שליחת מבקשי מקלט עצורים לעבודה חקלאית – הפרת הזכות לחירות מעבודה כפויה

לפני מספר שבועות שודרה כתבה בחדשות ערוץ 2, ולפיה שב"ס שולח מדי יום פליטים סודנים ואריתראים, הכלואים בקציעות ללא כל תכלית (שהרי ישראל אינה מגרשת סודנים ואריתראים) לעבודות אצל חקלאים בדרום. תמורת שעת עבודה הוא גובה 13 ש"ח ושמונים אגורות, ומנכה לעצמו 7 אחוזים על התיווך ("דמי טיפול").

להלן מכתב שנשלח בשם התכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת ת"א, קו לעובד, האגודה ומוקד סיוע לעובדים זרים. את המכתב כתבה עו"ד ענת בן דור מהתכנית לזכויות פליטים.

במכתב נתבקשו מפקד כלא קציעות ויועמ"ש שב"ס להבהיר, האמנם נשלחו הפליטים לעבודות אלה. במכתב הוסבר, כי ב"הסכמת" העצורים לקחת בכך חלק אין להכשיר את ההעסקה האסורה. הפרטים שפורסמו, נכתב במכתב עוד, "מעלים חשש להפרה של מספר דינים על ידי השב"ס בהעמידו עצורים כעובדים לרשות חקלאים ובכלל זה הפרת האיסור על עבודת כפייה (סעיף 376 לחוק העונשין, תשל"ז-1977); הפרת האיסור על סחר בבני-אדם (סעיף 377א לחוק העונשין) והפרת משפט העבודה המגן".

10 בינואר 2010
כד' בטבת תש"ע

לכבוד
תת-גונדר שלומי כהן
מפקד כלא קציעות

לכבוד
תת-גונדר עו"ד חיים שמולביץ'
יועץ משפטי לשירות בתי הסוהר

שלום רב,

הנדון: שליחת עצורים על-פי חוק הכניסה לישראל לעבודה אצל חקלאים פרטיים – הפרת זכות היסוד להיות חופשי מעבודה כפויה

אנו מתכבדים לפנות אליכם בשם התכנית לזכויות פליטים של אוניברסיטת תל-אביב, עמותת קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח בישראל ומוקד סיוע לעובדים זרים בעקבות כתבתו של חיים ריבלין מחדשות ערוץ 2 מיום 27.12.2009 בה פורסם כי כלא קציעות שלח במשך תקופה מסוימת מבקשי מקלט, הכלואים בו מכח הוראות חוק הכניסה לישראל, לעבודה אצל חקלאי האזור הסמוך לבית הכלא.

כפי שנפרט להלן, ככל שהדברים שהובאו בכתבה מדויקים, הרי ששירות בתי-הסוהר הפר באופן חמור את האיסורים על כפיית עבודה המעוגנים הן בדין הישראלי והן בדין הבינלאומי. לא נעלמה מאיתנו תגובת שירות בתי הסוהר לכתבה, לפיה ההעסקה נעשתה על-פי הדין. לפיכך אנו מבקשים כי, ככל שהנכם סבורים כי קיים בסיס חוקי לפעולותיכם בנדון, תודיעונו מהו.

