במקום להמשיך וללמד על ירושלים המאוחדת שאינה קיימת, כדאי לשר בנט לדבר עם הילדי בגובה העיניים על המציאות שבה הם גדלים
בימים של מציאות ביטחונית קשה, לא פשוט להחליט איך יש ללמד תלמידים על ירושלים. הורה זועם אחד כתב בעמוד הפייסבוק של שר החינוך נפתלי בנט: "אתה מוזמן לרשום לפניך: ילדיי לא ישתתפו בכל סיור בעיר העתיקה. אין לך סמכות לסכן את חייהם, ולי יש חובה להגן עליהם". הורים נוספים הביעו תרעומת דומה, ועל רקע האירועים האחרונים אפשר להבין ללבם. ייאמר לזכותו של בנט שהוא בחר שלא לברוח מהסוגיה המאתגרת, והכריז כי משרדו מכין מערכי שיעור חדשים בנושא ירושלים, שיתפרסמו לרגל יום ירושלים הקרוב ויילמדו בכיתות במהלך כל שנת הלימודים הבאה.
את הכנת פרקי הלימוד הנוגעים להיסטוריה המרתקת והעשירה של ירושלים נשאיר להיסטוריונים. אולם לחבר את הפרקים הנוגעים למציאות שלנו יהיה מורכב יותר עבור משרד החינוך, אולי בלתי אפשרי. הרי כדי להתייחס למכלול המציאות הירושלמית הנוכחית – החברתית, הפוליטית, הביטחונית – צריך לתת משקל גם לתהליכים שעברו על מזרח העיר בחמשת העשורים האחרונים. הצרה היא שלהתייחס למה שהתרחש בירושלים המזרחית מאז 1967 חושף את חולשת סיסמת העיר המאוחדת, ומהווה תעודת עניות לממשלות ישראל לדורותיהן, כולל לשר החינוך הנוכחי.
התלמידות והתלמידים יוכלו ללמוד ש-37% מתושבי ירושלים הם פלסטינים, וששיעור זה נמצא במגמת עלייה. לפי נתוני הביטוח הלאומי, 75% מתושבי העיר הפלסטינים חיים מתחת לקו העוני. לממשלת ישראל אין כל תוכנית להתמודד עם מספר גבוה וחריג זה, שהלך והאמיר בעשור האחרון. מאז הסיפוח נבנו שכונות ישראליות במזרח העיר, אולם את הפיתוח של השכונות הפלסטיניות חנקו הרשויות בכל ההיבטים – כבישים, גנים, מסחר, תרבות וכו'. ההשוואה בתשתיות בין השכונות הפלסטיניות לישראליות חושפות פער אדיר, שהשאיר את השכונות המזרחיות הרחק מאחור. כך למשל, רק 64% ממשקי הבית מחוברים באופן מוסדר לרשת המים, והשאר נאלצים לקנות משאבות מים ומיכליות מים כדי ליהנות ממים זורמים בביתם.
ההזנחה בולטת גם בתחום החינוך, שעליו אמון השר בנט. אף שרשמית חוק חינוך חובה חינם חל על תלמידי מזרח העיר, משרד החינוך ועיריית ירושלים מיעטו לבנות שם בתי ספר. התוצאה היא שבתי הספר הרשמיים יכולים לקלוט רק 41% מסך התלמידים. היעדר השקעה ראויה בחינוך הביא לכך ש-33% מהתלמידים הפלסטינים בירושלים אינם מסיימים 12 שנות לימוד. למספר זה אין אח ורע. מי שכן נשארים במערכת לומדים פעמים רבות בבנייני מגורים שהוסבו לבתי ספר. תופעה זו הביאה לכך ש- 43% מהכיתות העירוניות הרשמיות אינן תקניות. ואף שהתלמידים הפלסטינים מונים כ-40% מכלל תלמידי העיר, רק כ-12% מהתקנים של הפסיכולוגים החינוכיים בירושלים מוקצים להם.
כמי שעוסקת כל יום במציאות החיים בירושלים, אני מקווה ששר החינוך ינצל את ההזדמנות שנקרתה בתקופת כהונתו, ויכיר לתלמידות ולתלמידי ישראל את ירושלים האמיתית. מחויבות לירושלים מחייבת התייחסות לכל מגוון האנשים שנמצאים פה, תוך מציאות של סכסוך מתמשך. במקום להמשיך וללמד על עיר מאוחדת שאיננה קיימת באמת, כדאי למשרד החינוך לנצל את ההזדמנות ולדבר עם הילדים בגובה העיניים על המציאות שבה הם גדלים.
הכותבת היא רכזת אסטרטגיה ופעילות ציבורית בירושלים המזרחית באגודה לזכויות האזרח
פורסם במעריב ב-24.2.2016
