שכונת ג'ואריש ברמלה, דו"ח תחקיר

תחקיר וכתיבה: פלסטין איסמעיל
עריכה – נעמה ישובי

פתיחה

שכונת ג'ואריש ברמלה עלתה לכותרות בחודשים האחרונים בעקבות שורת מעשי רצח שבוצעו בשכונה, על רקע מאבק בין שתי משפחות בשכונה על השליטה בשוק הסמים. השכונה הוקמה בתחילת שנות החמישים בפאתי העיר רמלה ויושבו בה שתי משפחות ערביות – משפחת ג'ארושי, הגדולה ביניהן, ומשפחת קראג'ה, שאבי משפחת ג'ארושי לקח תחת חסותו. במרוצת השנים נתגלע סכסוך בין שתי המשפחות, על רקע מעורבות של חלק מבני המשפחות הללו בסחר בסמים ומאבק ביניהם על השליטה בשוק הסמים באיזור. הסכסוך הוביל לשורה של מעשי רצח הדדיים. לג'ואריש צמחו מוניטין של שכונת פשע ועל תושביה – גם אלה שלא לקחו חלק במעשים הפליליים ולא היו מעורבים באופן אישי בסכסוך הדמים – הוטבעה תווית של פושעים.

בתוך כך התפתחה שרשרת מחדלים מצד הרשויות: משטרת ישראל נמנעה מלפעול ברצינות נגד הפעילות הפלילית בשכונה. עיריית רמלה הזניחה את השכונה ורמת התשתיות והשירותים המוניציפליים הינה ירודה ביותר. בשכונה, אשר נבנתה בשנות החמישים בצורה מתוכננת, לא ניתנו לתושבים רשיונות לתוספות בנייה ומצד שני לא הייתה בנייה ציבורית. כך נאלצו התושבים, ככל שהתרחבו המשפחות, להרחיב את בתיהם באופן בלתי-חוקי. משרד החינוך והעירייה הזניחו גם את בית הספר השכונתי, ונמנעו מאכיפת חוק חינוך חובה. תלמידים רבים נשרו לחלוטין ממערכת החינוך בעוד אחרים, שהחזיקו מעמד איכשהו, מגיעים להישגים נמוכים ביותר.

העיר רמלה היא עיר שהרכבה החברתי לא-פשוט. חלק גדול מהתושבים נתונים במצוקה כלכלית ושוררת מתיחות בין התושבים היהודים והערבים בעיר. בקיץ האחרון היינו עדים לאחד משיאיה של המתיחות הזו כאשר החליטה עיריית רמלה לפתוח את בריכת השחייה העירונית בזמנים נפרדים ליהודים וערבים, תוך הדבקת תווית "אלימים" לתושבים הערבים, והתבטאויות גזעניות כלפיהם.

בחודשים האחרונים ערכה האגודה לזכויות האזרח בישראל תחקיר, שממצאיו מובאים להלן, המתמקד בפגיעה בזכויות האדם של תושבי ג'ואריש ובעיקר בזכויותיו של "הרוב הדומם", התושבים הרבים בשכונה שאינם מעורבים במעשי הפשע ובסכסוך בין החמולות. מנקודת המבט של זכויות האדם מתמקדות הבעיות בתחומים הבאים: הזכות לחיים ולביטחון אישי, הזכות לתנאי קיום נאותים, הזכות לכבוד, הזכות לשוויון והזכות לחינוך.

הזכות לחיים ולביטחון אישי

הזכות לחיים ולביטחון אישי היא זכות יסוד ראשונה במעלה. המצב בג'ואריש, של שוק סמים המתנהל באין מפריע וחילופי יריות בלילה וביום, היווה פגיעה חמורה בזכותם של תושבי השכונה לחיים ולביטחון אישי. הורים נמנעו מלשלוח את ילדיהם לגן ולבית הספר (על השפעת מצב הביטחון האישי על החינוך ראו להלן: הזכות לחינוך) ואנשים זרים שהיו צריכים לבוא לשכונה לשם עבודתם – אחיות טיפת חלב, מורים, עובדי עירייה – חששו להיכנס אליה.

