זכויות תושבי ירושלים המזרחית

חסימת כביש גישה ראשי לשכונת ג'בל מוכבר

חסימת כביש גישה ראשי לשכונת ג'בל מוכבר, ינואר 2017. צילום: נסרין עליאןחסימת כביש גישה ראשי לשכונת ג'בל מוכבר, ינואר 2017.
צילום: נסרין עליאן

בעקבות הפיגוע הקשה שאירע ב-8.1.2017 בטיילת ארמון הנציב, הציבה המשטרה חסימה של בטונדות המונעת מעבר כלי רכב באחד מכבישי הגישה הראשיים לשכונת ג'בל מוכבר שבירושלים. החסימה מונעת כליל מעבר של כל סוגי הרכבים, ובכלל זאת רכבים פרטיים, תחבורה ציבורית, הסעות תלמידים ורכבי חירום והצלה (ראו תמונות למטה). בפנייה למפקד מחוז ירושלים במשטרה, ביקשה ממנו האגודה להורות באופן מיידי על הסרת החסימה, הפוגעת בחופש התנועה של התושבים, משבשת את התנהלותם היום יומית, ופוגעת במיוחד בחולים, בקשישים ובאנשים עם מוגבלויות.

בפנייה טוענת עו"ד נסרין עליאן כי למשטרה אין סמכות בחוק להציב מחסומים קבועים או לפרקי זמן ממושכים, ובאמצעותם להגביל את חופש התנועה של תושבי שכונות שלמות. עוד היא טוענת כי החסימה אינה מידתית ואינה סבירה. "אין חולק כי המשטרה מתמודדת כעת עם משימה מורכבת מאוד נוכח אירועי ביטחון קשים", כותבת עו"ד עליאן, "אולם ודאי שאין בכך כדי להעניק בידי המשטרה היתר לפגוע פגיעה מתמשכת וגורפת בשגרת חייהם של עשרות אלפי אנשים, נשים וטף. התנהלות המטילה חשד כולל וגורף על כלל תושבי ירושלים המזרחית ו/או תושבי שכונה שלמה ופוגעת בחופש התנועה שלהם לפרקי זמן ממושכים בלא שיש לכך סמכות בדין הינה התנהלות פסולה".

עדכון: ב-12.2.2017 הודיעה משטרת ירושלים לאגודה כי לאחר הערכת מצב הוסרה החסימה.

 

10.1.2017

 

לכבוד
ניצב יורם הלוי
מפקד מחוז ירושלים
משטרת ישראל
בפקס: 02-5898988

 

הנדון: החסימה בג'בל מוכבר
ומדיניות הצבת חסימות בשכונות ובכבישים בירושלים המזרחית

 

1. הרינו לפנות אליך בעקבות הצבת חסימה של בטונדות המונעת מעבר כלי רכב באחד מכבישי הגישה הראשיים לשכונת ג'בל מוכבר שבירושלים, וזאת בעקבות הפיגוע הקשה שאירע שלשום (8.1.17) בטיילת ארמון הנציב. אנו סבורים כי הצבת חסימה באופן זה מהווה פרקטיקה בלתי מידתית, הפוגעת בעשרות אלפי תושבים על לא עוול בכפם, וכי מדובר בצעד החסר סמכות בחוק. על כן אנו פונים אליך בבקשה להורות באופן מיידי על הסרת החסימה.

2. החסימה הוצבה ביום א' בערב באחד מכבישי הגישה המרכזיים של השכונה, המונה 23,500 תושבים. הבטונדות הוצבו לרוחב הכביש באופן המונע כליל מעבר של כל סוגי הרכבים, ובכלל זאת רכבים פרטיים, תחבורה ציבורית, הסעות תלמידים, ורכבי חירום והצלה. בכך החסימה פוגעת בחופש התנועה של התושבים, משבשת את התנהלותם היום יומית, ויוצרת עומסים בדרכי הגישה האחרות לשכונה וממנה. כך למשל, נדרשים תלמידים הנוסעים בהסעות לבתי הספר ותושבים המבקשים לנסוע בתחבורה ציבורית להגיע רגלית לכניסה לשכונה ושם לעלות על האוטובוסים הממתינים להם. אנשים חולים, קשישים ובעלי מוגבלויות נפגעים במיוחד ממצב זה.

