הפניה נעשתה על רקע עדויות שהלכו והצטברו בדבר התעמרות ואלימות מילולית ופיזית ממנה סובלים תושבים פלסטינים, בייחוד ילדים, מידיהם של כוחות האבטחה הפרטיים המופקדים על בטחון המתנחלים באזור. בחודשים האחרונים נראה אף כי ידם של המאבטחים הפכה קלה יותר על ההדק, והביאה לפציעות בגוף ובנפש.
בניגוד לשוטרים, הכפופים לחוקים ולפקודות המשטרה, המאבטחים הפרטיים אינם כפופים לחוקים אלה ואף אינם מחויבים לכללים הבסיסיים, שאמורים להנחות את המשטרה מתוקף תפקידה והיותה גוף ציבורי אשר נועד לשרת את כלל הציבור ולא סקטור אחד בלבד. המאבטחים אינם עוברים את ההכשרה שעוברים השוטרים, ואינם נתונים לפיקוח ישיר של המשטרה או המחלקה לחקירות שוטרים. העובדה שגופי האבטחה הפרטיים פועלים באזורים רגישים במיוחד בירושלים המזרחית בלא הגדרה ברורה של מגבלות עבודתם, מזמינה שימוש לרעה בכוח, ומהווה פגיעה חריפה בזכויות יסוד בסיסיות של תושבי ירושלים המזרחית להן אחראיות רשויות המדינה.
בשנת 2006 המליצה "הוועדה הציבורית לבדיקת השמירה ואבטחת המתחמים במזרח ירושלים" בראשותו של אלוף (במיל.) אורי אור לבטל את האבטחה באמצעות החברות הפרטיות, ולהעבירה לידי המשטרה. הממשלה קיבלה את ההמלצה, אולם בינואר 2007, שלושה חודשים לאחר מכן, קיבלה הממשלה החלטה נוספת, שביטלה את הראשונה והחזירה את המצב לקדמותו, וכך נותר המצב עד עתה. בשנת 2010 הקציב משרד השיכון כ-54 מיליון ש"ח למימון האבטחה הפרטית בירושלים המזרחית.
עו"ד טלי ניר מהאגודה לזכויות האזרח: "בעת האחרונה חלה התרופפות מסוכנת של הביטחון האישי בירושלים המזרחית, ועל כן התערבותו של ראש הממשלה אינה סובלת דיחוי. כוח האבטחה בשכונה מהווה מעין כוח שיטור פרטי, ולכן הצבתו מנוגדת למחויבות המדינה להגן על זכויות היסוד והביטחון האישי של הציבור כולו, ללא הפליה".
להלן המכתב במלואו.
20 באוקטובר, 2010
לכבוד
מר בנימין נתניהו
ראש הממשלה
מר אריאל אטיאס
שר הבינוי והשיכון
מר יצחק אהרונוביץ
השר לביטחון פנים
שלום רב,
הנדון: העברת סמכויות האבטחה בירושלים המזרחית לידי המשטרה
בעקבות דוח חדש של האגודה: "מרחב לא מוגן"
1. אנו פונים אליכם בבקשה כי תשקלו את העברת סמכויות האבטחה בשכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית מחברות האבטחה הפרטיות, שממומנות על ידי משרד השיכון, לידי משטרת ישראל, כפי שהמליצה ועדת בדיקה ממשלתית בשנת 2006. פניה דומה נשלחה בנפרד לשר לביטחון פנים ולמפכ"ל המשטרה ביום 14.9.10, אולם טרם נענתה.
לפניה קדמה שורה של תלונות, שהצטברו באגודה לזכויות האזרח, על פעילות כוחות האבטחה הפרטיים הפועלים בשכונות, ובמיוחד בסילואן. כידוע, בעת האחרונה חלה התרופפות מסוכנת של הביטחון האישי באזור זה, ועל כן התערבותכם אינה סובלת דיחוי. הצטברות התלונות והעדויות על פגיעות חריפות בזכויות יסוד בסיסיות של תושבי ירושלים המזרחית להן אחריות רשויות המדינה, הביאו אותנו לכתוב דוח, אותו פרסמנו לאחרונה, תחת הכותרת: "מרחב לא מוגן – כשל הרשויות בהגנה על זכויות אדם באזורי ההתנחלויות שבירושלים המזרחית".