האחריות להבטיח את קיומה של הזכות לחיים ולביטחון אישי מוטלת על המשטרה, שעד לאחרונה, על פי תחושת התושבים, לא פעלה ברצינות להבטחת שלומם ולשמירת הסדר בשכונה. בעקבות ההסלמה במתיחות בשכונה, וככל הנראה רק לאחר שהסכסוך גלש אל מחוץ לתחום השכונה ונשקפה סכנה לפגיעה גם בתושבים יהודים – חילופי ירי ברמלה עצמה, מחוץ לשכונה, וטיל לאו שנורה ופגע בבית בשכונת גני דן – הציבה משטרת ישראל מחסום בכניסה לג'ואריש ועשרות שוטרים המסיירים בשכונה.

חיים אזרחיים אינם יכולים להתנהל לאורך זמן תחת נוכחות משטרתית כבדה. מצד שני, כאשר תצא המשטרה מהשכונה, סביר שמצב הביטחון בה ישוב ויתדרדר. לפיכך, יש להקים נקודת משטרה בג'ואריש ולקיים נוכחות קבועה וסדירה של המשטרה, כדי להבטיח את ביטחונם של תושבי השכונה ולאפשר קיום חיים סדירים.

הזכות לתנאי קיום נאותים והזכות לשוויון

לבד מבעיית הביטחון בג'ואריש סובלת השכונה ממצוקה קשה בשל תשתיות לקויות ושירותים מוניציפליים ירודים ביותר. כך למשל, אין כמעט בשכונה כבישים סלולים אלא דרכי עפר, שבימי החורף הן מוצפות מים וקשות למעבר. רוב הבתים אינם מחוברים למערכת ניקוז, ביוב זורם ברחובות ומהווה מפגע תברואתי. אין מדרכות, תאורת רחוב אינה פועלת, אין פינוי מסודר של אשפה.

זכות האדם לתנאי קיום נאותים היא זכות חשובה המעוגנת במסמכים בינלאומיים. ביישובים יהודיים היא פשוט מובנת מאליה. אין כל הצדקה לכך שבלב הארץ יש שכונה שאינה נהנית מאותם תנאים בסיסיים מהם נהנים שכניה, תושבי אותה עיר.

בלבה חומה…

שכונת ג'ואריש שוכנת בקצה הדרום-מערבי של רמלה וגובלת בשלושה מצדדיה בשטחן המוניציפלי של מועצות אזוריות. בשנים האחרונות הוקמו ממש בסמוך לג'ואריש, בתפר בין השכונה לעיר רמלה, שתי שכונות יהודיות: שכונת בנה-ביתך ושכונת גני-דן. בין השכונות הללו לבין ג'ואריש הקימה עיריית רמלה חומה גבוהה.

הקמת החומה פגעה קשות בתושבי ג'ואריש ובמיוחד בזכותם לכבוד. החומה חסמה למעשה את שכונת ג'ואריש והפרידה בינה לבין השכונות הסמוכות, כך שמצידה האחד של החומה שכונה ערבית הסובלת ממצוקה והזנחה ומצידה השני שכונות יהודיות הנהנות מרווחה ומכל השירותים המוניציפליים הנחוצים.

בניית החומה, החוסמת את שכונת ג'ואריש ומפרידה בינה לבין השכונות הסמוכות, פגעה קשות בזכויותיהם של תושבי ג'ואריש ויצרה הפרדה על רקע לאומי ומעמדי – הפרדה שאין לה מקום במדינה דמוקרטית.

