טלי ניר
דמיינו את הסיטואציה הבאה: אתם נוסעים עם הילדים לבילוי בקניון. בדרככם חזרה לאוטו שהשארתם בחניה אתם מגלים את נציגי רשויות המס, שדורשים כי בו במקום תשלמו חוב מס, ואם תסרבו – מכוניתכם תעוקל. מול הילדים ולעיני העוברים והשבים אתם מנסים לשכנע שהחוב הוסדר בשבוע שעבר וכנראה עוד לא עודכן במערכת, או לחלופין, שמעולם לא קיבלתם הודעה על חוב כזה ואולי מדובר בטעות בירוקרטית. אנשי רשות המסים מתעקשים, האוטו מועלה על גרר, ואתם צריכים למצוא פתרון כיצד לחזור הביתה בלי האוטו המשפחתי.
אם הסיטואציה נשמעת לא נעימה ולא הוגנת, הסירו דאגה מלבכם: בשבוע שעבר נתן בג"ץ פסק דין חשוב, בו הוא קובע כי לרשויות המדינה אסור לגבות חובות מס ברשות הרבים, ולעקל רכבים בקניונים ובמחסומים, משום שהחוק לא מתיר להן במפורש סמכויות אלו.
הפרשה הזו, שלקחה ארבע שנים וחצי, מזכירה לנו עד כמה בעייתית התופעה של לקיחת החוק לידיים, במיוחד כאשר עושה זאת רשות חזקה, כמו רשות המסים, המשטרה או היועץ המשפטי לממשלה. דווקא משום שרשויות אלו אמונות על שמירת החוק, הן צריכות להיות אלו שמקפידות לשמור על גבולותיו בקנאות. זה הרי כלל הבסיס בכל חברה דמוקרטית: יש חוק ואמורים לפעול אך ורק על פי מה שהוא קובע. לרשויות, ולא משנה כמה הן חזקות, אסור לקחת לעצמן סמכויות כפי שמתחשק להן.
אלא, כאמור, לא תמיד זה עובד כך. בשנים האחרונות החליטו רשות המסים והמוסד לביטוח לאומי כי כל האמצעים שעולים על דעתם כשרים בדרך לגביית חובות מס. הם החלו בהקמת מחסומי דרכים בשיתוף פעולה עם המשטרה, בהן הם עצרו כלי רכב לבדיקת חבות מס. למי שנמצא חייב הוצע לשלם במקום במזומן או באשראי, ואם הדבר לא היה אפשרי – הרכב עוקל. הפרקטיקה הזו החלה מירושלים המזרחית והתפשטה למקומות אחרים בארץ.
רשויות הגביה לא עצרו בכך, והמשיכו לעבוד באותה שיטה בחניונים ציבוריים ובקניונים. בשיטה הזו עוקלו במהלך שנת 2008 קרוב ל-3,000 כלי רכב. כל התלונות נגד אי חוקיותה של הפרקטיקה הזו נופנפו כלאחד יד, למרות שהחוק קובע מפורשות כי ניתן לעקל רכוש בשל חובות מס רק בחצרי החייב או במקום שבו ידוע כי הוא מחזיק את רכושו.
בתגובה לעתירה לבג"ץ שהגשתי בשת 2007 בשם האגודה לזכויות האזרח ובשם תושבים וארגונים מירושלים המזרחית, טען נציג היועץ המשפטי לממשלה כי לרשויות המדינה מותר לפעול בכל מקום ולא רק במקומות הכתובים בחוק. תהיות השופטים בדיונים הביאו לכך שהנושא נדון שוב בלשכתו של מני מזוז, אולם זה המשיך לתת גיבוי לפרקטיקה הבעייתית.
בפסק הדין שנתנו השבוע השופטים ביניש, מלצר ופוגלמן הם אסרו לגבות חובות מס במקומות ציבוריים ובמחסומים והורו להפסיק את עיקולי כלי רכב בקניונים. השופטים קבעו כי גישת הרשויות היא פרשנות לא סבירה של החוק, הגורמת לסיטואציה בלתי אפשרית לחייבים. שכן, כיצד יכולים אלו להתגונן מפני האשמות בדבר חובות שלא שולמו כשעוצרים אותם על אם הדרך? השופט פוגלמן ציין כי גם למי שחייב בתשלום מס יש זכויות. ובכלל, הזכות של כל אחד מאיתנו לכבוד כוללת את האיסור לבייש ולהשפיל אותנו, או להעמיד אותנו מול שרירות ליבם של פקידים. הזכות להליך הוגן ולגישה לערכאות שיפוטיות חייבת להישמר, והיא חשובה במיוחד במקרים של חובות מס, שעליהם מחליטים רשויות המס – ולא גוף משפטי. פולגמן הזכיר גם שמסירת מספר ת.ז. אינו דבר של מה בכך בימינו, כי בעידן שלנו ניתן להשתמש בו לרעה בדרכים רבות, ולכן מסירתו לצד שלישי היא פגיעה בזכותנו לפרטיות.
מעבר לכל אלו, פסק הדין משמש כרטיס אדום לרשויות וליועץ המשפטי לממשלה, ומזכיר להם עובדה בסיסית ומאד פשוטה: רשויות המדינה כפופות לחוק ואינן יכולות להשתמש בפלפולים משפטיים כדי לקנות לעצמן עוד סמכויות. אם הן ממש צריכות משהו, שילכו לכנסת.
לא תמיד ישנם עותרים שיש להם את האמצעים והסבלנות להליכים משפטיים, ולנו כחברה בודאי שאין את הזמן לחכות שבכל פעם בית המשפט יבהיר לרשויות את הגבולות. הגיע העת שהן יעשו בדק בית ויגבילו את פעולותיהן בכל התחומים למסגרת החוק.
המאמר פורסם (בשינויי עריכה קלים) בידיעות אחרונות ב-27.12.10