1. על-פי הכתבה שלח שירות בתי הסוהר לעבודה אצל חקלאי האזור הסמוך לכלא קציעות מבקשי מקלט העצורים על-פי חוק הכניסה לישראל. נבקש כי תאמתו עובדות אלה לרבות:
א. באיזה תאריך החל ההסדר לפיו נשלחו עצורים לעבודה חקלאית ומתי הסתיים?
ב. האם נכונים הדברים שהובאו בכתבה לפיהם ההסדר הופסק באופן זמני בשל בריחת שני עצורים? האם בכוונת השב"ס לחדש את ההסדר?
ג. על-פי אילו קריטריונים וכיצד נבחרו החקלאים שהעסיקו את העצורים?
ד. נבקש כי תעמידו לעיוננו העתק החוזה (ככל שקיים כזה) עם החקלאים, ובעיקר כי תבהירו מהם התנאים שחוייבו החקלאים לספק לעצורים וכיצד נערכה בקרה מטעם השב"ס על מילוי תנאים אלה?
ה. האם פרטי ההסדר שבין השב"ס לחקלאים הובאו לידיעת העצורים ובאיזו דרך נעשה הדבר? (ככל שחולקו לעצורים דפי מידע על זכויותיהם בעבודה נבקש כי תמציאו לידינו העתק).
ו. האם כל העצורים שנשלחו לעבודה הביעו הסכמתם להסדר (ככל שחתמו העצורים על כתבי הסכמה נבקש כי תציגו העתק מכתב ההסכמה)?
ז. האם עצור שהביע מלכתחילה הסכמתו להסדר רשאי היה לחזור בו? האם עצור ששינה את דעתו וביקש שלא להישלח לעבודה נחשף לסנקציה כלשהיא בעקבות כך או שנשללו ממנו הטבות שונות?
ח. האם הוטלו סנקציות כלשהן על מי שלא רצה לצאת לעבודה? האם שופרו התנאים של מי שהחליט לצאת לעבודה?
ט. נבקש אישורכם למידע שפורסם בכתבה לפיו שילם כל חקלאי לשב"ס סך 13.80 ש"ח עבור שעת עבודה של כל עצור? וכן האם הועבר לכל עצור סך 12.90 ש"ח? נבקש הבהרה כיצד הועבר התשלום הנ"ל לעצור? כן נבקש לדעת מכוח איזה הסדר חוקי נוכה בידי שב"ס סך 90 אגורות מהשכר השעתי של העצורים, ניכוי אשר כונה בכתבה "דמי טיפול", ואשר על-פי העולה מהכתבה הועבר לידי שב"ס?

2. נדגיש כי הפרטים שפורסמו (ככל שאינם מוכחשים או מתוקנים על-ידכם) מעלים חשש להפרה של מספר דינים על-ידי השב"ס בהעמידו עצורים כעובדים לרשות חקלאים ובכלל זה הפרת האיסור על עבודת כפייה (סעיף 376 לחוק העונשין, תשל"ז-1977); הפרת האיסור על סחר בבני-אדם (סעיף 377א לחוק העונשין) והפרת משפט העבודה המגן. להלן נפרט עמדתנו זו.

3. סעיף 48 (א) לחוק העונשין קובע כי "אסיר יהא חייב בעבודה". תקנה 17 לתקנות בתי-הסוהר, תשל"ח-1978 קובעת כי "מותר להעסיק בעבודה גם אסירים שטרם נידונו ואסירים אזרחיים, אם הסכימו לכך".[1] מבקשי המקלט ומהגרי העבודה הכלואים בכלא קציעות כלואים על-פי הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, הם אינם בגדר "אסירים שטרם נידונו". לא מצאנו בדין היתר לשלוח עצורים מכח חוק הכניסה לישראל לעבודה (נדגיש כי מאחר ומדובר בפגיעה בזכות יסוד, דרושה הוראה בחקיקה הראשית כדי להגבילה).

4. בהעדר הוראה חוקית מפורשת המתירה העבדתו של אדם, חל כלל היסוד המקובל הן במשפט הישראלי והן במשפט הבינלאומי, לפיו לא ניתן לכוף אדם לעבוד (ראו נא סעיף 376 לחוק העונשין וסעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. במשפט הבינלאומי ראו נא את אמנה מס' 29 של ארגון העבודה הבינלאומי העוסקת בעבודה כפויה משנת 1930, אליה הצטרפה מדינת ישראל בשנת 1955).