נתונים

• רמלה היא עיר ותיקה מאוד ובעלת הרכב חברתי לא-פשוט. עד קום המדינה הייתה עיר ערבית. בשנות החמישים יושבו בה עולים רבים והיא הפכה לעיר מעורבת ערבית-יהודית. כיום חיים בה כ- 65,000תושבים. מהם כ- 11,000 ערבים.
• בשנים האחרונות נקלטו ברמלה 18,000 עולים, מהם כ- 14,000 יוצאי חבר העמים (ברובם מאזורים אסייתיים כפריים) ו- 4,000 יוצאי אתיופיה.
• ברמלה 7,235 משפחות המקבלות קצבאות שונות מהביטוח הלאומי.
• לפי הרישום במרשם התושבים חיים בג'ואריש 1,771 תושבים. העירייה מעריכה כי בפועל מתגוררים בשכונה פי שניים תושבים מהמספר המדווח, כתוצאה מהגירה לעיר של אנשים אשר אינם משנים את כתובתם בתעודת הזהות. לדעת התושבים מגיע מספר תושבי השכונה אף למעלה מכך והם מונים כ- 4,500 נפש. למספר התושבים חשיבות רבה שכן התקציבים הניתנים מטעם משרדי הממשלה והעירייה מחושבים לפי מספר התושבים.
• בשכונה 257 יחידות דיור רשומות. מספר זה אינו מייצג את מספר יחידות הדיור הקיימות בפועל.

בחודש ספטמבר, ככל הנראה בעקבות ההסלמה במתיחות בג'ואריש, סיכמו ראש עיריית רמלה והשר לבטחון פנים לפתוח בפרוייקט מרוכז בן שישה חודשים. המסמך המתאר את הפרוייקט פותח במלים: "המצוקה המתמשכת בשכונת ג'ואריש והקרנת התוצר השלילי שלה – גידול בפשיעה – על איכות החיים של כלל תושבי רמלה, מצריך טיפול ממוקד ומערכתי." מסמך זה מכיר במצוקה הקשה בג'ואריש וקובע כי יש צורך בטיפול ממוקד¹.

לפי המסמך, שערך מנהל המחלקה לתכנון אסטרטגי ואיכות הסביבה בעיריית רמלה, אמיר וידר, ייערך הפרוייקט מספטמבר 1997 עד פברואר 1998. במהלך חודשים אלה אמורה העירייה לבצע פעולות שונות לפיתוח השכונה ולשיפור איכות חייהם של תושבי השכונה, לחיזוק החיים הקהילתיים ולצמצום ממדי הפשיעה הפלילית והאזרחית בשכונה.

המסמך, בן 32 עמודים, סוקר בפירוט את הפעולות המתוכננות, לוחות הזמנים, המקורות התקציביים והאחריות לביצוע. חשוב לשים לב גם למה שחסר במסמך. בעוד שקיימת התייחסות נרחבת לאכיפת חוק התכנון והבנייה על התושבים ולפעולה תקיפה נגד בנייה בלתי-חוקית, אין בו כל התייחסות לאכיפת חוק חינוך חובה. אין גם כל אזכור של שירותי הרווחה העירוניים או תוכנית לפעולה יזומה מצידם בקרב התושבים.

זאת ועוד, תחקיר האגודה לזכויות האזרח בישראל העלה, כי למרות שחלפה יותר ממחצית תקופת הפרוייקט ביצועו אינו מתקדם, ורק שני סעיפים בתוכנית הושלמו במועד שנקבע: קיום פעילות במתנ"ס ופיזור עגלות ומכולות אשפה (אם כי עדיין לא פונו ערימות אשפה המפוזרות לא רחוק מבית הספר). הטבלה שלהלן מפרטת את המצב הנוכחי לגבי ביצוע הסעיפים השונים של התוכנית.

פרוייקט ג'ואריש – תכנית העירייה לעומת המצב בשטח

הזכות לחינוך

בין 500 תלמידי כיתות ו'-ח' בבתי הספר הממלכתיים הערביים ברמלה נמצאו בסוף שנת הלימודים שעברה שמונים תלמידים אנאלפביתים. מהם 53 תלמידים מג'ואריש.

