דברים ב"פסטיבל בסוודר"* למען חסרי הבית שנערך בתל אביב ב-10.1.2014
שואלים אותי הרבה פעמים כמה חסרי בית יש בתל-אביב, בישראל? התשובה שלי היא שאינני יודע. הסיבה לכך היא שלא סופרים את חסרי הבית, תרתי משמע. הם אנשים "שקופים" לרשויות. משרד הרווחה מציין כי יש כמה אלפים שנעזרים בשורותיו אך ההגדרה שלו היא צרה מאוד, הוא לא סופר, למשל, אנשים שהפכו חסרי בית כתוצאה ממשבר כלכלי או פינוי עקב אי עמידה במשכנתא, ולכן הנתונים של המשרד לא משקפים את המציאות והמספר האמיתי הוא גבוה בהרבה.
אבל יש נתון אחד שאני כן מכיר – בכל העיר תל-אביב יפו יש 90 מיטות במקלטי לילה לחסרי בית. 90 מיטות בלבד.
כלומר – בלילות הקרים של החורף, כמו הלילות האחרונים, עם הקור המצמית ששורר בחוץ, למרבית חסרי הבית אין אפילו את ההזדמנות לסיוע ההומניטארי הבסיסי ביותר – מיטה במקלט לחסרי בית. יש בעיר מאות, אם לא אלפים, של חסרי בית ו-90 מיטות.
אבל זה לא מפריע לרשויות לספר לנו כי חסרי הבית "בוחרים" לא להתפנות למקלטים ומכאן עלינו להסיק שהם בעצם אשמים במצבם.
אולי זה נועד למרק את המצפון של מי שעוסקים בנשוא ומתוסכלים בעצמם מחוסר היכולת לסייע. אולי זה נועד כדי למנוע את הזעם הציבורי של אנשים מן השורה, להותירם מבולבלים.
ואולי זה מתחבר לגישה הכללית שנפוצה בממשלה בשנים האחרונות – במקום להיאבק בעוני, ניאבק בעניים. ובענייננו – במקום להיאבק בחסרוּת הבית, ניאבק בחסרי הבית.
ואחת הדרכים להאשים את חסרי הבית במצבם הוא לתאר אותם באופן שיפוטי. ואני לא מדבר על אמירות מתנשאות של איזה שר, אני מדבר על הנוהל הרשמי של מדינת ישראל, של משרד הרווחה, שמגדיר "דרי רחוב" באופן צר ושיפוטי כמי ש"התייאשו" וש"אינם נאבקים לשינוי מצבם".
האמנם לא נאבקים?
כל מי שעיניו בראשו רואה פה מאבק, מאבק יומיומי לשרוד, לשמור על צלם אנוש, על כבוד האדם ועל פרטיות מינימאלית.
אחרי המחאה החברתית התחילו פקחי עיריית תל-אביב "לנקות" את הרחובות המרכזיים בעיר ממאהלי המחאה ועל הדרך גם מחסרי הבית. חסרי הבית התלוננו שפקחים נוטלים מהם ציוד אישי, מטרידים אותם ומאיימים עליהם שאם לא יסתלקו "כל אחד לחור שלו" ייקחו להם את השמיכות.
והם, שמוגדרים על ידי הרשויות כמי שאינם נאבקים לשינוי מצבם, יצאו למאבק. ועוד איך. ייצגתי אותם מטעם האגודה לזכויות האזרח וזכינו. אלון ומרדכי ואירנה ורחל ועוד אנשים ונשים יקרים ואמיצות באו לבית המשפט, העידו נגד הפקחים, שוחחו עם התקשורת, התגברו על חששות כבדים. ובזכות זה, בית המשפט שמע, ופסק כי העירייה פעלה שלא כדין.
בזכות המאבק הזה היום לא ניתן "להעלים" את חסרי הבית לקרן רחוב, רחוק מהעין רחוק מהלב, וכולם יכולים לראות את הגידול במספרם, תוצאה של מדיניות כושלת.
כי המאבק בחסרי הבית, הניסיון להפוך את השהיה שלהם ברחוב לעבירה, הדלת המסתובבת ששולחת אותם מעצר לרחוב וחזרה ומסבכת אותם, כל אלו לא מובילים לפתרון, אלא רק מנציחים את המצב. זה לא עבד באף מדינה שניסתה ללכת בדרך הזאת ולא יעבוד גם כאן.
במקום להילחם בחסרי הבית יש להיאבק בחסרוּת הבית.
והמאבק הזה דורש שינוי עמוק בהבנה שלנו את המצב. במקום לתייג את חסרי הבית כקבוצה נפרדת וייחודית, שונה מאיתנו, ולא קשורה למצבנו, יש להבין שאף אדם לא נולד ברחוב ושזו תופעה חברתית ולא רק "טרגדיה אישית".
כי חסרוּת בית נגרמת משילוב של מחסור בדיור בר השגה, שירותים חברתיים לא מתפקדים והתפוררות רשתות הביטחון שלנו, ואלו דברים שמשפיעים על כולנו.
ברצף שמוביל לחסרוּת בית יש כבר היום רבים, שמוציאים מעל מחצית מהכנסתם לשכר הדירה או המשכנתא, מרחק קצר, של פיטורין או מחלה, מהסתבכות. ויש אנשים שגרים בדיור מט ליפול וכאלו שחיים בחוסר יציבות או תלויים בחסדיהם של אחרים כדי להבטיח לעצמם קורת גג.
ולכן מאבק בחסרוּת בית חייב להתייחס לכך. לשקם את הדיור הציבורי ההולך ומתחסל, לפקח על שוק השכירות, להפסיק לקצץ בתקציבים לשירותים החברתיים הבסיסיים.
וצריך להפסיק להתייחס לאנשים חסרי בית כמי שאיבדו רצון או יכולת לחזור לשגרה. זו בושה שמתייחסים לאדם, אדם חי וקיים שמתהלך בינינו, כמקרה אבוד. יש פתרונות רבים ומצליחים בעולם לסיוע לחסרי הבית, פתרונות שנוסו בהצלחה, רק צריך לרצות את השינוי.
לבסוף, גם לנו האזרחים מן השורה יש תפקיד בסיפור. עלינו להיות סולידאריים עם חסרי הבית ולסייע להם במאבק. במקום להתלונן על חסר הבית שתופס את הספסל בגינה, ואני יודע שלעיתים זה גורם למטרד, בואו נתלונן על העירייה שלא עושה די לתת פתרון אמיתי, קבוע וארוך טווח לאנשים חסרי הבית.
לאנשים חסרי הבית שהכרתי יש אומץ רב וקול ברור, אבל הם צריכים את הסולידאריות שלנו.
לבסוף, למי שנתקל בחסר בית ורוצה לדעת כיצד ניתן לסייע לו, לאחרונה הוצאנו באגודה לזכויות האזרח יחד עם פורום לחסרי וחסרות בית, בשיתוף עם עמותת עלם ומכללת ספיר באמצעות ד"ר שמוליק שיינטוך, זכותון. הזכותון, שזמין בעברית וברוסית, כולל את הזכויות והשירותים הקיימים לחסרי בית.
* "פסטיבל בסוודר" הוא אירוע שבו אמנים מופיעים בהתנדבות, ושכרטיס הכניסה אליו הוא סוודר, שמיכה או פריט לבוש חם אחר עבור חסרי הבית.
