקוף בהליך משפטי את ההחלטה שנתקבלה נגדו כתנאי לתביעת פיצויים. קיימים פערי כוחות עצומים בין השלטון לאזרח ולשלטון כוח רב לפגוע בזכויות יסוד. אין לחייב את האדם הנפגע ליזום הליך משפטי כדי לברר את חוקיות הפגיעה כתנאי מקדים להגשת תביעת פיצויים בשל הפגיעה והנזק שגרם לו השלטון.
הדבר היחיד שהשופטים בבית המשפט העליון הצליחו להסכים עליו הוא לצרף את האגודה לזכויות האזרח להליך. בסופו של דבר, בשל חילוקי דעות בין שלושת השופטים לא נקבעה הלכה עקרונית כפי שרצינו שתיקבע, אבל להערכתי התייצבות האגודה לזכויות האזרח בהליך לפחות גרמה לכך שבית המשפט העליון לא אימץ את ההלכה הפוגענית של בית המשפט המחוזי: השופט אליקים רובינשטיין בדעת מיעוט תמך בעמדתנו, השופט יצחק עמית בדעת הרוב, שכבר גילה בעבר עוינות לתביעות פיצויים בשל עוולות של הרשות הציבורית, אימץ את עמדת בית המשפט המחוזי, והשופט צבי זילברטל שהיה לשון המאזניים, הביע סימפתיה לעמדתנו העקרונית, אך קבע שיש לדחות את ערעורו של גליק מסיבות אחרות. תם ולא נשלם.
דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח
