הזכות לדיור נאות היא אחת הזכויות המוכרות במשפט זכויות האדם הבין-לאומי. בהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם של האו"ם צוינה הזכות של כל אדם לתנאי מחיה נאותים, לרבות דיור נאות. מדינת ישראל, כמו מרבית מדינות העולם, קיבלה על עצמה התחייבות לכבד זכות זו, המוגנת באמנות בין-לאומיות, ובמיוחד באמנה הבין-לאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, שישראל צד לה. על פי הפרשנות הרשמית של האו"ם, הזכות לדיור נאות מבטיחה לכל אדם זכות לדיור בהישג יד, זכות לשוויון בדיור ונגישות לקבוצות עם צרכים מיוחדים, זכות לתנאי פרטיות ומרחב מחיה הולמים, זכות לקורת גג שתאפשר לאדם לקיים את חיי משפחתו בפרטיות, ושיהיו בה תנאי מחיה נאותים, לרבות הגנה מפני קור, רטיבות, חום, גשם, רוח או כל איום אחר לבריאות, בטיחות המבנה, חיבור לתשתיות חשמל ומים בטוחים לשתייה, אוורור ותאורה, ותנאים שמאפשרים שמירה על היגיינה ועל בריאות הדיירים. לכל דייר זכות להגנה משפטית מפני פינוי שרירותי, זכות לנגישות לשירותים, לתעסוקה, לשירותי בריאות, לבתי ספר, לתשתיות ולשירותים חברתיים אחרים, ולסביבת מגורים שאינה מזוהמת. לכל אדם זכות לבחור בחופשיות את מקום מגוריו, וזכות לדיור התואם את תרבותו.
הזכות לדיור נאות נמנית עם משפחת הזכויות החברתיות. עם זכויות אלו נמנות הזכות לבריאות, הזכות לחינוך, הזכות לתנאי עבודה הולמים, הזכות לביטחון סוציאלי וכדומה. זכויות חברתיות אינן נופלות במעמדן המחייב מזכויות אזרחיות כמו הזכות להפגין או הזכות לנוע. בדומה לזכויות האזרחיות, הזכויות החברתיות אינן מוחלטות וניתנות להגבלה ובלבד שהדבר נעשה לתכלית ראויה ובאופן מידתי.
הזכות לדיור נאות, כפי שפורשה במשפט זכויות האדם הבין-לאומי, אינה מהווה בעבור ישראל רק מודל לדין רצוי, אלא גם משפיעה על פרשנות הדין הישראלי.
קישורים:
עו"ד גיל גן-מור, הנדל"ניסטית – הפרה של הזכות לדיור על-ידי מדינת ישראל, האגודה לזכויות האזרח, יולי 2008
האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות, 1966
הערה כללית מספר 4 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות
הערה כללית מספר 7 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות
