הימים הנוראים של רוכשי הדירות: זמן לבקש סליחה

שכבות הולכות וגדלות סובלות ממצוקת הדיור בישראל. הגיע הזמן שראש הממשלה, השרים, היזמים והקבלנים, יבקשו סליחה מכל הזוגות צעירים, דיירי הדיור הציבורי, החרדים, הערבים, הבדואים ומהגרי העבודה. סליחות בין הפיגומים

גיל גן-מור

הציבור עסק השנה בסוגיית הדיור יותר מבעבר, ואין זה מפתיע – משבר הדיור מחריף ותוצאותיו משפיעות גם על מעמדות הביניים והצעירים. אלא שמשבר הדיור אינו גזירה משמיים אלא מעשה ידינו, ויש לו גורמים ברורים, שניתן לשים עליהם את האצבע. לכן, בנימה אופטימית, המצב גם ניתן לשיפור. יום הכיפורים הוא זמן טוב לחשבון נפש ולבקשת סליחה.

ממשלה: סליחה שנטשנו

לו אני הייתי הממשלה, הייתי מנצל את ההזדמנות לבקש סליחה משכבות הולכות וגדלות באוכלוסיה, שעבורן דיור נאות ובר השגה נראה כמו חלום רחוק. נטישת המדינה את שוק הדיור באה לידי ביטוי במחסור עצום בדירות. במקום לבנות גם דירות קטנות, התרחבו הדירות לגודל ממוצע של 182 מ"ר.

הממשלה לא מחייבת בנייה של דיור בר השגה ולא מפקחת על מחירי השכירות, ובמקביל – מקצצת בצורה דרמטית את הסיוע במשכנתאות ואת הסיוע לשכירת דירה. לפי דוח של "האגודה לצדק חלוקתי, תקציבי הסיוע בדיור של משרד השיכון צנחו תוך עשור ב-56% , ותקציב משרד השיכון מתוך התקציב צנח תוך עשור מ-4.5% ל-1.6% בלבד.

חשבון נפש: בשנה האחרונה הועלו אין ספור הצעות להתמודדות עם מחירי הדיור, אך הן ירדו מהשולחן באותה מהירות שבה עלו. הגיע הזמן שבממשלה יחליטו על מדיניות דיור ברורה, מגובה בחקיקה, בתקציבים ובמעשים, שיבטאו את מחויבותה לכיבוד זכותנו לדיור נאות ובר השגה.

שרי האוצר והשיכון: סליחה שהזנחנו

לו אני הייתי שר האוצר או שר השיכון, הייתי מנצל את ההזדמנות לבקש סליחה מדיירי הדיור הציבורי, שמשלמים מחיר כבד על הזנחת הדיור הציבורי בשני העשורים האחרונים.

האוכלוסייה גדלה, דיור ציבורי לא נבנה, ו-2 מיליארד שקל שהצטברו ממכירת דירות לדיירים ותיקים נועדו לממן רכישת דירות חדשות למאגר הדיור הציבורי, אך נבלעו בתקציב השוטף במקום למלא את ייעודן. התוצאה – שפל חסר תקדים ועשרות אלפי זכאים הממתינים בתורים ממושכים לדירה.

כשיש מחסור בדירות, הקריטריונים הופכים לבלתי אפשריים: אם חד הורית עם 2 ילדים "בלבד", כבר לא זכאית לדיור ציבורי, אישה באשקלון שנפגעה בנפשה מנפילת טיל גראד לא יכולה לעבור דירה על פי המלצת רופאיה, לנכים אין דיור ציבורי נגיש, ואזרחים עניים, שאינם זכאים לדיור ציבורי ולא יכולים להפקיד ערבויות לשכירת דירה, נאלצים לישון ברחוב.

חשבון נפש: לא ניתן להמשיך ולחסל את הדיור הציבורי בלי לתת את הדעת על השלכות צעד זה על האוכלוסיות המוחלשות במדינה ובלי לדון באלטרנטיבות ראויות. באוצר ובשיכון צריכים לערוך חשבון נפש נוקב בעניין.

