חוסר שוויון בחינוך הציבורי – גיוס כספים עצמאי על-ידי בתי ספר ממלכתיים

האגודה פנתה לשר החינוך בעניין אפשרותם של בתי ספר ממלכתיים לגייס כספים ממקורות מימון עצמאיים – אפשרות הפוגעת בשוויון בחינוך הציבורי

גורם אחד מיני רבים לחוסר השוויון בחינוך הציבורי הוא האפשרות של בתי ספר לגייס כספים ממקורות מימון עצמאיים. כבר בשנת 2003 פרסם מכון אדווה דוח בנושא, שממנו עולה כי קיימים פערים של מאות אחוזים בין הכנסות עצמאיות של בתי ספר בהתאם למיקומם בארץ בכלל והשכונה בעיר בה הם נמצאים. בפניה לשר החינוך התרענו על חוסר השוויון וביקשנו לדעת מהי מדיניות המשרד בנושא.

09 פברואר 2010

לכבוד
שר החינוך
עו"ד גדעון סער
משרד החינוך
ירושלים

שלום רב,

הנדון: השלכות גיוס מימון ממקורות הכנסה עצמאיים
על אי שוויון בין תלמידים מערכת החינוך

אני פונה אליך על מנת לברר מהי עמדת משרד החינוך, בנוגע לאי השוויון במשאבים העומדים לתלמידים בבתי ספר שונים, בעקבות גיוס מימון ממקורות הכנסה עצמיים, על ידי בתי ספר ממלכתיים.

בתי ספר רבים בישראל נהנים ממקורות הכנסה עצמיים, בנוסף למימון שניתן להם על ידי משרד החינוך והרשות המקומית. גיוס כספים מגורמים חיצוניים נעשה בעידוד מערכת החינוך ומוגדר כחלק אינטגרלי מתפקידו של המנהל בעידן הניהול העצמי. כך מתוגבר תקציבם של בתי הספר מהשכרת כיתות לשוכרים חיצוניים, מקבלת חסויות של חברות מסחריות, מגיוס תרומות בכסף או בשווה כסף, וכדומה.

גיוס כספים עצמאי ע"י בתי הספר הינו בעל פוטנציאל לפגיעה בשוויון בין תלמידים באזורים שונים בארץ ובין תלמידים בבתי ספר בתחום אותה רשות, עמדו על כך בעבר חברי ועדות ציבוריות רשמיות, וחוקרים אקדמיים.

ראשית, היכולת לגייס הכנסות עצמיות תלוי במידה רבה במיקומו הגיאוגרפי של בית הספר, במאפייני אוכלוסיית התלמידים הפוקדת אותו, קשריה וכישוריה, וזאת עוד בטרם נגענו בכישורי המנהל ויכולתו למנף את הפוטנציאל הגלום בבית סיפרו ולגלמו בגיוס משאבים. לדוגמא, ככל שהדבר נוגע להשכרת מבני בית הספר, יש בתי ספר שיכולתם להשכיר את מבניהם נמוכה, בין אם בשל חוסר ביקוש לאור מיקומם הגיאוגרפי, ובין אם בשל הבדלים ברמת התשתיות שלהם.[1]

בנוסף, מחקרים מראים, כי מלכתחילה רוב בתי הספר בהסדר הניהול העצמי בהם מוסדרת סמכות מנהל בית הספר לגייס כספים ממקורות לא ציבוריים, נמצאים בערים מבוססות, ברובן באזור המרכז.[2] לאור כך נראה, כי דווקא בתי ספר בערים המבוססות יותר, בהם אוכלוסייה מבוססת יותר ורשות מקומית חזקה, מצליחים לגייס תקציב נוסף ממקורות עצמיים.

על הפערים הנוצרים בפועל בין בתי ספר באזורים שונים בארץ, ובשכונות שונות בתוך אותה עיר, הצביע במפורש, כבר בשנת 2003 דו"ח מרכז אדווה, 'על האי-שוויון בתקצוב החינוך היסודי'.[3] ע"פ הדו"ח קיימים פערים של מאות אחוזים בין הכנסות עצמיות של בתי ספר בהתאם למיקומם בארץ והשכונה בעיר בה הם נמצאים.[4]

מדובר עם כן בהסדר המנוגד לרוח חוק חינוך ממלכתי ולמטרתו המוצהרת "להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח ע"פ דרכם וליצור אוירה המעודדת את השונה והתומכת בו". הסדר החותר נגד הפרשנות שנתן בית המשפט בנוגע לחובת משרד החינוך לשמור על עקרון השוויון בתחומו "החלת ערך השוויון בחינוך משתקפת בין היתר בחיזוק המגמה ליתן הזדמנות שווה לתלמידים בחינוך בלא שפערים כלכליים, חברתיים ותרבותיים ינציחו הבדלים משמעותיים בהשכלה ובהכשרה המקצועית הנרכשת".[5]