5. העיקרון, האוסר הטלת עבודות שונות על אסירים בהעדר הסמכה ברורה וחד-משמעית בחקיקה, מוכר בחקיקה הישראלית מימים-ימימה. כך ,למשל, קבע כב' השופט אגרנט בשנת 1958 כי כל עוד לא קבע החוק אחרת באופן ברור וחד-משמעי, אין להטיל על אסירים עבודות של ניקיון תאיהם, ובלשונו:

"אנו נמצאים כאן בשטח של חירות האזרח, והכלל הוא כי במקרה כזה יש להקפיד היטב שחירות זו לא תישלל ממנו אלא במידה ובצורה המשתמעות ברורות מן החוק. אמת, כי הנשפט למאסר הוא אדם שחירותו נלקחה ממנו למשך התקופה שנקבעה בגזר-דינו אך גם בתקופה זו נשארו לו זכויות מסויימות, וביניהן הזכות, כי האחראים לביצוע מאסרו וכליאות בהתאם לאמור בגזר-הדין, לא יכפו עליו עשיית דברים שלגביהם לא קיים הכשר חד-משמעי בחוק" (ההדגשה הוספה) ע"פ 40/58 היועץ המשפטי נגד תופיק זיאד פ"ד יב' 1358, בעמ' 1365-1364).

מאז נאמרו דברים אלה אמנם נקבעה כאמור, חובתם של אסירים לעבוד, אולם לא קיים בחקיקה "הכשר חד-משמעי" להעסקת עצורים.

"הסכמת" העצורים אין בה כדי להכשיר את ההעסקה האסורה

6. במסגרת כתבת החדשות בערוץ 2 נמסר מפי השב"ס כי העצורים "הסכימו" לעבוד. אנו מבקשים, כאמור, כי תעמידו לעיונינו את כתבי ההסכמה עליהם חתמו העצורים ואת דפי המידע (ככל שהיו כאלה) שהועמדו לרשותם בדבר תנאי עבודתם לפני שנתנו את הסכמתם.

לא למותר לציין כי עסקינן באוכלוסיה החלשה ביותר אף מקרב אוכלוסיית הכלואים בישראל – מדובר בזרים אשר אינם מכירים את השפה, החוקים והמנהגים הישראליים. הם נתונים במעצר מתמשך עם נגישות מועטה ביותר לעולם החיצון, לעורכי דין או לארגוני זכויות אדם. תלותם בסוהרים כמעט מוחלטת, בנסיבות אלה, גם אם הביעו "הסכמה" לעבוד, יש לחשוש לטיבה (ראו נא עע"א 7440/97 מ"י נגד גולן פ"ד נב (1) 1, 8-7).

העסקה על-ידי גורמים פרטיים אסורה

7. לא זו בלבד שאין אסמכתא ברורה וחד-משמעית המתירה העסקת עצורים (בניגוד להעסקת אסירים), הרי שהדין הבינלאומי, כמו גם הדין הישראלי, אוסרים העסקה בדרך שבוצעה במקרה זה על-ידי השב"ס, במסגרתה הועמדו העצורים לרשות חקלאים פרטיים.

פסלות צורת ההעסקה בה נקט השב"ס בעניינו בולטת אם נשווה את הדברים לסעיף 48(ג) לחוק העונשין (שכאמור אינו חל על ענייננו ישירות שכן הוא דן בהעסקת אסירים). הסעיף קובע כי: "לא יועסק אסיר בעבודה מחוץ למוסדות המדינה אלא בהסכמתו ובתנאי עבודה מקובלים". אין ספק כי העמדת העצורים לרשות החקלאים, המשלמים לשב"ס עבור עבודתם, באופן שתואר בכתבה, מהווה העסקה "מחוץ למוסדות המדינה". במצב דברים זה קובע החוק לעניין עבודת אסירים כי נדרשת הסכמתו של האסיר וכן נדרש כי ההעסקה תיעשה "בתנאי עבודה מקובלים". אנו ממתינים להבהרתכם באשר לתנאי העבודה שנקבעו, אולם על פני הדברים, תשלום של 12.90 ש"ח לשעת עבודה המהווה 62.3% משכר המינימום הקבוע על-פי חוק, אינו בגדר "תנאי עבודה מקובלים".

8. בשולחו את העצורים לעבודה תמורת שכר הנופל ב-37.7% משכר מינימום גרם השב"ס להפרה חמורה של חקיקת המגן בעבודה. יצויין כי ההלכה שנפסקה בעניין שדות (בג"צ 1163/98 שדות נגד שירות בתי הסוהר, פ"ד נה (4)817, 830) אין עניינה לכאן, באשר פסק-הדין שם עסק בהעסקת אסירים בנסיבות בהן נקבע כי סעיף 48(ג) לחוק העונשין אינו חל.

