היה היה כפר קטן שבו חיו אנשים ממושמעים. הם בנו להם בתים, עד שאמרו להם להפסיק לבנות. הם הפסיקו לבנות, חיכו קצת ושאלו האם מותר כבר לבנות שוב. אז אמרו להם שבינתיים לא, ושיחכו עוד קצת. אז הם שוב חיכו ושוב באו לשאול אם מותר. שוב אמרו להם שלא, והפעם, אמרו, זה סופי. הם שאלו מדוע, והתשובה הייתה: כי לא בניתם מספיק עד עכשיו. אתם כבר תסתדרו. מאמר אורח של ליזה רוזובסקי בנושא זכויות הפלסטינים בשטחי סי.
ליזה רוזובסקי
הסיפור הזה, שנשמע כמו משל, הוא, למעשה, תיאור מדויק למדי של מה שקרה בכפר כרדלה שבצפון בקעת הירדן, ליד כביש 90. הכפר קיים לפחות משנות ה-30 של המאה ה-20 ונכון להיום חיות בו כארבעים משפחות – מעל 300 תושבים, שלהם שייכות אדמות הכפר. בכרדלה יש חשמל ומים, אבל אין מערכת ביוב ואף לא פתרון לפינוי מי שפכים. כמו כן, אין בכפר אף מבנה ציבור, לרבות גן ילדים, בית ספר או מסגד.
בשנות ה-80 תושבי כרדלה בנו בתים על אדמותיהם באישור המינהל האזרחי. בשנות ה-90 הם ניסו לקבל היתרי בנייה למבנים חדשים או לקומות חדשות במבנים הקיימים, אך ללא הועיל. כשבכל זאת בנו, קיבלו צווי הריסה. לאחר שעתרו לבג"ץ, המינהל האזרחי התחייב בשנת 2000 שלא יממש את צווי ההריסה. התושבים, מצידם, החליטו שלא לקחת יותר סיכונים והפסיקו להרחיב את כפרם. לבנות בית בידיעה שהוא עלול להיהרס – זה לא רק לסכן את הבית עצמו ואת בני ביתך. זה להסתכן בכך, שכסף שחסכת לאורך שנים יירד לטמיון. ב-2010 הם פנו למינהל האזרחי באמצעות האגודה לזכויות האזרח ועמותת "במקום – מתכננים למען זכויות תכנון" בבקשה להכין תוכנית מתאר לכפר. הבקשה נדחתה, אך המינהל הותיר לתושבים תקווה: הובטח לבחון הצעה לתוכנית מתאר, אם התושבים יגישו כזו בעצמם.
ב-2012 התקווה הזו נמוגה. לאחר שהאגודה לזכויות האזרח ו"במקום" פנו למינהל בשנית, קיימו מספר פגישות וכתבו מספר תזכורות, מהמינהל נמסר, כי הכפר אינו עומד בקריטריונים לתכנון – הוא קטן מדי, הבנייה בו אינה צפופה מספיק, וחוץ מזה, הוא קרוב לשני ישובים גדולים יותר הנמצאים באזור B, אז אין צורך לתכנן ישוב קטן נוסף, באזור C.
במילים אחרות, המינהל מציע בנימוס לתושבים לעזוב את בתיהם, שבהם הם גרים זה עשרות שנים, כי… הם לא בנו מספיק.
נשאלת השאלה מה היה קורה לו התושבים היו מתעקשים להמשיך לבנות מבלי לקבל היתרים. האם גורלם היה טוב יותר? האם המינהל האזרחי היה שוקל בחיוב את הבקשה לתכנן את הכפר? האם היה מגיע למסקנה שהתושבים בנו כי לא הייתה להם ברירה?
סביר יותר, שכרדלה הייתה מצטרפת לרשימה הארוכה של הישובים הפלסטיניים שחלק מבתיהם נהרסים השכם והערב, ללא תקווה לתכנון, לתשתיות ולחיים בכבוד. זהו המלכוד של אזור C – אם אתה בונה, הורסים לך. אם אתה לא בונה – כנראה אתה לא ממש צריך בית. כך או כך – אתה מפסיד. ישנם 180 ישובים פלסטיניים שכל שטחם הבנוי נמצא באזור C. רק ל-18 מתוכם יש תוכנית מתאר מאושרת על-ידי המינהל האזרחי. תושבי יתר הישובים חיים תחת איום תמידי של הריסה – איום שמתממש מאות פעמים מדי שנה.
בכרדלה התושבים נענשו על היותם ממושמעים, אך סביר להניח, שהם היו נענשים גם אם היו נוהגים אחרת. למשל של כרדלה אין נמשל.
הכותבת היא דוברת המחלקה לזכויות האדם בשטחים הכבושים באגודה לזכויות האזרח
פורסם במקור באתר שומרי משפט – רבנים לזכויות האדם ב-27.3.2013
קישורים:
עתירה: יושבו לפלסטינים סמכויות תכנון בשטח סי
כרדלה: תושבים שנענשו על ציותם לחוק הצבאי