3. אין חולק כי המשטרה מתמודדת כעת עם משימה מורכבת מאוד נוכח אירועי ביטחון קשים. אולם ודאי שאין בכך כדי להעניק בידי המשטרה היתר לפגוע פגיעה מתמשכת וגורפת בשגרת חייהם של עשרות אלפי אנשים, נשים וטף. התנהלות המטילה חשד כולל וגורף על כלל תושבי ירושלים המזרחית ו/או תושבי שכונה שלמה ופוגעת בחופש התנועה שלהם לפרקי זמן ממושכים בלא שיש לכך סמכות בדין הינה התנהלות פסולה.

חסימת שכונות בירושלים כמדיניות

4. בשנים האחרונות אנו עדים לשימוש תכוף שעושה משטרת ירושלים בהצבת חסימות בכניסות לשכונות ובכבישים בירושלים המזרחית. מדובר במדיניות חדשה, שהמשטרה לא נקטה בה בשנים עברו, אף בתקופות של מתיחות גדולה. החסימות מתבצעות על ידי הצבת מכשולים באמצעות בטונדות או עפר המונעים לגמרי כניסה ויציאה של כלי רכב, ולעתים אף מונעים מעבר של הולכי רגל. כמו כן מוצבים לפרקים מחסומי בידוק משטרתיים בכניסות לשכונות, הבודקים את מי שיוצאים ברכב ו/או ברגל. אופי החסימות ואופן הבידוק משתנים ממקום למקום, ומשך הזמן של כל חסימה נע בין מספר ימים לבין חודשים ואף שנה ויותר.

5. אנו סבורים כי חסימות אלו נעשו בחוסר סמכות, וכי הן פוגעות באופן בלתי מידתי בזכויות יסוד של תושבים.

6. תנאי ראשוני והכרחי לחוקיותה של פגיעה בזכות יסוד הוא הסמכה מפורשת בחוק. יגענו ולא מצאנו כל חוק המעניק למשטרה את הסמכות לחסום דרכים באמצעות מחסומי בטונדות או באמצעות סוללות עפר. בהעדר סמכות מפורשת בחוק, מדיניות החסימה של המשטרה נוגדת את תנאי פסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל כן היא פסולה.

7. למיטב הבנתנו, המשטרה מבססת את מדיניות החסימות בירושלים המזרחית על הסמכות הנתונה לה בסעיף 4א (א)(1) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971. ראשית יש להזכיר, כי תכלית חקיקתו של סעיף 4א לפקודת המשטרה היתה להתמודד עם "אירוע אסון המוני" בכדי להתמודד עם אירוע רב נפגעים (שריפה, פיגוע, מפגע טבע)[1]. המחוקק בוודאי לא התכוון להעניק למשטרה סמכות להציב מחסומים קבועים או לפרקי זמן ממושכים, ובאמצעותם להגביל את חופש התנועה של תושבי שכונות שלמות ולהקשות על צאתם וכניסתם מביתם. שנית, על פי הפקודה האמורה, צמצום חופש התנועה מותנה בקיומו של "חשש ממשי לפגיעה חמורה", ובתנאי שההוראה תהיה "הוראה סבירה הדרושה באופן חיוני". אנו סבורים, כי אף כאשר מתקיים מצב ביטחוני חריג שמאיים על חיי אדם, קיומו של "חשש ממשי לפגיעה חמורה" אינו יכול להיות מוחל בהכללה גסה על כלל התושבים המתגוררים בשכונות שלמות. סימונם של עשרות אלפי או מאות אלפי אנשים כחשודים פוטנציאלים רק על סמך מקום מגוריהם וזהותם כפלסטינים איננה פרשנות סבירה להוראות הפקודה, והיא עומדת בסתירה למושכלות יסוד במשפט הישראלי.[2]

8. הצבתו של מחסום זמני ביציאה משכונה כאשר קיימת התרעה ממוקדת כנגד תושב השכונה מותרת באם המחסום יוצב אך ורק למשך זמן הנתון שאותה התרעה ממוקדת נמשכת, ולא מעבר לכך. בשונה מכך, חסימה מוחלטת באמצעות בטונדות, המונעות לחלוטין מעבר כלי רכב, איננה מותרת.

