ביום 4.5.2014 שלחנו למשרד הרווחה את הערות האגודה לדוח "הוצאה של ילדים למסגרות חוץ-ביתיות ונושא הסדרי הראייה". הדוח, שפורסם בפברואר 2014, מתמקד בהסדרת פעילותן של הוועדות לתכנון, טיפול והערכה (ועדות ההחלטה) אשר דנות בדרכי טיפול בילדים בסיכון. בסמכות הוועדות להמליץ לעובדות הסוציאליות מכוח חוק הנוער (טיפול והשגחה) וחוק האימוץ ("פקידות סעד") על דרכי טיפול בילד: החל מטיפול בקהילה וכלה בהוצאת הילד למסגרות חוץ ביתיות ואף לאימוץ. אמנם מעמד החלטות הוועדה הוא כשל המלצה בלבד, אלא שהניסיון מלמד שפקידות הסעד, הלוקחות חלק בוועדה, מאמצות את המלצת הוועדה במלואן בבואן לבקש את אישור בית המשפט בנוגע לדרכי הטיפול קטין.
שנים רבות נשמעת ביקורת קשה על תפקודו של מערך זה, שבפועל הוא בעל סממנים ברורים של גוף מעין-שיפוטי, ואף על פי כן הוא מתנהל בצורה בלתי שקופה ובלתי מבוקרת, תוך פגיעה קשה בזכויות להליך הוגן של קטינים ושל הורים שעניינם נדון בפניו. מספר ועדות מקצועיות דנו לעומק בפעולתן של ועדות ההחלטה, אולם מרביתן המכריע של המלצותיהן לא יושמו. עיקרי הרפורמה המוצעת בדוח הנוכחי נוגעים לעיגון פעולת הוועדות בחקיקה ולהפרדתן לשני גופים: האחד טיפולי והשני "מעין שיפוטי".
הערות האגודה, שנוסחו בהמשך לפגישה עם מנכ"ל משרד הרווחה, מר יוסי סילמן, נוגעות למספר היבטים חסרים או כאלו שיש לחדד בהמלצות הנקובות בדוח:
1. עיגון פעולות הוועדות בחקיקה מסמיכה. כיום, הוועדות פועלות ללא הסמכה בחוק ובהתבסס על הנחיות מינהליות בנות כמעט 20 שנה, שגם הן אינן מיושמות במלואן (תע"ס 8.9). לטעמנו, הסמכויות הנתונות לוועדות הן מסוג "הסדרים ראשוניים" ועל כן יש חובה לעגנן בחקיקה ראשית. בחקיקה זו יש לעגן את מעמדן של הוועדות כבית דין מנהלי לפי חוק בתי דין מנהליים, ולהחיל עליהן את מלוא הכללים החלים על גופים "מעין שיפוטיים". יש לקבוע מפורשות בחקיקה את סמכויותיהן של הועדות; את הכללים לפעולתן; את המעמד שיינתן להחלטותיהן ולפרוטוקולים של דיוניהן בהליך משפטי עתידי; ואת זכויותיהם להליך הוגן של ההורים ושל הילדים שעניינם נדון בפניהן. עד שתושלם החקיקה בכנסת, יש לקבוע תקנות עבודה סוציאלית (תע"ס) חדשות ברוח זו.
2. עיגון כללים מפורטים להבטחת הליך הוגן. כיום, הורים מגיעים להליך שעשוי לקבוע בסופו של דבר כי ילדיהם יוצאו ממשמורתם, מבלי שידוע להם מראש מהם הטיעונים התומכים בעמדה זו ועל אילו עובדות היא מתבססת; מבלי שיתאפשר להם להיערך מראש כדי להציג טיעונים סותרים או להגיש תכנית טיפול משלהם; מבלי שמתאפשר להם ייצוג; וללא אפשרות לערר על החלטות הוועדה, למעט באמצעות פנייה לבית המשפט.
כדי להבטיח הליך הוגן יש לעגן כמה עקרונות, ובהם: חובת עריכת פרוטוקול מלא לדיונים; חובת מתן ייצוג משפטי להורים ולילדים; חובה לשמוע את עמדת הילד; זכות לעיין בכל החומרים שיוצגו בפני הוועדה לפני הדיון; זכות להציע תכנית טיפול חלופית מטעם ההורים ולהציג חוות דעת מטעמם; חובת מתן תרגום סימולטני כשזה נדרש; וכן הזכות לערור על החלטת הוועדה.
3. יש לקבוע כללים בדבר הפרדה מוחלטת בין הגורמים המטפלים במשפחה במערכת הרווחה לבין חברי הוועדה, שהם כאמור בעלי תפקיד מעין שיפוטי. זאת, על מנת לאפשר למשפחה המטופלת להביע את עמדתה בחופשיות ומבלי חשש ועל מנת לשמור על עצמאות שיקול הדעת של חברי הוועדה.
4. כינון מנגנונים המבטיחים שקיפות ובקרה על עבודת הוועדות. כיום לא קיימים נתונים בסיסיים על עבודת הוועדות. כיוון שהדיון בהן הוא חסוי, אין דרך להתרשם מעבודתן ולבקרה. על כן, יש לקבוע מנגנון איסוף מידע סטטיסטי אנונימי, ממנו ניתן יהיה ללמוד על מספר הוועדות שהתכנסו, על מספר הקטינים שעניינם נדון בפני הוועדות, לנתח את החלטות הוועדות ועוד. נוסף על כך יש למנות נציבות לתלונות הציבור במשרד הרווחה, שתפרסם דוח שנתי.
בכתיבת ההערות סייעו אורי סבח ועמוס ויצמן.
תודה רבה לעובדות האגודה טל חסין ודבי גילד חיו, וכן לפרופסור ורד סלונים-נבו, לעו"ס יובל סער- הימן, לעו"ס איריס זילכה ולעו"ד יוסי נקר על הערותיהם המועילות.
