לא רק סטנדרט האכיפה כפול

האפליה בין ישראלים לפלסטינים, החיים באותו שטח ותחת אותו שלטון, איננה עניין נקודתי. היא חלה גם בתחומים רבים שאין להם שום נגיעה ביטחונית, והיא מוכתבת מלמעלה על ידי הממשלה

רוני פלי

שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו, אמר בשבוע שעבר שקיימים שני סטנדרטים של אכיפת שלטון החוק בגדה המערבית, וחולל סערה. הסטנדרטים השונים באכיפה הם רק חלק אחד בפאזל המשפטי הכפול בגדה המערבית, המושתת על שתי מערכות חוק שונות לפלסטינים ולישראלים.

על האזרחים הישראלים בשטחים הוחלו חלקים גדולים מספר החוקים הישראלי, בעוד על הפלסטינים חלה מערכת משפט צבאית. דוח של האגודה לזכויות האזרח, שפורסם לפני למעלה משנה וכותרתו "שתי מערכות חוק", מפרט את תהליכי החקיקה שהובילו למצב הזה.

הישראלים מתגוררים באזור שבו שולט המפקד הצבאי, אך בפועל מקבלים את מרבית ההגנות, החירויות והזכויות של אזרח החי במדינתו. אמנם רשמית המתנחלים לא מתגוררים בתוך שטח מדינת ישראל, אולם הם יכולים לבחור לכנסת ולהיבחר לכנסת, ובכך לנסות ולהשפיע על החלטות הנוגעות לחייהם. שכניהם הפלסטינים, הנמצאים תחת סמכותו של אותו מפקד, נתונים תחת משטר צבאי להלכה וגם למעשה, ללא יכולת להשפיע על מי ששולטים על חייהם. בחוקים הצבאיים החלים עליהם אין זכר לאותן חירויות וזכויות, גם בתחומים שאינם קשורים כלל לביטחון.

 

איברהים ואברהם

המשמעות של הפערים הללו היא עצומה. נניח שאיברהים ואברהם, שניהם תושבי חברון, יתקוטטו ליד ביתם וייעצרו. אברהם יובא לתחנת המשטרה קרובה, ייחקר מיד בידי שוטר ויובא תוך 24 שעות לדיון בבית משפט השלום בירושלים. בדיון, בית המשפט יחליט להורות על שחרורו בערבות; אין מדובר בתיק חמור במיוחד. איברהים, שכנו הפלסטיני, ייעצר למשך 96 שעות. הוא ייחקר, הלכה למעשה, רק פעם אחת במהלך תקופה זו בחשד לתקיפה על רקע לאומני, הנחשבת לעבֵרת ביטחון, יואשם ויישפט בפני בית משפט צבאי, שם הוא צפוי לעונש מאסר ממושך.

בחקיקה הצבאית ישנן עבֵרות פליליות או ביטחוניות שכלל אינן מופיעות בחקיקה הישראלית, למשל, הפרת עוצר, כך שרק פלסטינים יכולים להיות מואשמים בהפרתן. גם בעברות שקיימות בשני הדינים יש פער ברמת הענישה. כך למשל, העונש על ישראלי מהגדה שיורשע בתקיפה יהיה עד שנתיים מאסר, לעומת חמש שנות מאסר לפלסטיני. במקרה של תקיפה שגרמה לחבלה ממשית, העונש לישראלי יהיה עד חמש שנות מאסר, לעומת שבע שנות מאסר לפלסטיני.

השוני הזה מתקיים אף שמדובר בשני אנשים המתגוררים באותו מקום, שביצעו אותה עברה. הזהות הלאומית של החשוד או הנאשם היא הקובעת איזה דין יחול עליו ולמי תהיה סמכות השיפוט בעניינו. פלסטיני החשוד בביצוע עברה בשטחים, יישפט תמיד על פי החוק הצבאי המחמיר ובפני בית משפט צבאי, בעוד המתנחלים יעמדו לדין בפני בתי המשפט בישראל ועל פי חוקי מדינת ישראל הדמוקרטית.

הפערים בחוק אינם מסתכמים בדין הפלילי. השליטה הצבאית בשטחים מאפשרת תכנון ופיתוח של ההתנחלויות, אך מסרבת לחבר למים ולחשמל כפרים רבים בשטחים שתחת שליטה ישראלית מלאה. המשטר הצבאי לא מקנה לפלסטינים את חופש המחאה ומטיל הגבלות קשות על החופש שלהם להתארגנות פוליטית. אפילו הסנקציות שמטילה משטרת ישראל בגין עברות תנועה בשטחים חמורות יותר כשמדובר בפלסטינים.

האפליה בין ישראלים לפלסטינים, החיים באותו שטח ותחת אותו שלטון, איננה עניין נקודתי. היא חלה גם בתחומים רבים שאין להם שום נגיעה ביטחונית, והיא מוכתבת מלמעלה על ידי הממשלה. מציאות כזו בהכרח לא מאפשרת מימוש של שלטון החוק ושל עקרון השוויון בפני החוק.

 

הכותבת היא עו"ד במחלקת שטחים באגודה לזכויות האזרח.

פורסם ב-ynet ב-26.1.2016

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: אפליה והפרדה,זכויות האדם בשטחים הכבושים,מערכת המשפט

סגור לתגובות.