המקפחים: סליחה שהפלינו

לו אני הייתי אחד מאותם יזמים, או אישי ציבור, שקראו השנה לא למכור או להשכיר דירות לקבוצות שונות של אנשים, הייתי מנצל את ההזדמנות לבקש מהם סליחה.

מה קרה לחברה שלנו השנה? מלבד העלייה התלולה במחירי הנדל"ן, החירות שלנו לרכוש דירה בכל מקום בו נחפוץ כבר מזמן לא נראתה מאוימת יותר.

בדרום תל אביב לא משכירים לזרים, ברמת אביב לא מוכרים לחרדים, בעג'מי לא מוכרים לערבים ובמשגב דוחים את מי שאינו ציוני. ועדות קבלה גלשו מישובים קטנים ללב הערים – מתחם להייטקיסטים, מתחם לטייסים, שכונות מסוגרות, חומות מוקמות בין שכונות עשירות ועניות. כולם רוצים שכנים "איכותיים", רק שלא יפילו עלינו שכנים ש"יורידו את מחירי הדיור".

חשבון נפש: אפליה והפרדה במגורים מכרסמות בחברה מבפנים, גורמות להקצאת משאבים לא שוויונית, מגבירות פערים, ויוצרות ניכור חברתי ואלימות. חייבים לשנות כיוון ולמגר כל אפליה.

שר הפנים: סליחה שהרסנו

לו אני הייתי שר הפנים, הייתי מנצל את הזדמנות כדי להתנצל בפני אלפי בדואים שבתיהם נהרסו השנה באלימות יוצאת דופן והם נותרו ללא קורת גג וללא דיור חלופי.

בכפרים אלו, בניה ללא היתר אינה עבריינות, אלא תוצר בלתי נמנע של סיטואציה מיוחדת, שבה מתעלמת המדינה מקיומם של כפרים הקיימים עשרות שנים, ולא מסדירה אותם.

ועדת גולדברג קבעה, כי אין מדובר בפולשים וכי יש להסדיר את ההתיישבות, אך בינתיים הכול נמשך כשהיה, ולכן כל הבניה, אוהלים וצריפים, היא לא חוקית בהגדרה, ולא מבחירה. בניגוד למיתוס, בניה לא חוקית אינה משתלמת ואינה רצויה מבחינת התושבים שחיים בחרדה מהגעת הבולדוזרים.

חשבון נפש: חמישים שנה הולכת המדינה בדרך של כפיית פתרונות, הריסה ועקירה. הדרך הזו נכשלה לחלוטין. אולי בפרוס תשע"א נתחיל לצעוד בדרך של דיאלוג והכרה?

תאגידי הנדל"ן: סליחה שניצלנו

לו אני הייתי בעליו של תאגיד בניין, הייתי מנצל את ההזדמנות כדי לבקש סליחה ממהגרי העבודה הסינים שבנו את בתינו.

לפי נתוני "קו לעובד", יותר מידי קבלנים לא שילמו לעובדים את שכרם או הלינו אותו, יותר מידי עובדים שוכנו בדירות לא דירות ללא מים זורמים, חשמל או שירותים, ואם לא די בכך – גם האשמנו אותם באבטלה, בפשע ובמחלות.

חשבון נפש: כבר היה מי שאמר, כי רצינו עובדים וקיבלנו בני אדם. מי ייתן ובשנה הקרובה נתייחס למהגרי העבודה שהזמנו לפה בהערכה ובכבוד, ונשחררם מעבדות מודרנית וניצול.

הכותב הינו עו"ד וראש תחום הזכות לדיור באגודה לזכויות האזרח
המאמר פורסם באתר ynet ב-17.9.10

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: דיור ציבורי,הזכות לדיור,הזכות לדיור - סגרגציה ואפליה,הכפרים הבלתי מוכרים,זכויות המיעוט הערבי,זכויות חברתיות,משכנתאות

סגור לתגובות.