האגודה לזכויות האזרח ועמותת במקום הגישו התנגדות לתכנית מתאר מחוזית חלקית תמ"מ 4/14/65 "יישוב קבע לפזורה הבדואית (רמת ציפורים)", בשם מספר קהילות בדוויות בהר הנגב: משכנות הרועים "עבדה" ותושבי "משולש חווה". על פי התכנית רשויות המדינה, באמצעות מוסדות התכנון, מתכוונות להעתיק את מקום מגוריהן של קהילות אלה, בניגוד לרצונן, אל נקודת יישוב חדשה שתוקם באזור רמת ציפורים.
בהתנגדות מדגישים המתכננים סזאר יהודקין ונילי ברוך והאנתרופולוגית שולי הרטמן מעמותת במקום ועו"ד ראויה אבורביעה מהאגודה לזכויות האזרח, כי לתושבים אין טענה נגד הרצון להסדיר מקום ישוב עבור הקהילה הבדואית היושבת ברמת ציפורים, אך זאת בתנאי שהסדרה זו לא תכפה עליהם מעבר למקום מגורים שאינו מתאים לאורחות חייהם, לרצונם לשמור על קהילותיהם, ולרקע החברתי והתרבותי השונה של כל קהילה וכל משפחה.
הארגונים טוענים כי התכנית נגועה בפגמים בהליך התכנוני, מתעלמת מגודל האוכלוסייה המיועד ליישוב ברמת ציפורים ומהיעדר ההסכמה של אוכלוסיית היעד למעבר, וכי לא נבחנו כל החלופות ביחס לאופי ההתיישבות המתאים עבור אוכלוסיית היעד. התכנית פוגעת בזכויות הקהילות לשוויון, לכבוד, לקורת גג ולדיור המותאם לאורחות החיים והתרבות.
התכנית שוללת מתושבי משכנות רועים עבדה ומשולש חווה את אפשרות הבחירה בצורת ההתיישבות שתואמת את מסורתם ואת אורחות החיים שהם מקיימים מזה עשרות שנים. היא מבקשת לכפות עליהם לחדול מלהתקיים כקהילות מגובשות ולהתרכז באופן כפוי לתוך יישוב, באופן שיהרוס את אורחות חייהם הייחודים. התוכנית משקפת מדיניות מפלה, שכן היא מציעה עבור התושבים דגם התיישבות אחד ויחיד (דגם של יישוב פרברי), מבלי להתחשב ברצונותיהם, באורחות חייהם ובשוני בין הקהילות השונות. לעומתם, לאוכלוסייה היהודית ניתנת החירות לבחור ולהתגורר במגוון רחב של יישובים בנגב, לרבות יישובים קטנים ביותר, כגון מושבים, קיבוצים או יישובים קהילתיים.
התנגדות לתכנית מתאר מחוזית חלקית תמ"מ 4/14/65 "יישוב קבע לפזורה הבדואית (רמת ציפורים)",
