לא נעים לחשוב על מדינת ישראל המתקדמת כאילו היא תקועה במאה ה-19. אולם נראה שלא הרבה השתנה מאז שכתב ויקטור הוגו את ספרו האלמותי "עלובי החיים". מתברר שז'אן ולז'אן הגווע מרעב, שהוכנס מאחורי סוגר ובריח לשנים ארוכות בגין גנבת כיכר לחם, עדיין חי בקרבנו.
דו"ח הסנגוריה הציבורית לשנת 2014 שפורסם בשבוע שעבר התמקד בטיפול רשויות החוק בעבירות על רקע עוני. הדו"ח תיאר כיצד בשנים האחרונות הוגשו יותר ויותר כתבי אישום בעבירות שהן תוצאה של מצוקה כלכלית קשה המבוצעות, כך נראה, לצורך הישרדות גרידא. תיקים פליליים הוגשו בשל גנבת מוצרי מזון בסיסיים כמו מזון לתינוקות, קיבוץ נדבות, פלישה לדירות ריקות בדיור הציבורי, התחברות פירטית לחשמל ולמים וכדומה.
דווקא אנשים עניים, שזקוקים להגנת הרשויות ולתמיכתן, מוצאים את עצמם מתמודדים עם ידן הקשה על בסיס יום יומי. על רקע זה, התערבה האגודה לזכויות האזרח בהליכים פליליים כנגד "עברייני עוני", ובין השאר בגין פלישת משפחה קשת יום לדירה ריקה בניהול חברת דיור ציבורי, וכן בשל הגשת כתב אישום פלילי נגד אדם שנאלץ לקבץ נדבות למחייתו.
הנתונים בדו"ח מעוררים התקוממות גדולה, אך מעידים רק על תסמין אחד של מציאות העוני בישראל. למעשה, המדינה נמנעה במשך שנים ארוכות מלגבש תוכנית כוללת המתמודדת עם שורשי העוני. כך נותרו אותם גורמים מבניים בחברה שהופכים את העוני למחלה בין-דורית: ילד שנולד לעוני הופך לאדם בוגר עני שיש לו ילדים עניים. לאדם אין כלים להיחלץ מעוניו.
המדינה מעולם לא הגדירה מה הם הצרכים הבסיסיים לשם קיום בכבוד, ולא במקרה. הגדרה כזו הייתה חושפת שבמדינת ישראל חיים מאות אלפי אנשים, אולי אפילו מיליונים, שבקושי שורדים. לו היה מדד כזה, היה אפשר לראות בבירור את מה שידוע לרבים: גם אנשים עובדים מתקשים לקנות מזון לתינוקות, לשלם שכר דירה או לשלם חשבון חשמל. גם כשהוקמה ועדה מקצועית למלחמה בעוני, ועדת אלאלוף, מנע ממנה משרד האוצר להתמודד עם הגדרת הקיום בכבוד, וממילא המלצותיה לא יושמו כמעט, שכן הממשלה התחלפה.
בארה"ב הוכיח הניסיון שעניים לא נרתעו מלהפוך לעבריינים ולבצע מעשים שנועדו להישרדותם, גם כשננקטו נגד כך פעולות. לא רק שפעולות אלה לא תרמו לצמצום מספר חסרי הבית או לשינוי האופן שבו הם מתנהלים במרחב הציבורי, אלא שהן אף יצרו דלת מסתובבת שהביאה למעצרם, לכך שנכנסו ויצאו מבתי המעצר ולפגיעה אנושה בכבודם, וכן ביכולת רשויות הרווחה לשקם אותם.
מה מטרתה של הגשת כתב אישום פלילי נגד קבצן? האם בצאתו ממאסר יהיו לו מקורות הכנסה אחרים? האם אם שגונבת מזון לתינוקה תמצא מקורות מזון אחרים, או שפשוט תחדל להאכילו? הפעלת הדין הפלילי במקרים אלו חוצה קו אדום ביחסים שבין המדינה לבין ענייה. במקרים אלו מוסמך בית המשפט ואף נדרש לסמן את גבולות השימוש בדין הפלילי, שלא יכול למנוע את ההתנהגות העבריינית.
יש הסכמה רחבה שמדיניות של תמיכה הוליסטית בכל צורכי החיים הבסיסיים, וכן מניעה והתערבות מוקדמת, היא הרצויה, אך להגשמת מדיניות זו יש צורך במשאבים שיוקצו לשם כך. לעומת זאת, ממשלות ישראל העדיפו דווקא לקצץ בקצבאות התמיכה שסיפקו את המינימום שבמינימום. במקום, קל ונוח להמשיך את המסורת שבמסגרתה מואשמים העניים בעוניים. כעת הם גם נענשים על כך. העניים הם "פושעים", המדינה אוכפת את "החוק" והסדר החברתי נשמר.
פורסם ב"מקור ראשון" ב-18.9.15
