בחודש אוקטובר 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, נסגר רחוב השוהדא שבמרכז העיר חברון לתנועת פלסטינים, וזאת ללא שום צו צבאי בתוקף.
סגירת רחוב השוהדא לתנועת פלסטינים היא חלק ממדיניות הפרדה המיושמת בליבה של עיר פלסטינית צפופה, והמביאה פשוטו כמשמעו להחרבתו של מרכז העיר חברון. מדובר בפרקטיקה הנגועה באי-חוקיות בוטה, פוגעת אנושות בזכויות האדם של תושבי העיר הפלסטינים, ומהווה הפרה בוטה של חובותיו של המפקד הצבאי על פי המשפט הבינלאומי.
על מדיניות ההפרדה ודחיקת רגליהם של התושבים הפלסטינים בחברון מאזור מרכז העיר ראו: "עיר רפאים" – דוח משותף של האגודה ובצלם, 2007
בחודש נובמבר 2004 פנתה האגודה לזכויות האזרח ליועץ המשפטי לממשלה בעניין הפרות זכויות האדם בחברון, ובכלל זה דרשה להביא לביטולן והסרתן של המגבלות הבלתי-חוקיות על תנועתם של פלסטינים במרכז העיר חברון.
בחודש דצמבר 2004 הגישו עיריית חברון ועותרים רבים נוספים עתירה לבג"ץ נגד מגבלות התנועה בלב העיר חברון (בג"צ 11235/04).
בתגובת המדינה מיום 14.11.2005, שהוגשה לבג"ץ ולאגודה לזכויות האזרח, הוצגה לראשונה "התוכנית להגנת היישוב היהודי בחברון" (להלן – "התוכנית"). לתוכנית צורפה מפה בה מתוארות מכלול מגבלות התנועה שאושרו על ידי מערכת הביטחון. בתוכנית הצהירה המדינה על הגבלות התנועה שבכוונתה להמשיך ולהטיל על פלסטינים בחברון.
על-פי התוכנית נאסרה ברחוב השוהדא פתיחת חנויות ותנועת כלי-רכב פלסטיניים, אך לא נאסרה תנועתם של הולכי-רגל פלסטינים.
במבט כולל, התוכנית מגדירה את שטח מתחמי הישוב היהודי (הכוללים שטחים נוספים של רחובות ובתים פלסטיניים), כשטח צבאי סגור, שהכניסה אליהם מותרת ל'ישראלים'. בנוסף, הרחובות המרכזיים באזור נאסרו לתנועת כלי רכב פלסטינים מלבד כלי רכב בהיתר.
אלא, שהתוכנית שהוגשה לבג"ץ לא שיקפה את מצב הדברים בשטח, אשר כלל מגבלות רחבות בהרבה מהכלול בתכנית. בתגובתה התחייבה המדינה שהפער בין התכנית למצב בשטח ייסגר בתוך זמן קצר.
לאחר הגשת תגובת המדינה נחתמו צווים צבאיים על ידי מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, על-פי התוכנית. בצווים שהוצאו אין הסמכה לכוחות הביטחון לאסור תנועה רגלית של פלסטינים ברחוב השוהדא.
למרות זאת, המשיכו כוחות הביטחון בשטח למנוע באופן גורף תנועתם של פלסטינים ברחוב, פעולה שמלכתחילה נעשתה ללא סמכות. גם ההתחייבות שהפער בין התוכנית למציאות ייסגר במהרה לא קוימה.
בעקבות כך, פנתה האגודה ביום 19.11.2006 ליועץ המשפטי לאיו"ש בדרישה לפתיחת הרחוב לתנועה. במכתב נאמר, כי האיסור על תנועת פלסטינים ברחוב השוהדא והגבלות תנועה נוספות נעשות בחריגה מסמכות. נוסף על כך פנתה האגודה לשר הביטחון וליועץ המשפטי לממשלה במכתב מקיף יותר בנוגע לאי-החוקיות של מכלול מגבלות התנועה שהוטלו בחברון.
ביום 25.12.2006 השיב סרן הראל וינברג, מלשכת היועץ המשפטי לאיו"ש:
"מבדיקה שנערכה על ידי חטמ"ר יהודה נמצא כי אכן, בשגגה, לא התאפשרה תנועתם הרגלית של פלסטינים על ציר השוהדא, מערבית מכיכר גרוס. בימים אלו, ניתנה הנחייה חדשה על ידי גורמי החטיבה, המאפשרת תנועה כאמור, בכפוף, כמובן, לבידוק ביטחוני."
למרות האמור במכתב, לא ניתנה הנחייה לחיילים בשטח. ואולם, משתושבים הציגו את המכתב בפני החיילים, ולאחר בירורים שערכו מול החטיבה, איפשרו חיילי צה"ל במהלך מספר ימים מעברם של פלסטינים ברחוב (גם זאת לאחר עיכובים ממושכים של המבקשים לעבור ברחוב).
מצב זה החזיק מספר ימים בודדים בלבד. החל מיום שלישי 2.1.2007, שבו כוחות הביטחון למנוע מפלסטינים את המעבר ברחוב, שוב, ללא סמכות.
בעקבות כך, פנתה האגודה לפרקליט הצבאי הראשי ביום 14.1.2007 בדרישה שיחקור את ה"שגגה" בת 6 השנים. כן נשלחה פנייה למח"ט חברון וליועמ"ש איו"ש בדרישה שיבטלו את מגבלות התנועה הבלתי-חוקיות שהוטלו מחדש.
ביום 28.3.2007 נמסר מלשכת הפצ"ר, כי מונה קצין בודק לבחינת הטענות.
ביום 11.10.2007 נמסר מלשכת הפצ"ר, כי עמדת צה"ל הנה שיש להותיר את רחוב השוהדא סגור, מטעמים ביטחוניים. לא פורט בתשובה מהם הנימוקים הביטחוניים בגינם חזרה בה המדינה מההצהרה וההתחייבות שנמסרה קודם לכן. הודעה דומה נמסרה גם לבג"ץ.
איסורי התנועה הגורפים המוטלים על תנועת פלסטינים, ברגל וברכב, ברחוב השוהדא נמשכים עד היום, ולא צפוי שינוי בעתיד הנראה לעין.
פניות נוספות של האגודה בנושא:
תכתובת בעניין אחריות ישראל להפרות חמורות של זכויות האדם בחברון, אוגוסט 2006-ינואר 2007
פנייה דחופה לצה"ל בעניין פתיחת רחובות בחברון לתנועת פלסטינים, פברואר 2009
וידאו מאתר בצלם: רחוב השוהדא בחברון סגור "בשגגה"
