"תג מחיר" בכפר א-סאוויה, 2012. CC-BY-NC-SA: נתניה גינסברגבתקופה האחרונה עלתה לדיון ציבורי אזלת היד של רשויות האכיפה בטיפול בתופעה החמורה המכונה "תג מחיר". רבים קראו לממשלה להכריז על מבצעי פשעים אלה "ארגון טרור", והתאכזבו נוכח ההחלטה להכריז עליהם כ"התאחדות בלתי מותרת". האם מדובר במהלך ראוי?
המעשים המזוהים כ"תג מחיר" הם פשעי שנאה מאורגנים ומתמשכים, הדורשים טיפול מחמיר, אפקטיבי ומהיר מצד רשויות אכיפת החוק. אזלת היד של גורמי הביטחון בטיפול בתופעה זו מעוררת תהייה, בלשון המעטה.
יש לזכור, כי לרשויות אכיפת החוק יש אמצעים רבים ומגוונים למאבק באלימות מאורגנת על רקע אידיאולוגי – ובכלל זה אלימות, המבקשת להלך אימים על ציבור מטעמים לאומניים או גזעניים. כאשר אדם נחשד בעבֵרה פלילית חמורה, גם אם אינה מוגדרת כ"טרור", המשטרה מוסמכת לערוך חיפושים, לבצע האזנות סתר, לעקוב אחר חשודים, ואף לעצרו לחקירה במקרים המתאימים. לכן, כדי להתמודד באופן אפקטיבי עם פשעי "תג מחיר", נדרשת בראש ובראשונה מחויבות אמת של כל רשויות אכיפת החוק במדינה להתמודדות רצינית ונחושה עם התופעה, במסגרת הכלים המשמעותיים אשר כבר עומדים לרשות המשטרה.
חשוב להבין, כי סיווג מעשה כ"מעשה טרור" אינו רק ביטוי סימבולי להתנגדות חריפה למעשים. זהו גם ובעיקר, פתח לטיפול בו בכלים מיוחדים, הטומנים בתוכם פוטנציאל מיוחד לפגיעה בזכויות אדם. ההצדקה הניתנת להענקת סמכויות מיוחדות אלה נוגעת מחד גיסא, לסיכון הקיצוני לנפש, הטמון בפעילות טרור, ומאידך גיסא, לאתגר המיוחד שהתארגנויות הטרור מציבות בפני רשויות אכיפת החוק, בהיותן מסועפות ומתוחכמות.
בשל ההשלכות החמורות הנובעות מהקביעה כי מעשה הוא "מעשה טרור", יש לוודא שהגדרת המונח אכן תהיה מדויקת, ותשתרע אך ורק על מעשים, אשר במהותם אכן הנם "מעשי טרור" של ממש. קיים חשש מפני שימוש הדרגתי רחב יותר ויותר בהגדרה של "טרור", ומפני התרגלות של המדינה והציבור לכך, שהדרך להתמודד עם תופעות חמורות היא על ידי שימוש בסמכויות קיצוניות. הדבר עלול לייצר בהדרגה מציאות, שבה כלים וסמכויות שמלכתחילה נחזו כבעייתיים, קיצוניים ופוגעים בזכויות אדם, הופכים למקובלים, ללגיטימיים וכמעט לשגרתיים.
ככל שהפעולות המכונות "תג מחיר" אכן נופלות בגדר ההגדרה המובהקת של טרור, הרי שיש הצדקה לשקול הפעלה של סמכויות רשויות המדינה בהתאם לחקיקה הרלבנטית למעשים ולקבוצות מעין אלו. אולם גם אז, יש להימנע מהפעלת סמכויות מעבר למה שנדרש על מנת לטפל בתופעה באופן יעיל ואפקטיבי, תוך שמירה על זכויות אדם. לעומת זאת, שימוש בסמכויות הנוגעות למאבק בטרור כדי לטפל בתופעות הכרוכות בפגיעה ברכוש שאינה מסכנת בני אדם, אינה מוצדקת על פניה, ועלולה להוביל אותנו למדרון חלקלק, של ויתור על הכללים ועל ההגנות של המשפט הפלילי במגוון רחב של מצבים.
בניגוד לאופן שבו הוצגו הדברים על ידי הממשלה, ההכרזה על קבוצה כ"התאחדות בלתי מותרת" הופכת אותה ל"ארגון טרור מוכרז", הן על פי חוק איסור מימון טרור, והן על פי הצעת חוק המאבק בטרור, הנדונה בימים אלה בממשלה ובכנסת. ההכרזה על "התאחדות בלתי מותרת" נעשית על פי תקנות ההגנה הדראקוניות מימי המנדט הבריטי. היא פותחת פתח לשימוש בכלים פוגעניים, השוללים את זכותם של החשודים להליך הוגן – כגון מניעת מפגש עם עורך דין במהלך החקירה – ומאפשרת הטלת סנקציות מרחיקות לכת בשל מעשים שאינם קשורים באופן ישיר לפעילות הפלילית – כגון נוכחות באסיפות, החזקת פרסומים שונים ועוד. הליך ההכרזה מבוסס לרוב על חומר חסוי, והאפשרות לאתגר אותה הלכה למעשה מוגבלת מאד.
