28 במרץ, 2010
לכבוד
מר אלכס לנגר
המפקח הארצי על התעבורה
שלום רב,
הנדון: סימון ושילוט כבישים אשר מובילים משטחי ישראל לשטחי הגדה המערבית
1. כידוע, בישראל מצויים כבישים רבים המקשרים בין שטחי ישראל לבין שטחי הגדה המערבית. חלקם הפכו, במרוצת השנים, לכבישים מרכזיים בהם עושים שימוש ישראלים רבים. חלק מהכבישים הללו משמשים בעיקר לשם קישור בין מדינת ישראל וההתנחלויות בגדה המערבית; חלקם משמשים, לעתים, כדרכי קיצור – דרך שטחי הגדה המערבית – בין אזורים שונים אשר נמצאים בשטחי המדינה.
2. באופן מפליא, על שילוט הדרכים אשר אמור להדריך את הנוהגים בכבישים הללו, אין כל אינדיקציה לפיה הכבישים עוברים דרך שטחי הגדה המערבית. בנוסף, בחלק מהכבישים המתחברים לכבישים העוברים בגדה המערבית, מותקנים אף שלטים אלקטרוניים המעודדים נהגים לעשות שימוש בכבישים אלה (למשל, באמצעות יידוע הנהגים כי כבישים אלו "פנויים" בעוד אחרים עמוסים).
3. מצב דברים זה, בו הנהגים אינם מקבלים התראה על כך שהם מתעתדים לעבור משטחי ישראלי לתחומי הגדה המערבית – ואף מעודדים אקטיבית לעשות כן – הינו מצב שהמפקח הארצי לתעבורה (להלן – המפקח), כמי שאמון על בטיחותם העוברים בכביש, מחוייב ליתן עליו את הדעת. הדבר תקף הן בהפעלת סמכויותיו כמפקח, והן בפועלו כרשות תמרור מרכזית, בין אם אצל סמכויותיו בעניין זה בין אם לאו. אנו סבורים, כי חלה חובה על המפקח לדאוג לכך שתינתן התראה לנהגים. זאת, בין באמצעות קביעתו של תמרור מיוחד, אשר יוצב בכבישים המתחברים לכבישים העוברים בשטחי הגדה המערבית, אשר ייתן אינדיקציה ברורה כי האחרונים עוברים בשטחים אלו, ובין באמצעות סימון על שלטי ההדרכה הקיימים כי כביש מסוים עובר בגדה המערבית.
4. שתי דרכי פעולה אלה פתוחות בפניך. על פי תקנה 16(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – התקנות או תקנות התעבורה), רשאי המפקח לקבוע בהודעה ברשומות, את דוגמאות התמרורים, סוגיהם, מידותיהם, צבעיהם, צורותיהם, משמעותיהם, אופן הצבתם וסימונם. בנוסף, תקנה 17 לתקנות התעבורה מעניקה בידי רשות התמרור המרכזית את הסמכות ליתן הוראות שונות לרשויות התמרור המקומיות.
5. בהפעלת שיקול דעתם, כפופים הן המפקח והן רשות התמרור המרכזית לדיני המשפט המינהלי. בהתאם לכך, עליהם לפעול בסבירות. כפי שיפורט להלן, המצב בו אין כל סימון על פני שילוט הכבישים המציין, כי אלו עוברים בשטחי הגדה המערבית, הינו בלתי סביר בעליל.
6. בשורה של פסקי דין שיצאו מלפני בית המשפט העליון, נקבע כי סמכויותיהן השונות של רשויות התמרור באות להגשים את הצורך להזהיר את הנוסעים בדרכים מפני סיכונים בדרכם – תעבורתיים ואחרים; לאפשר התמצאות תקינה בדרכים; וכן לקדם תכליות כלליות שונות. בהתאם לכך הוכרו סמכויותיהן הרחבות של רשויות אלה. ראה בג"ץ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ"ד נא(4) 1; בג"ץ 4112/99 עדאלה נ' עיריית תל-אביב יפו, פ"ד נו(5) 393; בג"ץ 7803/05 מושלין נ' שר התחבורה (לא פורסם).
