ראויה אבורביעה
בשבוע שעבר החליטו חברי ועדת הפנים של הכנסת לאשר לקריאה שנייה ושלישית תיקון לחוק המועצות האזוריות, אשר יעניק לשר הפנים סמכות לדחות את מועד הבחירות במועצה האזורית אבו בסמה, שאמורות להתקיים בתחילת דצמבר, ללא הגבלת זמן.
המועצה האזורית אבו בסמה, שמאגדת כמה כפרים בדואים שהיו בלתי מוכרים שנים רבות, מנוהלת מאז היווסדה לפני שש שנים על ידי מועצה ממונה בראשות עמרם קלעג'י. על פי החוק, היה משרד הפנים חייב ליזום ולקיים בחירות דמוקרטיות ראשונות לראשות המועצה לכל המאוחר בדצמבר 2009.
למרות זאת, משרד הפנים לא נקט את כל הפעולות הדרושות כדי לקיים את הבחירות במועדן, ועתה, כשהמועד הקבוע בחוק לעריכת הבחירות מתקרב – ולמעשה כבר לא ניתן לקיים את הבחירות במועדן החוקי – יוזם משרד הפנים הצעת חוק בלתי דמוקרטית, ולפיה שר הפנים יוכל לדחות את מועד הבחירות ללא הגבלת זמן. הצעת החוק מנוסחת בלשון כללית אולם ברור כי מטרתה העיקרית היא לדחות את קיום הבחירות באבו בסמה. הזכות לבחור ולהיבחר, שהיא זכות יסוד חוקתית, תישלל מתושבי המועצה.
מלבד העובדה שהצעת החוק היא בלתי חוקתית בעליל ומהווה תקדים מסוכן המאיים על הדמוקרטיה, עולה ממנה ניחוח גזעני, מתנשא וקולוניאלי המשקף את האופן בו התייחסו, באופן מסורתי, רשויות המדינה אל האוכלוסייה הערבית-הבדואית כאל קבוצה שאיננה מסוגלת לנהל את עצמה ובטח שלא להשתתף במשחק הדמוקרטי השמור ליהודים בלבד. הגישה הזו מושתתת על התפיסה הפטרנליסטית, לפיה הממונה מטעם משרד הפנים, שאיננו נציג האוכלוסייה הבדואית, יצליח "לנהל" את ענייני הערבים הבדואים באופן טוב יותר מאשר הם עצמם. תפיסה זו היא המשך ישיר של הממשל הצבאי, שרשויות המדינה ממשיכות לקיים באופן שיטתי ביחס לאוכלוסיה הערבית בישראל. ואשר לובשת צורות שונות של הפרד ומשול בהתייחסות לערבים הבדואים כאל נתינים שיש לשלוט בהם.
הצעת חוק זו איננה מתרחשת בחלל ריק, והיא תוצר ישיר של מדיניות הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית-הבדואית לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל: מדיניות של נישול והפקעת קרקעות, של הריסות בתים ושל התייחסות אל האוכלוסייה הבדואית כאל אזרחים שקופים נעדרי זכויות ונעדרי היכולת לאוטונומיה חברתית ותרבותית. מדיניות זו תופסת תאוצה במציאות בה 35 כפרים עדיין אינם מוכרים על ידי המדינה, נעדרי תשתיות בסיסיות, מים, חשמל, חינוך והריסות בתים מתמדת, אשר לאלפי תושביהן אין את הזכות האלמנטארית לבחור ולהיבחר לרשות המקומית, זכות חוקתית הנשמרת לאזרחיה היהודים של המדינה.
אני נכלמת כאדם, כמשפטנית ערביה-בדואית וכאזרחית המדינה שאני נאלצת לכתוב שורות אלו. בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת הצעה כמו זו הייתה נופלת עוד לפני הדיון הראשון בפרלמנט ויוזמיה היו מוקעים לשוליה של החברה.
הכותבת היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח בישראל
המאמר פורסם באתר העוקץ ב-11.11.09