ועדת רוטלוי, אשר בחנה בין היתר את סוגיית אי השוויון בחינוך, הצביעה על כך שהכנסות עצמיות של בתי ספר הם אחד המכשולים בפני קידום השוויון בחינוך. כן קבעה, כי "ראוי כי משרד החינוך יפקח על פעילות זאת [גיוס כספים עצמי ממקורות שונים, מ"פ] במגמה להבטיח כי לא תפר באופן בוטה את עקרון השוויון", ובמיוחד לאור כך, ש "הנכסים שבהם עושים בתי הספר שימוש כדי לגייס את המשאבים הינם מבני ציבור אשר נבנו בכספי ציבור על קרקע ציבורית".[6] לאור כך, המליצה הוועדה על גביית תקורה בהכנסות עצמיות של בתי ספר, העברתה לקרן שתוקם לשם כך, וחלוקת כספי הקרן למוסדות חינוך להם אין הכנסות עצמיות או שהן פחותות.

גם ועדת גפני אשר בחנה את סוגית גיוס המשאבים על ידי בתי ספר ממקורות לא ציבוריים, הייתה מודעת לעובדה, כי גיוס משאבים כזה עלול להגדיל את אי השוויון בחינוך, והמליצה להקים 'עמותה לאומית לחינוך' אשר תגייס תרומות בחו"ל לטובת בתי ספר שלא הצליחו לגייסם.[7] לטעמנו – מדובר בפיתרון בעיתי שיישומו בפועל מוטל בספק ואולם כאמור, מדובר בביטוי להכרת הוועדה בפוטנציאל ההשפעה השלילית של גיוס כספים עצמאי על השוויון במערכת.

לאור האמור לעיל, ולאור המלצותיהן של הוועדות השונות שדנו בנושא והכתיבה האקדמית המצביעה על אי השוויון בפועל שנוצר עקב זרימת כספים ממקורות חיצוניים למערכת החינוך הציבורית, אבקש לדעת מהי עמדת משרד החינוך בנוגע להכנסות עצמיות של בתי ספר ומהי מדיניותו הרשמית בנושא.

באופן קונקרטי, אבקש לדעת האם נוקט משרד החינוך בפעולות כלשהן, ברמה הארצית וברמה המוניציפאלית, לצמצום הפערים בין תלמידים בבתי ספר להם הכנסות עצמיות גבוהות, לבין תלמידים בבתי ספר להם הכנסות עצמיות נמוכות (אם בכלל)? האם חלה על בתי הספר חובת דיווח למשרד החינוך על הכנסות אלו? וחשוב מכל, האם קיים מנגנון שמטרתו חלוקת ההכנסות ממקורות פרטיים בין בתי ספר דוגמת הצעות וועדת רוטלוי וגפני.

אודה על תשובתך בהקדם,

בברכה,
מיכל פינצ'וק, עו"ד


[1] על פוטנציאל הפגיעה בשוויון ר': ירון פישמן, מרכז מחקר הכנסת, "ניהול עצמי בבתי ספר, משמעויות חברתיות והשפעה על פערים", נייר עמדה עבור ועדת החינוך והתרבות, אוקטובר 2000.

[2] ניר מיכאלי, "הפרטה במערכת החינוך בישראל", אוגוסט 2008. כן ר': שלמה סבירסקי ונוגה דגן-בוזגלו, "בידול, אי שוויון ושליטה מתרופפת", דו"ח מרכז אדווה, דצמבר 2009

[3] על הפגיעה בשוויון ר': יעל פישביין, "על האי-שוויון בתקצוב החינוך היסודי", דו"ח מרכז אדווה, אפריל 2003.

[4] שם, לוח 10.

[5] בג"צ 4363/00 ועד פוריה עלית ואח' נ' שר החינוך ואח' פ"ד נ"ו (4) ע' 218.

[6] דוח ועדת המשנה בנושא חינוך, הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה, משרד המשפטים, פברואר 2003, 255.

[7] המלצות הוועדה לבחינת גיוס משאבים לבתי ספר ממקורות לא ציבוריים- דו"ח ביניים, (משרד החינוך והתרבות, אוקטובר, 1993).

נכתב בסיוע משכית בנדל

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: הזכות לחינוך,הפרטה,זכויות חברתיות

סגור לתגובות.