כשמשטרת ישראל אומרת על הפגנות המחאה שנערכו בסוף השבוע "זה לא צדק חברתי, אלו פורעים" היא צודקת בחצי הראשון של המשפט: אכן, למרות הפגנות הענק של הקיץ שעבר – אין צדק חברתי. יעידו מאות אלפי עובדי הקבלן, הפרטת החינוך, ייבוש שירות התעסוקה, פערי השכר ושיאי אי השיוויון. יעיד הדיור הציבורי שאיננו ויעידו המלצות טרטכנברג המצומקות, שאפילו אינן מיושמות. יעיד חוק יסוד: זכויות חברתיות שלא חוקק, ובעיקר – תעיד המציאות שכולנו מכירים. זה לא צדק חברתי. כדי שיהיה צדק חברתי, צריך להיאבק. חייבים להיאבק.
אבל בחציו של המשפט, כשמשטרת ישראל אומרת "זה לא צדק חברתי, אלו פורעים", היא מנסה לצייר את מפגיני הצדק החברתי של 2012 כאספסוף אלים. פורעים? בואו ניזכר בעובדות.
כשראש עיריית תל אביב מכריז (ללא סמכות) באופן גורף שהוא לא יתיר הקמת מחאת אוהלים בעירו השנה, מי כאן הפורע? כשהוא שולח את הפקחים שלו לקרוע בכוח אוהלים שמוחזקים באוויר (!) על ידי אזרחים שמבקשים למחות, מי כאן האלים? כששוטרי משטרת ישראל, במקום לעצור את פקחי העירייה עוצרים בברוטליות את המפגינים, האם לא ברור שהשוטרים הם הפורעים?
בליל שבת היו בתחנת המשטרה בגלילות קרוב ל-90 מפגינים שנעצרו. על פי חוק, הם זכאים – כל אחת ואחד מהם – לייעוץ מעורך דין טרם חקירתם על ידי המשטרה. לאורך הלילה כולו, היו במקום עורכי דין שהגיעו לגלילות במיוחד למטרה זו.
למרות זאת, חלק מהעצורים לא פגשו עורך דין – כי המשטרה לא טרחה ליידע אותם שבמקום נמצאים עורכי דין. זו הפרה של החוק על-ידי המשטרה. וזו לא היתה הפרת החוק היחידה: המשטרה רמסה את חוק הנוער בכל הנוגע לעצורים קטינים; מנעה טיפול רפואי מעצורים שנחבלו; ועוד. איזו משטרה היא זו הנוהגת כך בבני אדם הנמצאים במשמורתה?
כוח לא סביר
קצין בכיר במשטרת ישראל צוטט כאילו דפני ליף תקפה שוטרים. כל מי שראה את התמונות מרוטשילד ביום שישי מבין מיד כמה ההאשמה הזו מופרכת. ועדיין, המשטרה עומדת על גרסתה ואף הכריזה שתגיש כתבי אישום "בהליך מזורז". כתבי אישום על מה?
מותר להקים אוהלים ברוטשילד. מותר להחזיק אוהלים באוויר ברוטשילד. המפגינים ביום שישי יצאו מגדרם במאמץ לעמוד בתנאים מופרכים שניכפו עליהם, ולמרות זאת פקחי העירייה, בגיבוי המשטרה, תקפו אותם. לאזרח המותקף על-ידי שוטר הזכות להתנגד, ואפילו בכוח סביר. כך או כך – הכוח שהמשטרה הפעילה לא היה סביר. זו הייתה אלימות לשמה.
מהות מחאת הצדק החברתי איננה חופש הביטוי, אלא מאבק למען דיור, חינוך ובריאות נגישים, איכותיים ושוויוניים; למען העסקה הוגנת; ונגד פערים חברתיים חזיריים. אבל דיכוי מחאת הצדק החברתי עובר דרך רמיסת חופש הביטוי.
אם ככה מתנהגת המשטרה בלב תל אביב – איך היא מתנהגת בשטחים?
עכשיו דמיינו לעצמכם: אם זה מה שהמשטרה מרשה לעצמה בצהרי היום, לעין המצלמות במרכז תל אביב, כנגד מפגינים באחד הנושאים היותר אהודים-ציבורית בישראל, כיצד נוהגת המשטרה במקרים אחרים, במקומות אחרים, בנושאים אחרים? אם זה היה גורלה של דפני ליף ביום שישי, מה קורה למפגינים ערבים או חרדים, למפגינים בשטחים או בשכונות?
אזרחים שנאבקים ולא מוותרים יצליחו להשיג צדק חברתי. על הדרך, לא תהיה ברירה אלא גם להעמיד את המשטרה במקומה כדי לא להתפשר על חופש הביטוי שלנו.
פורסם באתר nrg-מעריב ב-25.6.2012