הזכות לחינוך אינה רק זכות חברתית ממעלה ראשונה. היא גם זכות שמימושה הוא תנאי חיוני למימוש זכויות אחרות, הן זכויות אזרחיות-מדיניות כחופש הביטוי או הזכות לבחור ולהיבחר, והן זכויות חברתיות כזכות לתנאי קיום נאותים. למותר לציין את חשיבותו של החינוך כאינטרס חברתי של המדינה. מחקרים רבים הוכיחו את הקשר בין השכלה לבין כושר השתכרות. חינוך הוא אפוא השקעה משתלמת לטווח ארוך, למדינה וליחיד.

בישראל קיים חוק לימוד חובה, שלפיו חייבים כל הילדים מגיל 5 עד גיל 16 לבקר בבית-ספר, וכן חוק חינוך חינם המבטיח כי החינוך מגיל 5 עד סוף כיתה י"ב יהיה על חשבון המדינה, וחוק חינוך מיוחד, שבא לתת מענה לחינוכם של ילדים עם צרכים מיוחדים. תפקידה של המדינה אינו מתמצה בקביעת ההסדרים המאפשרים את מימוש הזכות. על המדינה לנקוט את הצעדים הנדרשים כדי להבטיח את מימוש הזכות.

אילו צעדים נדרשת המדינה לנקוט על מנת להבטיח את מימוש הזכות לחינוך? ראשית, עליה להקים מוסדות חינוך בהתאם לצרכי האוכלוסייה. שנית, עליה לפקח על פעולתם של מוסדות חינוך אלה ועל איכות החינוך בהם. שלישית, עליה להפעיל תוכניות לסיוע לתלמידים המתקשים מסיבות אלו ואחרות, להתמיד בלימודיהם ולמניעת נשירתם ממערכת החינוך, ולבסוף, עליה לאכוף את החוק הקובע כי החינוך מגיל 5 עד גיל 16 הוא לא רק זכות אלא גם חובה.

בעיר רמלה כ- 11,000 תושבים ערבים. מערכת החינוך המשרתת אוכלוסייה זו כוללת 3 בתי ספר יסודיים ממלכתיים, אחד מהם בג'ואריש, ובית ספר תיכון אחד – המקיף הערבי רמלה-לוד. כמו כן יש בעיר שני בתי ספר פרטיים הבוררים את תלמידיהם, ובהם לומדים 12 שנות לימוד. אין ברמלה חטיבות ביניים ערביות.

רמת החינוך הערבי ברמלה בכלל ובשכונת ג'ואריש בפרט היא נמוכה ביותר ועל תוצאותיה ניתן ללמוד מהנתונים הבאים: בין 500 תלמידי כיתות ו'-ח' בבתי הספר הממלכתיים הערביים ברמלה נמצאו בסוף שנת הלימודים שעברה שמונים תלמידים אנאלפביתים. מהם 53 תלמידים מג'ואריש. לפי נתוני משרד החינוך שיעור הנשירה מבתי הספר הערביים מרמלה עומד על 10.5%.

בעקבות הממצאים הללו החליט המתנ"ס ברמלה להפעיל "פרוייקט מניעת נשירה בקרב תלמידים אנאלפבתים במגזר הערבי." הפרוייקט מתמקד באותם 80 תלמידים אנאלפבתים שאותרו, ונועד להקנות להם מיומנויות קריאה וכתיבה.

עצם הקמת הפרוייקט מהווה הכרה בחומרת המצב ובצורך לפעול. עם זאת, קשה להבין איך הגיעו שמונים ילדים לכיתות ו'-ח' ללא ידיעת קרוא וכתוב. קל לשער איזו זעקה הייתה קמה אילו התגלו ממצאים דומים לגבי ילדים יהודים. הממצאים לגבי האנאלפבתיות מצביעים על צורך לפעול לא רק להקניית מיומנויות הקריאה והכתיבה לאותם שמונים ילדים אנאלפבתים אלא – במיוחד – לערוך שידוד מערכות כללי במערכת החינוך הערבי ברמלה ולפעול באופן נמרץ למניעת המשכו של המצב הזה.

מצב החינוך הערבי ברמלה כולה אינו פוסח כמובן על ג'ואריש, אך תלמידי שכונה זו מועדים לנשור מבית הספר עוד יותר מחבריהם משכונות אחרות.

