בור מים. צילום: שרון עזרן, בצלם (CC BY 4.0)רבים מהפלסטינים המתגוררים בגדה המערבית סובלים ממחסור במים, מאספקת מים בלתי סדירה ומאיכות מים ירודה. המחסור מחמיר בחודשי הקיץ ובשנים שחונות. על פי נתוני סוכנות האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), למעלה מ-70% מהקהילות הממוקמות בשלמותן או ברובן בשטח C אינן מחוברות לרשת המים, ובכמה מהן צריכת המים היא רק חמישית מהכמות המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי.
בשנים האחרונות נחסמה בפני הפלסטינים הגישה למקורות מים, משום שאזורים גדולים נסגרו לצורכי התנחלויות, הוגדרו שטחים צבאיים, או שמתנחלים השתלטו עליהם. משפחות במספר גדל והולך תלויות במים יקרים ממכליות, ונאלצות לנצל אחוז ניכר מהכנסתן לצורך רכישתם. למצב זה השלכות קשות על תנאי החיים של התושבים ועל זכויותיהם הבסיסיות, במיוחד הזכות לבריאות, הזכות לפרנסה (בשל הצורך במים לחקלאות ולהשקיית בעלי חיים) והזכות לחיים ולקיום בכבוד.
על המצוקה מוסיפים המינהל האזרחי וכוחות הביטחון, שהורסים בורות מים בשטח C בשל היעדרם של היתרי בנייה. חלק גדול מהבורות משמשים את התושבים זה עשרות ומאות בשנים, כך שאין מדובר בבנייה "חדשה", אלא לכל היותר בשיפוץ, בניקוי או בכיסוי של בורות קיימים כדי להגן על מי הגשמים הנאגרים בהם מפני זיהומים, או כדי למנוע מפגע בטיחותי. בניגוד לחוקי התכנון והבנייה, פקחי המינהל האזרחי אינם מסתפקים בהסרת הבנייה החדשה – זו שבוצעה ללא היתר בנייה, כגון מכסה הבור – אלא הורסים את הבורות באופן שמוציא אותם מכלל שימוש.
לעתים קרובות ההריסות מתבצעות ביישובי ספר, שאינם מחוברים לרשת מים, ושהבורות הם מקור המים היחיד של תושביהם. אלה – עובדי אדמה ורועים – תלויים למחייתם ממש במי הבורות, והריסתם הופכת את חייהם לבלתי נסבלים. ההריסות מתבצעות בלי שמופעל שיקול דעת הומניטרי ובלי להציע לתושבים פתרונות חלופיים, וכך משמשות כלי נוסף למניעת התבססותם של היישובים והתרחבותם, ולדחיקת רגליהם של הפלסטינים מהאזור.
בפגישה שקיימו בדצמבר 2012 נציגי האגודה לזכויות האזרח ושומרי משפט – רבנים למען זכויות אדם עם נציגי המינהל האזרחי, ציינו האחרונים כי חוקי התכנון והבנייה מציבים תנאים לא פשוטים, וכי מתקיימת עבודת מטה לניסוח תקנות בעניין תכנון בורות מים, שמטרתה להקל על תהליכי קבלת ההיתר ולאפשר "להחריג" בורות ישנים מהצורך לקבל היתר על עבודות תחזוקה ומיגון. מאז ועד היום ביקשו הארגונים להתעדכן בעבודת המטה, אולם פניות אלה לא נענו.
לפיכך, בחודש נובמבר 2015 פנו הארגונים אל המינהל האזרחי בבקשת חופש מידע ובה ביקשו, בין היתר, לקבל עדכון באשר להתקדמות עבודת המטה לניסוח התקנות בסוגיית תכנון בורות המים. כן ביקשנו לדעת אם שונו ההנחיות באשר לאופן המצאת צווי הפסקת עבודה והריסה לבורות מים, ולקבל נתונים בדבר מספר צווי הפסקת העבודה וצווי ההריסה הסופיים שהוצאו ומומשו לכל מקורות מים החל משנת 2005, בהתאם להתחייבות המינהל האזרחי.
ביום 30.5.2016 התקבלה תשובת המינהל האזרחי לבקשת חופש המידע. מן התשובה עולה, כי חרף חלוף הזמן הרב לא נקבעו עדיין נהלים פרטניים שעוסקים בתכנון ובהכשרת בורות מים. כן נמסר, כי לא שונו ההנחיות לגבי אופן המצאת צווי הפסקת עבודה וצווי הריסה לבורות מים. באשר לבקשתנו לקבל נתונים אודות מספר צווי ההריסה שהוצאו ושמומשו למקורות מים בגדה – מלבד נתון אחד המתאר באופן כללי את מספר צווי הפסקת העבודה שהוצאו ושמומשו, לא נמסרו נתונים נוספים שנתבקשו.
באוגוסט 2016 פנינו אל ראש המינהל האזרחי, בדרישה לפעול בדחיפות המתחייבת ולקבוע תקנות או נהלים בסוגיות שצוינו לעיל. טרם נתקבלה תשובה.
פניית האגודה לזכויות האזרח ורבנים למען זכויות האדם למינהל האזרחי – בקשת חופש מידע, נובמבר 2015
תשובת המינהל האזרחי, מאי 2016
פניית הארגונים לראש המינהל האזרחי, אוגוסט 2016
