תכנית החומש לנגב מבקשת לכפות פתרונות דיור ומתעלמת ממחצית מהאוכלוסייה

היום (12.2.2017) אושרה החלטת ממשלה 1877 (על תיקוניה) העוסקת בפיתוח כלכלי חברתי בקרב האוכלוסיה הבדווית בנגב לשנים 2021-2017 (להלן: "תכנית החומש" או "ההחלטה").

מטרתה המוצהרת של ההחלטה היא להביא לשיפור וביסוס היישובים הבדווים בנגב בהיבטים הכלכליים, חברתיים והקהילתיים תוך מיקוד בתחומי החינוך, שירותים חברתיים וקהילתיים, כלכלה ותעסוקה, תשתיות והעצמת הרשויות המקומיות. לפי החלטת הממשלה, ההיקף התקציבי הכולל של התכנית הוא כ-3 מליארד ש"ח, שאמורים להיות מושקעים בפיתוח היישובים הערביים (המוכרים) בנגב בין השנים 2017-2021. סכום זה מורכב מתקציבים קיימים שמגיעים ממשרדי ממשלה שאמורים להיות מושקעים בין כה וכה, מתוספת תקציבית ומהחלק היחסי (כ-15%) מהתקציב במסגרת החלטת ממשלה 922.

אולם במקום לשנות את המדיניות כלפי הבדווים בנגב, החלטת הממשלה ממשיכה את המדיניות הפוגענית: במקום לאפשר לבדווים לגור בישובים כפריים כמו שיהודים יכולים, מופעל עליהם לחץ בלתי פוסק לעבור מהכפרים שלהם אל העיירות המוכרות. כך, על אף שהתכנית חלה על כלל האוכלוסייה הערבית הבדווית המתגוררת בנפת באר שבע, הרי שבפועל הכספים יושקעו רק בעיירות המוכרות, ללא כל התייחסות ליתר 35 הכפרים הלא מוכרים. השאלה העיקרית היא מדוע מושקעים סכומי עתק לפיתוח האוכלוסייה תוך התעלמות ממחצית ממנה.

בדומה להחלטת ממשלה 922 והצעת חוק קמיניץ (אשר מבקש להחריף את מדיניות הריסת הבתים וישליך בעיקר על האזרחים הערבים), גם כאן חותרת החלטת הממשלה לקיים מנגנון פוגעני אשר כורך את הפיתוח ואת העברת התקציבים באכיפה מוגברת והריסה של בתים.

קריאת סעיפי ההחלטה מצביעים על כך שבניגוד להצהרותיה, התכנית אינה מגובשת על רקע המצוקה הכלכלית החברתית הקשה ממנה סובלות הרשויות הערביות בנגב מזה עשרות שנים, אלא עוסקת בשלל סעיפים נוספים אשר מטרתם בין היתר היא לקדם את המדיניות הידועה להעתקת האוכלוסייה של הכפרים הלא מוכרים וריכוזם בעיירות המוכרות. לצד שיווק 25 אלף יחידות דיור והענקת 30 מיליון שקל לצורך קליטת משפחות, לפי התוכנית הממשלה תגביר את הריסות הבתים ואף תשקיע עשרות מיליוני שקלים בנטיעת עצים על חשבון הכפרים הלא מוכרים, הכל כדי למנוע את ההכרה בזכותם של הבדווים להתגורר בישובים שלהם.

ההצעה מגלמת מנגנון בעייתי שנועד לעשות שימוש בכלי האכיפה למען הענשה וכפיית מעבר של עשרות אלפי תושבים לתוך העיירות. התכנית קודמה ללא כל שיתוף עם הקהילה למרות שמדובר בקהילה הגדולה ביותר בנגב ובקידומו של מהלך תכנוני דרמטי ביותר. על כן, לעמדת האגודה לזכויות האזרח כל יוזמה שתתנה את פיתוח היישובים בפינוי ובהרס של הכפרים הלא מוכרים תוביל לכישלון ולהסלמה, לא משנה כמה עצומה תהיה ההשקעה הכספית. פתרון לא מוסכם אינו פתרון ישים, ואיש אינו מעלה על דעתו מצב בו מעבירים בכפיה עשרת אלפים אזרחים, בהם קשישים וילדים, לשטח קטן שאינו מספק מענה ראוי והולם למצוקותיהם ארוכות השנים.

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: דיור, תכנון וקרקעות,הכפרים הבלתי מוכרים,זכויות המיעוט הערבי

סגור לתגובות.