Photo by bhailu7 at Morguefile.comמזה כשלושה שבועות חיים עשרות אלפים ללא מים. התושבים עתרו לבג"ץ יחד עם האגודה והמנהל הקהילתי המקומי
מזה כשלושה שבועות חיים עשרות אלפי תושבים בשכונות צפון-מזרח ירושלים שמעבר לחומת ההפרדה, ללא מים זורמים בברזים. הבוקר עתרו התושבים לבג"ץ, יחד עם האגודה לזכויות האזרח והמנהל הקהילתי המקומי.
בעתירה, שהגישה עו"ד קרן צפריר מהאגודה, מצוין כי ברובם של הבתים בשכונות ראס ח'מיס, ראס שחאדה, שכונת השלום ומחנה פליטים שועפט, הנמצאות מעבר לחומת ההפרדה, אין מים בכלל, או שזרימת המים "רק" חלשה ונפסקת מעת לעת. בשכונות הללו מתגוררים תושבים ישראלים, בעלי תעודת זהות כחולה, והן חלק מהשטח המוניציפלי של ירושלים. בלית בררה נאלצות המשפחות לרכוש מים בבקבוקים או במיכליות ולסחוב אותם לבתיהן, ולצמצם ככל האפשר בפעולות היום-יום הבסיסיות: שתייה, מקלחת, כביסה וניקיון הבית.
העותרים דורשים כי הרשויות האחראיות – הרשות הממשלתית למים ולביוב, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, חברת הגיחון ועיריית ירושלים – יפעלו על מנת לדאוג לכך שיסופקו על ידי הגיחון מים זורמים לכל הבתים. העותרים מדגישים כי הזכות למים היא זכות יסוד, הכרוכה גם בזכות לבריאות ובזכות לקיום בכבוד.
גם נציגי הגיחון מודים כי תשתיות המים באזור מתאימות לצריכה של 15,000 איש, בעוד שמספר התושבים מוערך ב- 60,000-80,000. בעיית המים היא הביטוי האחרון, ואולי החריף ביותר, להזנחת השכונות שמעבר לחומה על ידי הרשויות. שירותי חינוך, רווחה, תחבורה, פינוי אשפה, תשתיות ואפילו משטרה – כמעט מכל בחינה שהיא, רשויות המדינה אינן נוכחות באזור. באזור אין תכנית מתאר, ועל כן כל הבנייה שבו נעשתה ללא היתר.
ג'מיל סנדוקה, יו"ר ועד שכונת ראס חמיס: "במצב שנוצר, התושבים קונים מים בבקבוקים במחיר מופקע – ומדובר באוכלוסייה שכמעט 80% ממנה מתחת לקו העוני. יש כאן קשישים, תינוקות ונכים, והמצב הפך לבלתי נסבל. בכל מקום אחר בארץ, עשרות אלפי תושבים בלי מים זורמים היו מטופלים במהירות. במקרה שלנו, הבעיה היא בראש ובראשונה שלכל הגורמים האחראים פשוט לא אכפת".
עו"ד קרן צפריר מהאגודה לזכויות האזרח: "מדובר בתושבי ירושלים, תחת אחריות מלאה של העירייה והממשלה. חומת ההפרדה שחוצצת את השכונות הללו מיתר העיר, לא מסירה במאומה את אחריות הרשויות למחדל."