9. האיסור להעמיד אסירים שהורשעו על-ידי בית משפט להעסקה על-ידי גורמים פרטיים נקבע במפורש באמנה האוסרת על העסקה כפוייה משנת 1930 (אמנה מס' 29 של ארגון העבודה העולמי), הקובעת בסעיף 2(2)(c) כי הביטוי "העסקה כפויה" על-פי האמנה לא יחול ביחס "לעבודה או לשירות הנדרש מאדם כתוצאה מהרשעה בבית משפט, ובתנאי כי העבודה או השירות האמורים מבוצעים בהשגחת ובשליטת רשות ציבורית והאדם בו מדובר אינו מושכר או מושם בשירותם של אנשים פרטיים, חברות או ארגונים" (ההדגשה הוספה, תרגום חופשי).

10. לא למותר לציין בהקשר זה את פסק-דינה של כב' השופטת נאור מן העת האחרונה בו התייחסה אל סוגיית העסקת אסירים על-ידי זכיין פרטי כאל פגיעה בכבוד האדם, ובלשונה:

"כאשר הגורם הפרטי אחראי לעבודות אסירים, מתעוררת בעיית ניגוד העניינים המובנה ביתר שאת…. בסיטואציה זו קיים חשש לניצול לרעה של כוח המרות השלטוני שהועבר ביחס לעבודת אסירים… חשש זה מתחזק שמדובר באוכלוסיה חלשה, כבענייננו, ביחס לאוכלוסיית האסירים שחירותם נשללה… לדעתי עבודות האסיר אצל הזכיין הפרטי הופכות את האסיר ל"אמצעי להפקת רווחים" באופן המקים פגיעה בכבוד האדם" בג"צ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נגד שר האוצר (פס"ד מיום 19.11.2009) בפסקאות 19-17 לפסק-דינה).

11. נוסיף כי מלכתחילה מעצרם של מבקשי המקלט מהווה אמצעי קיצוני וחריג אשר, על-פי נציבות האו"ם לפליטים, יש לעשותו רק במקרים הם קיים צורך מובהק ורק לאחר שמוצו כל האלטרנטיבות האחרות. משננקט הצעד החריג של מעצר, הדבר מותר אך ורק לזמן הקצר ההכרחי ורק לצורך בירור זהותו של מבקש המקלט; זיהוי רכיבי עילת המקלט; במקום בו השמיד מבקש המקלט במתכוון את מסמכיו כדי להונות את הרשויות או מטעמים של בטחון הציבור.

UN High Commissioner for Refugees, UNHCR's Revised Guidelines on Applicable Criteria and Standards relating to the Detention of Asylum-Seekers, 26 February 1999, available at:
http://www.unhcr.org/refworld/docid/3c2b3f844.html [accessed 29.12.2009]

12. אנו ערים לכך שעצם המעצר ומישכו אינן סוגיות המצויות באחריות השב"ס, יחד עם זאת על השב"ס מוטלת חובה של לפגוע בזכויות היסוד ובחירויות של הכלואים באופן בלתי חוקי. שליחתם של העצורים לעבודה אצל חקלאים פרטיים, המפיקים רווח כספי מהעסקתם, אסורה על-פי דין. התירוץ בו השתמש השב"ס בתגובתו לכתבה ששודרה לפיו מדובר ב"שיקום קבוצתי" של העצורים מדאיג ומקומם.

לאור כל האמור לעיל, נודה לכם על קבלת ההבהרות שנתבקשו ברישא למכתבנו ולאחר בחינת טענותינו נבקש תשובתכם האם בכוונתכם להמשיך ולשלוח עצורים לעבודה חקלאית. ככל בכוונתכם להמשיך בפרקטיקה פסולה זו, נבקש הבהרה לבסיס החוקי ככל שלדעתכם קיים בסיס כזה.

בכבוד רב,

ענת בן-דור, עו"ד