חסימות באבו תור. צילום: ח'דר דעייבסהחלטת הדרג המדיני מהשבוע שעבר, שהביאה להצבת עשרות חסימות ומחסומי בידוק ברחבי ירושלים המזרחית, משקפת ענישה קולקטיבית אסורה כלפי 350,000 תושבות ותושבי העיר המזרחית, המהווים כ-40% מאוכלוסיית העיר.
שבוע לאחר ההחלטה, ההכבדה הקשה על חיי היום יום של התושבים ממשיכה – כמה מחסימות הדרכים הוסרו אך אחרות נותרו על כנן ומונעות מעבר רכבים בצירים מרכזיים, ומחסומי הבידוק ממשיכים לפעול. התוצאה היא פקקים אדירים, המאריכים את זמן הנסיעה בשעה ויותר, ושיבושים בתחבורה הציבורית ובהגעתם בזמן של רכבי הצלה. במספר שכונות הנוסעים נאלצים להגיע רגלית אל החסימות ולעלות לאוטובוסים הממתינים בצד השני. בעיסאוויה, אלפי תלמידות ותלמידים היוצאים לבתי ספר מחוץ לשכונתם נאלצים להגיע בכוחות עצמם עד למחסומים, ולהמתין בהם לבידוק פרטני של כל תלמיד ותלמידה. בא-טור החסימות המוצבות בכבישים המובילים לבתי החולים שבשכונה גורמים לשיבושים לקשיים בהגעת חולים ואנשי צוות.
העיכוב, התשאול, והחיפוש שמבצעת המשטרה באופן גורף כלפי העוברים במחסומים, בלי שיתקיים חשד קונקרטי ביחס אליהם, הינם פעולות פסולות המתייגות את כל תושבי ירושלים המזרחית באופן משפיל כחשודים בטרור. פעולות אלה, המופעלות באופן קולקטיבי, ללא הבחנה או חשד אינדיבידואליים פוגעות פגיעה מתמשכת בשורה של זכויות אדם, ובכללן חופש התנועה, כבוד האדם, והזכות לפרטיות.
החשד שמא ה"כתר" נועד לשם הפעלת לחץ קולקטיבי על התושבים קיבל חיזוק מדבריו של יזהר פלד, מפקד מרחב ירושלים במג"ב, שהתייחס לחסימות באומרו "אלו מנופי הלחץ שמופעלים על מנת לעצור את ההתקפות… כדי שהתושבים יוקיעו את המעשים ויתנגדו להם" (מוסף השבת של "ידיעות אחרונות", 16.10.15). הנחת המחסומים כדי להפעיל לחץ על הציבור היא עונש קולקטיבי אסור ועל כן אינה לגיטימית ובלתי חוקית.
על המשטרה מוטלת האחריות להגן על חיי אדם, ולשם כך ניתנו בידיה סמכויות נרחבות. סמכויות אלה נשענות על עקרונות יסוד שנועדו לשמור על זכויות האדם גם בעתות חירום: הפגיעה בזכויות מותרת באופן מידתי בלבד, על בסיס ספציפי וקונקרטי, ולא באופן קולקטיבי. הגם שהחוק מתיר להציב מחסומי משטרה ארעיים בעקבות אירוע ספציפי או סכנה קונקרטית, אין בפקודת המשטרה סמכות לכיתור שכונות שלמות למשך זמן בלתי מוגבל, בטח שלא כשזה מופעל כאמצעי לחץ המהווה בפועל ענישה קולקטיבית של אוכלוסייה חפה מפשע. גם הסמכויות הנתונות בידי השוטרים לעכב אדם, לדרוש שיציג תעודה מזהה, ולבצע עליו חיפוש מוגבלות למקרים שבהם האדם מעורר חשד ספציפי לביצוע עבירה קונקרטית.