9. בנוסף להעדר הסמכה מפורשת בחוק, החסימה גם אינה עומדת במבחני המידתיות והיא בלתי סבירה. חסימות של כבישים, כל שכן של דרכי גישה ראשיות, מביאות בהכרח לפגיעה בחופש התנועה ובזכויות יסוד של תושבים ולשיבוש של שגרת חיי היום יום. מדובר בצעד קיצוני שיש לנקוט בו אך ורק במקרים חריגים, לזמן קצר ככל הניתן, וכאמצעי אחרון לאחר שכלו כל הקיצין ולא נמצאה חלופה אחרת, שפגיעתה באוכלוסיה פחותה. גם אז, יש לעשות זאת באופן נקודתי בלבד. בפועל, החסימה הנוכחית בג'בל מוכבר, כמו גם מדיניות החסימות שהונהגה בשנתיים האחרונות בירושלים המזרחית, אינם מקיימים את האיזון הדרוש ולא עומדים במבחני המידתיות.

10. החסימה הנוכחית מאלצת את תושבי ג'בל מוכבר לעשות סיבובים בדרכים צרות ומפותלות. יצוין, כי מרכז החיים העירוני של מרבית תושבי ירושלים המזרחית מצוי מחוץ לשכונות המגורים, ובכלל זאת לצורכי פרנסה, טיפול רפואי, שירותי דואר, גישה למשרדי ממשלה ואף למוסדות חינוך והשכלה.

11. החסימות אם כך מונעות מהתושבים, על לא עוול בכפם, מלקיים אורח חיים תקין, וזאת למשך זמן בלתי ידוע. המשמעות של הצבת החסימה בג'בל מוכבר ובכלל השימוש במדיניות החסימות בירושלים המזרחית מהווה בפועל ענישה קולקטיבית של אוכלוסייה חפה מפשע, בין אם בכוונת מכוון ובין אם כתוצאה לא רצויה, כזו שנתפסת כ"הכרח המציאות". ככל שהצבת חסימה במקום מסוים נעשית בכוונה להפעיל לחץ על האוכלוסיה, כפי שאף התבטאו בעבר נציגי משטרה ונבחרי ציבור, הרי שהדברים חמורים עוד יותר ומהווים הפרה בוטה של חובות המשטרה וזאת משיקולים זרים ופסולים.

12. לסיכום, אנו פונים אליך בדרישה כי תורה על הסרת החסימה בג'בל מוכבר, ותביא להפסקה לאלתר של מדיניות הצבת החסימות הנהוגה בשנים האחרונות.

13. נודה להתייחסותך בהקדם על מנת שנוכל לשקול המשך צעדינו.

 

בכבוד רב,

נסרין עליאן, עו"ד

 

העתק:
תנ"צ שאול גורדון, יועץ משפטי, משטרת ישראל, בפקס 02-5898762
ד"ר דוד קורן, יועץ ראש העיר למזרח ירושלים, במייל

 

[1] דברי ההסבר להצעת חוק תיקון פקודת המשטרה (מס' 19)(אירוע אסון המוני) התשס"ה- 2005). http://www.nevo.co.il/Law_word/law15/MEMSHALA-194.pdf

[2] בג"ץ 5403/11 סלומון נ' שחם, עמ' 5 (פורסם בנבו 2.12.2012)

 

החסימות בג'בל מוכבר. צילום: נסרין עליאן

 

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: התנהלות המשטרה ומאבטחים,זכויות תושבי ירושלים המזרחית,חופש התנועה והגדר

סגור לתגובות.