בית הספר היסודי בג'ואריש נמצא סמוך ל"זירת הקרבות". חצר בית הספר מוקפת גדר מתכת, שאינה מספקת כל הגנה במקרה של ירי. חילופי הירי משפיעים על מצבם הנפשי של תלמידי בית הספר וחלקם מבטאים את פחדיהם דרך ציורים בהם מופיעים ילדים מתים ורובים. כאמור, הורים רבים נמנעים מלשלוח את ילדיהם לבית הספר בגלל הירי בשכונה.

בחורף אי-הופעה לבית הספר נפוצה עוד יותר בגלל הדרכים הבלתי-עבירות. לכך יש להוסיף חוסר מודעות מספקת של חלק מההורים, שאינם מקפידים על כך שילדיהם ילכו לבית הספר באופן סדיר. לפי מה שנמסר לנו רק שלושים אחוז מהתלמידים בבית הספר בג'ואריש הגיעו לבית הספר בתקופת המתיחות הקשה בשכונה. לא ידוע לנו על פעולה כלשהי שנקט משרד החינוך לטיפול בכך ולאכיפת חוק חינוך חובה בבית הספר.

בבית הספר אין שירותים סוציאליים, אין פסיכולוגים ויועצים חינוכיים ואין בו ספרייה. למותר להזכיר כי אל בית הספר בג'ואריש לא הגיע פרוייקט המיחשוב של משרד החינוך ואין בו אפילו מחשב אחד. מבחינה חיצונית בית הספר מוזנח מאוד ונדרש בו שיפוץ. בחצר חסרים מתקני ספורט.

סיכום והמלצות

מהתחקיר עולה תמונה של הזנחה רבת שנים כלפי תושבי ג'ואריש ופגיעה שיטתית בזכויותיהם. נראה, שכיום מכירות הרשויות בקיומן של בעיות ובחומרתן אך עדיין נעשה רק מעט מאוד לפתרון הבעיות הללו ולתיקון עוולות העבר.

להלן רשימת הנושאים הדורשים טיפול מיידי מצד הרשויות השונות:

משטרת ישראל

• הקמת נקודת משטרה קבועה בג'ואריש.
• חקירה נמרצת של מקרי הרצח הקשורים בסכסוך הדמים בשכונה.
• החרמת כלי נשק בלתי-חוקיים המצויים בשכונה.
• פעולה נמרצת נגד הסחר בסמים ופעילות פלילית אחרת בשכונה.
• בדיקת הסיבות לאי-מעורבותה של המשטרה בנעשה בשכונה, מזה שנים רבות, והסקת מסקנות.

עיריית רמלה

• האצת היישום של תוכנית העירייה לפרוייקט ג'ואריש.
• הוספת מרכיב החינוך לפרוייקט העירייה, לרבות הקצאת משאבים וקביעת לוחות זמנים לשיפור מצבו של בית הספר היסודי בשכונה.
• הגברת מעורבותם של שירותי הרווחה העירוניים בג'ואריש ופעולה יזומה מצידם, לרבות ביקורי בית.
• בחינה יסודית של הצרכים החברתיים והפיזיים בשכונה ופיתוח תוכניות בהתאם לעתיד.
• בדיקת הסיבות להזנחה השיטתית של השכונה בעשרים השנים האחרונות והסקת מסקנות.
• הריסת החומה התוחמת את ג'ואריש ומפרידה בינה לבין השכונות הסמוכות.

משרד החינוך

• שיפור מצב החינוך הערבי ברמלה בכלל ובג'ואריש בפרט.
• בדיקת הגורמים שהובילו למצבו הירוד של החינוך הערבי ברמלה והסקת מסקנות.
• אכיפת חוק חינוך חובה.
• מיגון בית הספר בג'ואריש.
• תגבור הצוות החינוכי בבית הספר במורים מסייעים, פסיכולוגים ויועצים חינוכיים.
• תיגבור הציוד בבית הספר, לרבות הקמת ספרייה והתקנת מחשבים.