7. המצב כיום, בו אין כל סימון המיידע את הנוסעים בדרך כי הכביש עובר בשטחי הגדה המערבית, אינו מגשים את תכליות אלה – ואף פוגע בהן.
8. מזה שנים גורסים גורמי הביטחון, כי לנוסעים בדרכים העוברות בגדה המערבית נשקפת סכנה ביטחונית. הסיכונים הביטחוניים הללו משמשים עילה בידי כוחות הביטחון להטיל הגבלות רבות על השימוש בכבישים הללו. מכך אנו למדים, כי בעיני המדינה הכבישים העוברים בשטחי הגדה המערבית הינם כבישים מסוכנים. ראה בעניין זה, לאחרונה, את דברי הנשיאה ביניש בבג"ץ 2150/07 אבו צפייה נ' שר הביטחון (2009) (טרם פורסם), דברים המשקפים את התפיסה הרווחת לגבי מסוכנתם של כבישים אלו:
"במצב הביטחוני הרעוע השורר בכבישי האזור, במיוחד מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, מוטלת על המפקד הצבאי אחריות כבדה ביותר לשמור על ביטחון הנוסעים בכבישים. זאת, נוכח השימוש המאסיבי שעושים ארגוני טרור פלסטיניים באמצעי טרור שונים, ובהם ירי לעבר מכוניות הנעות בכבישים; השלכת בקבוקי תבערה; ואף שימוש במכוניות תופת. לצערנו, עד כה קיפחו רבים את חייהם עקב אירועי טרור מעין אלה שעה שביקשו לעשות דרכם בכבישי האזור. שיטות הלחימה של ארגוני הטרור הביאו לצורך לנקוט באמצעי ביטחון להגנה על חיי אדם ולמניעת פגיעה בנוסעים בדרך. מטעם זה, אין מנוס מנקיטה באמצעים אפקטיביים למניעת הטרור בדרכים ומניעת פגיעה בעוברי אורח אשר אינם מעורבים בפעילות הטרור ובלחימה, המבקשים לעשות שימוש בכבישים." (פיסקה 2; ההדגשה שלי, א' ל').
לאור האמור, בהיעדר שילוט ראוי, הנוסעים בדרך עלולים לקחת על עצמם – מבלי משים – סיכון ביטחוני שכלל לא הסכימו לקחת. פשיטא, כי הדברים תקפים ואף בית שאת כלפי תיירים.
9. זאת ועוד, על שטחי הגדה המערבית מעולם לא הוחל הדין הישראלי. שטחים אלו מצויים תחת מערכת דינים המכונה בפי המדינה "תפיסה לוחמתית". משמעות הדבר היא, כי בעת כניסת כלי הרכב לכבישים שבשטחי הגדה המערבית, עוברים הנוסעים בדרך מתחום השיפוט הישראלי לתחום שיפוט אחר. בהיעדר שילוט ראוי, הנוסעים בדרכים עשויים ליטול סיכונים משפטיים שלא התכוונו להם.
10. יצוין, כי אי-סימונם של כבישים היוצאים מתחום שיפוט של מדינה אינו מקובל במדינות העולם – אף כאשר אין טמון בכך כל סיכון ביטחוני. כך, לדוגמה, בארה"ב, בה כבישים אשר עוברים בין המדינות השונות, מסומנים באופן שונה; הסדר דומה מתקיים גם באירופה.
11. לפיכך ברי, כי על רשויות המדינה לשים קץ למצב בלתי סביר זה, ולקבוע תמרור מיוחד, או למצער לסמן על גבי שלטי ההדרכה הקיימים, באופן ברור ובולט, את הכבישים אשר עוברים בשטחי הגדה המערבית – וזאת באופן אשר יאפשר הבחנה בנקל בין כבישים אלו לבין כבישים, אשר עוברים אך ורק בתחומי מדינת ישראל.
לאור כל אלה הרינו לבקשך לפעול להצבתו של שילוט מתריע מתאים.
בכבוד רב,
אליאב ליבליך, עו"ד