2. הדוח, המצ"ב לעיונכם, מבקש לתת במה לטענותיהם של התושבים הפלסטינים, שקולם כמעט ואינו נשמע בדיון הציבורי בישראל, להשמיע את תלונתו לגבי תופעות המשפיעות באופן מכריע ומתמשך על חיי היום-יום שלו. אנו תקווה כי הדוח יקרא על ידכם באופן הפתוח ביותר, שכן זוהי הזדמנות לקריאת המציאות כפי שחווים אותה תושבי ירושלים המזרחית.
3. העדויות המובאות בדוח משרטטות תמונה מטרידה של הידרדרות מצב זכויות האדם בשכונות הפלסטיניות בירושלים, שבליבן התיישבו בשנים האחרונות תושבים יהודים. עדויות התושבים מלמדות כי גופים רשמיים שונים, בהם המשטרה ועיריית ירושלים, מפרים את חובתם לדאוג לשלומם ולצרכיהם של כלל תושבי העיר ללא משוא פנים.
4. אחת התלונות המרכזיות של התושבים הפלסטינים מופנית כלפי המאבטחים הפרטיים המוצבים בשכונות ככוח השמירה של המתנחלים. מדיווחי התושבים עולה, כי לא אחת חווים הן הילדים והן המבוגרים אלימות מצד המאבטחים; במקרים הקשים ביותר, הדברים מגיעים לכדי שימוש בנשק חם. לטענת התושבים, המאבטחים מרבים לעשות שימוש בכלי הנשק שברשותם, והם רואים עצמם כמי שבידם הכוח להחליט כיצד יוסדרו חיי היום-יום בשכונות.
5. התופעה העיקרית שהתושבים מצביעים עליה היא מעשי התעמרות ואלימות מצד מאבטחים כלפי התושבים הערבים. מי שבאים במגע קרוב עם המאבטחים הם הילדים הרבים המשחקים בסמטאות, בהיעדר גני שעשועים או גינה ציבורית בשכונות. אלה מתארים תחושות של פחד מאלימות מילולית ופיזית שתופנה כלפיהם, ורבים מהם מעידים כי לנוכח ניסיונם המצטבר, הם נרתעים מלשחק ברחובות. חלק מההורים מספרים כי הם אוסרים על ילדיהם לשחק מחוץ לבית, מחשש להיתקלות עם המאבטחים.
6. מעדויות התושבים עולה עוד, כי בחודשים האחרונים הפכה ידם של המאבטחים קלה על ההדק, וכי התרבו המקרים בהם השתמשו המאבטחים בנשק מסוגים שונים כלפי האוכלוסייה ואף פתחו בירי באש חיה ללא אזהרה, וללא נקיטת הליך דומה לנוהל פתיחה באש, שבו מחויבים כוחות המשטרה והצבא בישראל. באירועים אלו, בלטה הפתיחה באש חיה מצד המאבטחים, בשעה שהמשטרה העדיפה לפעול באמצעים פוגעניים ומסוכנים פחות, אשר אינם נמצאים ברשות המאבטחים. עם זאת, מהעדויות עולה כי בחלק מהתקריות נפקד מקומה של המשטרה עד לשלבים מאוחרים יחסית של האירועים.
דוגמאות לכל אלו מובאות בדוח עצמו.
7. כמו כן, בניגוד לשוטרים, הכפופים לחוקים ולפקודות המשטרה, המאבטחים הפרטיים אינם כפופים לחוקים אלה ואף אינם מחויבים לכללים הבסיסיים, שאמורים להנחות את המשטרה מתוקף תפקידה והיותה גוף ציבורי אשר נועד לשרת את כלל הציבור ולא סקטור אחד בלבד. המאבטחים אינם עוברים את ההכשרה שעוברים השוטרים, ואינם נתונים לפיקוח ישיר של המשטרה, המחלקה לחקירות שוטרים, או כל גוף מפקח אחר. העובדה שגופי האבטחה הפרטיים פועלים בירושלים המזרחית בלא הגדרה ברורה של מגבלות עבודתם, מזמינה שימוש לרעה בכוח.
8. כך, למשל, אירע בחג הסוכות האחרון, כאשר מאבטח ירה למוות בתושב סילואן, סאמר סרחאן, בנסיבות לא ברורות, אשר עדיין לא הובררו לאשורן. יש לציין, כי מייד לאחר אותו אירוע, ועוד בטרם התבררו כל פרטיו, זכה המאבטח לגיבוי מלא וחד-משמעי מצד גורמים בכירים במשטרה ובמשרד לביטחון פנים, ושוחרר ממעצר שעות ספורות לאחר המקרה. אירוע חמור זה מהווה דוגמא להתנהלות המאבטחים בשטח, ללא חשש ומתוך ידיעה ברורה כי הם מגובים באופן מלא על ידי משטרת ישראל, על אף שאינם שוטרים.
9. יוזכר, כי בשנת 2005 מינה שר השיכון את אלוף (במילואים) אורי אור לעמוד בראש ועדה שתבחן את הבעיה המובנית בהפעלת המאבטחים בשכונות. הוועדה הציבורית לבדיקת השמירה ואבטחת המתחמים במזרח ירושלים המליצה לבטל את האבטחה באמצעות החברות הפרטיות, ולהעבירה לידי המשטרה. הממשלה קיבלה את ההמלצה, אולם בינואר 2007, שלושה חודשים לאחר מכן, קיבלה הממשלה החלטה נוספת, שביטלה את הראשונה והחזירה את המצב לקדמותו, וכך נותר המצב עד עתה.
10. העברת הסמכות לשימוש בכוח לחברה פרטית היא פסולה, שכן היא מהווה התנערות מאחריות המשטרה לביצוע סמכויות ליבה. סמכויותיהם של המאבטחים המוצבים בשכונה, שהוסמכו רק לפני חודשים אחדים לפי חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה-2005, אינן מוגבלות לשמירה על בתי המתנחלים. בפועל, כפי שתואר לעיל, עושים כוחות האבטחה הפרטיים שימוש נרחב בנשק חם כנגד תושבי השכונות הפלסטינים ויוצרים אווירת חשש ומתיחות בניגוד לתפקיד של השלטת בטחון וסדר המוטל על המדינה. משמעות הדברים היא כי הלכה למעשה מהווה כוח האבטחה בשכונה מעין כוח שיטור ומשום כך, הצבתו במקום זה מהווה הפרה של המדינה לקיים את מחויבויותיה לשמירה על שלום הציבור והגנה על זכויות היסוד של תושבי השכונה כולם.
11. כדי להבטיח את ביטחון כל תושבי האזור, יש לבחון מחדש דרכים ליישום המלצות ועדת אור, כך שסמכות אבטחת המתנחלים תועבר לידי המשטרה, שהיא הגוף האמון על אבטחת כלל תושבי מדינת ישראל. בהמליצה על כך, הסבירה הועדה:
"אין מקום להפריד בין האחריות לבין הסמכות באבטחת האתרים במזרח ירושלים, ואין לפצלה בין הגורמים השונים. משטרת ישראל, מופקדת על בטחון תושבי ישראל, בכל שטח מדינת ישראל וכך גם בירושלים, לרבות קו התפר ומזרח ירושלים" (עמ' 30 לדוח).
12. בנוסף, ומעבר לבקשתנו להחליף את האבטחה הפרטית באבטחה ע"י המשטרה, נבקש התערבותכם בהקדם על מנת לשנות את תמונת המציאות העולה מן הדוח ולהקטנת הפגיעה בזכויות כלל התושבים.
13. ככל שתמצאו לנכון, נודה לקיום פגישה בעניין זה, על מנת שנוכל לפרוס את ממצאי הדוח, ונשמח לעמוד לרשותכם בכל עניין הקשור בנושא זה.
בכבוד רב,
טלי ניר, עו"ד
