טלי ניר
ש' לא ישכח את הרגע ההוא. הם עמדו שם, הוא ואשתו, בחדר של מזכירות היישוב, וציפו לשמוע את תוצאות המבדקים. הוא חשב שזה רק עניין פרוצדוראלי, שאוטוטו הם יוכלו לעבור ליישוב הקהילתי, לבנות בית מרווח, ליהנות מהגינה והנוף.
"חוסר התאמה חברתית". כך הוגדרה הסיבה לכך שועדת הקבלה פסלה אותם ומנעה מהם לקנות קרקע ביישוב. מאז הם שוברים את הראש בניסיון להבין מה הם עשו או אמרו שלא היה בסדר. לפעמים ש' שואל את עצמו אם יכול להיות שזה בגלל המוצא שלו. צבע העור שלו די כהה, אבל זה הרי לא בהכרח אומר משהו. ובטח יש עוד מזרחים ביישוב, חייבים להיות. או שלא?
בעשרות יישובים בישראל מונהגת כיום ועדת קבלה. לפעמים הקריטריונים לקבלה ליישוב גלויים, לפעמים הם מתמצים במונחים עלומים כמו "התאמה חברתית" או "תרומה לקהילה". כך או כך, תהליך המיון של ועדות הקבלה משפיל וחטטני, ואיכשהו, בסופו של דבר ברור מי נשאר בחוץ: מזרחים, דתיים, בעלי מוגבלויות, משפחות חד הוריות, עולים, וכמובן ערבים.
לא מדובר בקיבוצים או במושבים שיתופיים, שבהם יש גם שותפות כלכלית בין התושבים, אלא ביישובי וילות מוריקים, מעין ערי שינה שהוקמו על אדמות מדינה ובמחיר משתלם במיוחד, ובשכונות שהוקמו על קרקעות שהיו בעבר קרקעות חקלאיות של קיבוצים ומושבים.
הסוכנות היהודית או קק"ל, מי שבדרך כלל אחראיות לייסוד היישובים הללו, החליטו לאפשר לתושבים הראשונים להקים את ועדות הקבלה, והוועדות הללו הן אלו שבוחרות אחר כך את המצטרפים החדשים על פי טעמן, דואגות שחלילה לא יצטרפו כל מיני טיפוסים קצת "אחרים" ו"לא משלנו" שעלולים "להוריד את מחירי הנדל"ן".
גם בג"ץ נדרש לעסוק בתופעת ועדות הקבלה. אחרי בג"ץ קעדאן ועתירות נוספות של תושבים שלא התקבלו ליישובים קהילתיים, נקבע כי ועדות הקבלה אסורות ביישובים בהם מתגוררים יותר מ-500 בתי אב. כיום תלויות ועומדות בבג"ץ שתי עתירות הדורשות לבטל לחלוטין את מוסד ועדות הקבלה ביישובים הקהילתיים.
למרות זאת, ובלי לקיים דיון ציבורי מינימלי, עיגנה כעת הממשלה את ועדות הקבלה השנויות במחלוקת בחוק. במסגרת הדיונים בכנסת על הצעת החוק לרפורמה בקרקעות, הוכנס ביום הדיונים האחרון סעיף חדש ובעייתי, הקובע כי הגוף החדש שיחליף את מינהל מקרקעי ישראל יוכל לאפשר ליישובים לקיים סלקציה בבחירת מצטרפים חדשים ליישוב, ולראשונה אף ללא פיקוח או בקרה.
נציגי הממשלה והייעוץ המשפטי לא טרחו להסביר לחברי הכנסת את משמעות הסעיף החדש, את העובדה שהוא מנוגד להחלטת מועצת מקרקעי ישראל ובג"ץ, ושישנן עתירות תלויות ועומדות בנושא. התוצאה היתה שהסעיף הבעייתי אושר בתום דיון של חמש דקות.
בעקבות פניות האגודה לזכויות האזרח וארגונים חברתיים נוספים מהקואליציה האזרחית-סביבתית נגד הפרטת הקרקעות, החליט יו"ר הכנסת רובי ריבלין לקיים דיון מחודש בסעיף. הייתם חושבים שאחרי שחברי הכנסת יבינו על מה מדובר הצבעתם תשתנה? אז זהו, שלא.
בהצבעה החוזרת שהתקיימה שלשום, עשו חברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה הלוחמת, יד אחת כדי לתמוך בסלקציה בקבלה ליישובים, למרות שמשמעויות הסעיף הובהרו להם. כך נולדו לנו גם הפרטת הקרקעות הגדולה וגם הבונוס של המיוןהאכזרי – שניים במחיר אחד, המחיר של הליך חקיקה מזורז ולא ראוי. אז אם אתם מתכננים לקנות בקרוב בית בהרחבה קיבוצית או ביישוב קהילתי, תתחילו להתכונן לוועדות הקבלה.
טלי ניר היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח בישראל
המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב-22.7.09
