הזכות לעשות בלגן

רגד ג'ראיסי

 

אירועי הימים האחרונים מעלים שאלות לא פשוטות על הגבול הדק שבין מחאה לגיטימית לבין הפרת סדר. האם מה שהופך מחאה ללגיטימית הוא מידת הצדק שבה? או שמא רק הרשיון להפגין, שמקבלים מהמשטרה, הוא שמכריע? ובכלל, מה זו "מחאה צודקת"? האם הצדק הוא בעיני המתבונן? האם הוא בעיני המחנה הפוליטי שאליו משתייכים? האם בכלל יש קריטריונים אובייקטיביים לקביעת סיבה "טובה" להפגין?

יש גם שאלות קשות יותר: האם מעט "בלגן" הוא בעצם טוב כשהמטרה נעלה, או שכל אלימות באשר היא פסולה, בלא קשר לשאלה איזה צד נוקט בה ובאילו נסיבות? והאם אלימות מצד מפגינים היא עילה לפיזור אלים של ההפגנה על ידי המשטרה?

אפשר לקחת את כל השאלות האלה ולסבך אותן עוד קצת: תארו לעצמכם, שהשוטרים אינם מסתפקים בבעיטות, משיכה בשיער והצמדת מפגינה זו או אחרת לכביש, אלא יורים לעבר המפגינים מטולי גז, לפעמים ישירות. תארו לכם, שהמפגינים, מצדם, במקום לנפץ שמשות ולזרוק ביצים, מיידים אבנים לעבר כוחות הביטחון. כשהמנהיגים שלהם נעצרים, הם מואשמים בעבירות חמורות ושוהים במעצר במשך חודשים ארוכים, לא רק במשך כמה שעות.

נשמע מוכר? זה מה שקורה מדי יום שישי באל-מעסרה, בילעין, כפר קדום, נבי סאלח ובכפרים נוספים בגדה המערבית. בלי כותרות ראשיות, בלי מאמרי דעה, בלי הצהרות של פוליטיקאים, אבל עם עשרות עצורים, פצועים רבים, ומדי פעם גם הרוגים.

כשמדכאים הפגנות בשטחים ביד קשה, בישראל אף אחד – או כמעט אף אחד – לא מרים גבה. בשטחים כל הפגנה של פלסטינים היא סיבה טובה דיה לפיזור אלים, בלא קשר לתוכנה ולרמת האלימות שנקטו המשתתפים בה.

כי לפלסטינים אין זכות למחות. אם הם מוחים – הם מאיימים על הסדר. ואם הם מאיימים על הסדר – הם מאיימים על ביטחון המדינה. זו הגישה הרווחת בקרב כוחות הביטחון ומעוגנת בחקיקה הצבאית. הגישה הזאת מתקבלת כמובנת מאליה, בחוסר ביקורתיות מוחלט, בחברה הישראלית, אותה חברה המתקוממת נגד אלימות המשטרה בהפגנות המחאה החברתית בתל אביב.

אכן, יש הבדל מהותי אחד בין ההפגנות בתל אביב להפגנות בגדה: בתל אביב אזרחים מפגינים למען עתיד טוב יותר במדינתם. בנבי סאלח תושבים חסרי אזרחות מפגינים נגד המשטר הצבאי, השולט בחייהם ב 45 השנים האחרונות. גם הם רוצים עתיד טוב יותר.
האזרחים המפגינים בתל אביב יוכלו בבוא היום ללכת לקלפי ולבחור להם שלטון אחר. לתושבים הפלסטינים בגדה המערבית אין אפשרות כזאת.

בין השאלות הקשות הרבות שנשאלות בימים אלה מוטב שנעלה גם את השאלה הזאת: האם יש הצדקה או סיבה אמיתית למניעה גורפת של חופש הביטוי והמחאה מהפלסטינים בשטחים?

 

הכותבת היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח

פורסם באתר הארץ ב-27.6.2012

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

תגיות:

קטגוריות: 45 שנות כיבוש,זכויות האדם בשטחים הכבושים,חופש הביטוי והמחאה

סגור לתגובות.