ביולי 2013 הודיע משרד הפנים על הקמת שלוש ועדות חקירה לבחינת גבולותיהן המוניציפליים של מועצות אזוריות ומועצות מקומיות בנגב, ובפרט, השליטה של מועצות אלה באזורים "מניבי הכנסות" דוגמת אזורי תעשייה, תיירות ותשתיות. הוועדות הוקמו במטרה לקדם צדק חברתי בין היישובים בנגב, שהעניים ביותר מביניהם הם היישובים הבדואים. הן עשויות להמליץ על שינוי הגבולות המוניציפאליים, כך שיאפשרו חלוקת הכנסות שוויונית יותר בין מועצות שונות בנגב.
האגודה לזכויות האזרח, עמותת סיכוי ומרכז אינג'אז פנו לוועדות בנוגע לנושא הארנונה הממשלתית. ארנונה ממשלתית היא מס שמשלמת הממשלה לרשויות מקומיות על מבנים ממשלתיים שנמצאים בתחומיהן. מכיוון שפריסת הנכסים הממשלתיים אינה זהה בכל הרשויות (כך, למשל, רוב רובם של הנכסים הממשלתיים נמצאים ביישובים יהודיים, ורשויות מקומיות ערביות וחלשות כמעט ואינן נהנות מהכנסה זו), הוצע לאחרונה לתקן את העיוות ולקדם את השוויון בין רשויות חזקות לחלשות באמצעות חלוקה שונה של כספי הארנונה הממשלתית. אלא שוועדות החקירה הציעו להתנות את חלוקתה של ארנונה ממשלתית לרשויות המקומיות בעמידה בכ-50% בשיעורי גביית ארנונה ממגורים.
בפנייה לוועדות מציינות עו"ד נסרין עליאן מהאגודה ושירלי רקח מעמותת סיכוי, כי התניית החלוקה של הארנונה הממשלתית בגביית ארנונה ממגורים חוטאת למטרת הוועדות, שהיא לפעול לצמצום פערים בין רשויות חזקות לרשויות חלשות: "הרעיון הבסיסי של חלוקה מחדש של ארנונה מנכסי מדינה הוא לתקן עיוות היסטורי בחלוקה ובתפרושת הקיימת של נכסים מניבי ארנונה בין רשויות מקומיות. מונחת בפני הוועדות כיום הזדמנות למימוש רעיון זה, וזאת באופן שמקדם חלוקה מחודשת וצודקת מהכנסות הארנונה הממשלתית. אלא שהצבת העמידה בשיעור גבייה גבוה כתנאי להנאה מארנונה ממשלתית הינה בבחינת מכשול והיא מנוגדת להצהרות ולכוונות השר. תנאי זה פוגע ברשויות חלשות, ובמיוחד ברשויות ערביות, ומסכל כל יוזמה לחלוקה צודקת של ארנונה ממשלתית".
מאי 2014
לכבוד
ועדות החקירה בנגב
הנדון: התניית הנאה מארנונה ממשלתית בעמידה בשיעורי גביית ארנונה ממגורים
1. אנו פונים אליכם לאור הכוונה להתנות חלוקה של ארנונה ממשלתית לרשויות המקומיות בעמידה בכ-50% בשיעורי גביית ארנונה ממגורים. התניה כאמור חוטאת למטרת ולסמכות הוועדות, והיא עומדת בניגוד להצהרתו של שר הפנים בדבר צמצום פערים וחיזוק רשויות חלשות.
2. עם הקמתן של הוועדות החקירה בנגב, הצהיר שר הפנים שמטרתן של וועדות אלו היא לפעול לצמצום פערים בין רשויות חזקות לרשויות חלשות, וזאת בין היתר על ידי בחינת מרכיבי ההכנסות והקרקע, ובלשון השר בהודעת משרד הפנים מיום 11.7.2013: "צמצום פערים אמיתי בין רשויות חזקות לרשויות חלשות יוכל להתבצע רק על ידי שימוש במשאבי קרקע ואזורים מניבי הכנסות. המפה צריכה להשתנות ולהפוך להיות מפה צודקת יותר שתביא לחיזוק הרשויות החלשות".
3. הפערים הכלכליים והחברתיים הבולטים בין רשויות בישראל הינם בין רשויות ערביות לרשויות יהודיות בכלל ובנגב בפרט. חלוקה שונה (וצודקת יותר) של ארנונה ממשלתית לרשויות יש בה כדי להביא לצמצום פערים אלו. כיום, הרשויות הערביות כמעט ואינן נהנות מארנונה ממשלתית. כך, למשל, רוב רובה של הארנונה הממשלתית, %99.8 ממנה, הועבר בשנת 2009 לרשויות מקומיות יהודיות ולרשויות מעורבות (שבהם ביחד מתגוררים כ-85% מכלל האוכלוסייה), ואילו לרשויות מקומיות ערביות (בהן מתגוררים כ-15% מכלל האוכלוסייה), שולמו 0.2% מהארנונה הממשלתית בלבד. מתוך זה, רוב תשלומי הארנונה הממשלתית ששולמו לרשויות ערביות שולמו לעיר אחת – נצרת (כ- 1 מיליון ₪).[1]
4. ביחס לפערים בין רשויות יהודיות וערביות בדרום הארץ יצוין, כי במחקר של הכנסת משנת 2009 עלה, כי רשויות מקומיות במחוז הדרום (שכולל 40 רשויות מתוך 257 רשויות מקומיות בארץ) מקבלות כ-31.5% מסך תשלומי הארנונה הממשלתית, שמסתכמים בכ-359.4 מיליון ש"ח. הדבר נובע מהמשקל הגדול של תשלומי הארנונה של משרד הביטחון ושל חברת החשמל, שיש להם תשתיות משמעותיות במחוז זה. אלא שהרשויות המקומיות הערביות בדרום אינן נהנות מהכנסה זו ומתשלומי ארנונה ממשלתית כלשהן.
5. הרעיון הבסיסי של חלוקה מחדש של ארנונה מנכסי מדינה הוא לתקן עיוות היסטורי בחלוקה ובתפרושת הקיימת של נכסים מניבי ארנונה בין רשויות מקומיות. מונחת בפני הוועדות כיום הזדמנות למימוש רעיון זה, וזאת באופן שמקדם חלוקה מחודשת וצודקת מהכנסות הארנונה הממשלתית. אלא שהצבת העמידה בשיעור גבייה גבוה כתנאי להנאה מארנונה ממשלתית הינה בבחינת מכשול והיא מנוגדת להצהרות ולכוונות השר. תנאי זה פוגע ברשויות חלשות, ובמיוחד ברשויות ערביות, ומסכל כל יוזמה לחלוקה צודקת של ארנונה ממשלתית.
6. הדברים מקבלים משנה תוקף על רקע פוטנציאל ההכנסה ברשויות הבדואיות מארנונה ממגורים, במונחי ₪ לנפש, שהוא הנמוך ביותר בישראל ועומד על 437 ₪ לנפש (לפי נתוני 2011), פחות ממחצית פוטנציאל ההכנסה ברשויות מקומיות יהודיות בנגב, שנמצאות בדרוג חברתי כלכלי 3-5. פוטנציאל ההכנסה הנמוך במונחי ₪ לנפש נובע מהיחס שבין גודל משק הבית לשטח יחידת הדיור, וזאת בשל העובדה שהאוכלוסייה הבדואית מתאפיינת במשפחות גדולות ביחס לגודל שטח יחידות הדיור. כלומר, גם אם תגבה מלוא הארנונה ממגורים, פוטנציאל ההכנסה לנפש נמוך מאוד ביחס ליתר הרשויות המקומיות. שיעורי הגבייה של ארנונה ברשויות הבדואיות, במקרים מסוימים, אכן נמוכים מאוד, אולם הנתונים מראים לנו שככל שעולים בסולם החברתי כלכלי כך עולים גם שיעורי הגביה. אם יעמדו לרשות הרשויות הבדואיות מקורות הכנסה נוספים, הן תוכלנה לשפר את השירות לתושביהן ולבסס את אמון התושבים במערכת המוניציפאלית, שכאמור מצויה בשלבים שונים של התהוות.
7. הישובים הבדואים בנגב מדורגים בדרוג 1-2, דרוג חברתי-כלכלי שאין לו אח ורע ברשויות היהודיות בנגב, שהחלשות ביניהן מדורגות בדרוג 3. אכן יש מקום לשיפור בנושא הגבייה ואין אנו באים לטעון שלא צריך לאכוף את הגביה. אולם, נוכח העובדה שמופעלים כבר אמצעי אכיפה בשטח כמו חשב מלווה, תוכנית הבראה ועוד, התניה של חלוקת הארנונה מנכסי מדינה, שמקומם נפקד כליל מהישובים הבדואים, בעמידה בסף גביה, היא בבחינת לעג לרש והיא עומדת בניגוד לעקרון הצדק החלוקתי.
8. למותר לציין, כי מצב התפלגות השטחים המניבים ארנונה שלא ממגורים בפריפריה בכלל ובנגב בפרט הוא לרוב תולדה של מדיניות ממשלתית, שהעדיפה לאורך השנים הקמה של תשתית כלכלית ברשויות יהודיות חזקות. בנוסף, רשויות שאוכלוסייתן חזקה יותר מסוגלות ליזום ולקדם הקמה של איזורי תעשייה, תיירות ושאר פרוייקטים כלכליים, בניגוד לרשויות הבדואיות, שאוכלוסייתן חלשה ו"מסורת" השלטון המקומי בקרבה מצוייה בתהליכים שונים של התהוות והתגבשות.
9. בהקשר זה יודגש, כי בישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ביום 12.5.14 הצהיר מנכ"ל משרד הפנים, כי בכוונתו לבטל את ההתניה במענק האיזון עקב הבנה, כי ההתניה אינה מעלה את שיעורי הגבייה, וכי היא דווקא פוגעת בהכנסות של הרשויות החלשות ביותר בחברה הישראלית.
לאור כל האמור לעיל, אנו מבקשים שלא להתנות הנאה מארנונה ממשלתית בעמידה בשעורי גביית ארנונה ממגורים.
בכבוד רב,
נסרין עליאן, עו"ד, האגודה לזכויות האזרח שירלי רקח, עמותת סיכוי
בשם הארגונים החתומים
[1] חלוקת הכנסות בין רשויות מקומיות (ארנונה והיטלי השבחה) סעיפים 9א ו-9ב לפקודת העיריות והקשיים ביישומם, מרכז מחקר והמידע של הכנסת 2013, ע' 1-4.
