9 ביוני, 2009
לכבוד
האלוף גדי שמני
מפקד כוחות צה"ל באיו"ש
שלום רב,
הנדון: מתן גישה לתושבי בית סוריק, בידו, בית אענאן ואלג'יב לאדמותיהם שנכלאו מאחורי הגדר
1. הריני לפנות אליך בשם תושבי הכפרים בית סוריק, בידו, בית אענאן ואלג'יב, שמזה למעלה מ-4 חודשים אינם מצליחים להגיע לאדמותיהם, בבקשה שתורה על ביטולו של משטר ההיתרים החדש שהוכרז באדמות הכפרים, ותפעל להבטיח, כי מעברם של החקלאים לאדמותיהם יתאפשר תוך מינימום של פגיעה בחקלאים והפרעה לעבודה החקלאית.
רקע
2. בעקבות בניית גדר ההפרדה על אדמות הכפרים בית סוריק, בידו, בית אענאן ואלג'יב נותקו תושבי הכפרים הללו מאלפי דונם מאדמותיהם החקלאיות, שנותרו בצידה 'האחר' של גדר ההפרדה.
3. עניין תוואי הגדר שנבנה על אדמות הכפרים בשמם הננו פונים נדון במספר עתירות שהוגשו לבג"צ (בג"צ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807, ובג"צ 426/05 מועצת הכפר בידו נ' ממשלת ישראל (ניתן ביום 10.9.06) בעניין אדמות הכפרים בית סוריק, בידו ובית אענאן; בג"צ 4457/05 מועצת הכפר ביר נבאלא נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 26.11.06) בעניין אדמות אלג'יב).
4. במסגרת עתירות אלה הורה בית המשפט למדינה להבטיח, כי מעברם של החקלאים לאדמותיהם יתאפשר תוך מינימום של פגיעה בחקלאים והפרעה לעבודה החקלאית:
"משטר הרישוי שהמפקד הצבאי מבקש לקבוע ואשר הוחל על שטחי קרקע רבים, אין בכוחו למנוע או להפחית באופן משמעותי את ממדיה של הפגיעה הקשה בחקלאים המקומיים. .. יהיו בוודאי מקומות, שבהם לא יהא מנוס מכך שגדר ההפרדה תחצוץ בין התושבים המקומיים לבין אדמותיהם. באותם מקומות יש להבטיח מעבר שיקטין ככל האפשר את הפגיעה בחקלאים".
בג"צ 2056/04, פס' 82
5. עד לאחרונה, הונהג הסדר לפיו הגיעו תושבים לאדמותיהם על בסיס רשימות שמיות. גם הסדר זה שנהג בשנים האחרונות גרר פגיעות מפגיעות שונות בחקלאים ובעבודה החקלאית.
ההכרזות החדשות ועימן מניעת גישה מוחלטת
6. בתחילת שנה זו, חתמת על סדרת צווים חדשים לפיהם אדמות הכפרים שנכלאו מעבר לגדר, הוכרזו כ"שטח צבאי סגור" האסור עליהם בכניסה, וכוננו בהן את "משטר ההיתרים". ההסדר שנהג עד אז בוטל, ולתושבים הודע כי מעתה, לא יוכלו להגיע לאדמותיהם אלא על-פי היתרים מיוחדים.
7. הצווים שפורסמו קובעים, כי על מנת להשיג היתרים מיוחדים אלה נדרשים התושבים, כל אחד בנפרד, להגיש בקשה מפורטת ומנומקת, לצרף אליה שלל מסמכים, ולהמתין להכרעה פרטנית בעניינו. מעתה, על מנת להגיע לאדמותיהם תלויים הם בחסדיו של המפקד הצבאי באמצעות מנגנון בירוקראטי עליו אחראי המנהל האזרחי.
8. לעומת שלילת זכותם של בעלי הזכויות הפלסטינים להגיע לאדמותיהם, ניתן היתר כללי גורף לכל "ישראלי" ולכל מי שאוחז בהיתר כניסה לישראל להיכנס לאזור זה.
9. מאז הכרזת האזור כמרחב תפר, מזה למעלה מ-4 חודשים, תושבי הכפרים אינם יכולים להגיע לאדמותיהם ולעבדן. מניעת גישה גורפת זו נמשכת גם במועד כתיבת מכתבי זה. בעקבותיה, איבדו רבים מתושבי הכפרים מקור פרנסה חיוני. זכותם לעבד וליהנות מאדמתם – נשללה.
אי-חוקיותו של "משטר ההיתרים" – מדיניות של הפליה ופגיעה בזכויות יסוד נוספות
10. שטח מרחב התפר הינו חלק מהשטח שנכבש על-ידי ישראל בשנת 1967, ומוכר על-ידי הקהילה הבינלאומית, ואף על-ידי ישראל, כחלק בלתי נפרד מהשטחים בהם מחזיקה מדינת ישראל כשטחים כבושים. משמעות הדבר היא, ראשית, כי שטחים אלה מצויים מחוץ לשטחה הריבוני של מדינת ישראל, ושנית, כי בעוד שלתושבי האזור הפלסטינים עומדת זכות לחופש תנועה באזור זה, לרבות השטחים ש'מעבר לגדר', לא עומדת זכות זו לתושבי ישראל, המעצמה הכובשת.
11. המשפט הבינלאומי החל בשטח כבוש אוסר על המפקד הצבאי לנהוג בהפליה [1]. אף משפט זכויות האדם הבינלאומי קובע איסור זה [2]. כמו כן, מחויב המפקד הצבאי לכבד ולשמור על אורחות חייה של האוכלוסייה האזרחית, לא לפגוע בקניין הפרט, ולכבד ולהגן על זכויות האדם של תושבי השטח המוגנים.
12. משטר ההיתרים, המתווסף על הניתוק הפיזי שיוצרת גדר ההפרדה, מעגן בכתובים משטר הפליה שיטתי, וגורר פגיעות נוספות, חמורות, בזכויותיהם של התושבים לחופש תנועה, לחופש עיסוק, לקניין ובזכות לעבוד לפרנסתם. הוא פוגע באופן אנוש בכבודם.
13. על פי הצווים שפורסמו, ישראלים יכולים להיכנס לשטח מרחב התפר ולשהות בו, בלא שנדרשים הם לעמוד בתנאי כלשהו או לספק הסבר או נימוק כלשהו. זאת על אף שמבקשים הם לעבור לשטח המצוי מחוץ לגבולות ארצם. לעומת זאת, כניסתם של פלסטינים לאזור זה, ולרבות אלה שאדמותיהם נכלאו מעבר לגדר במרחב התפר, אסורה ומותנית בקבלתו של היתר מיוחד המונפק על-ידי המנהל האזרחי.
14. מצויים אנו לפיכך במצב בו הפרט זוכה לטיפול שונה, כשהבסיס להבחנה בין אנשים הוא השתייכותם הלאומית (או האזרחית אם תרצה לומר), וביצירתו של משטר הפרדה והפליה. משטר ההופך את תושבי האזור לאורחים בו ואת אזרחי המעצמה הכובשת לאדוניו, בניגוד מוחלט להוראותיו של המשפט הבינלאומי החל בשטח כבוש, ולעקרונות היסוד עליהם הוא מושתת.
15. יתרה מכך, לא רק שאין במשטר ההיתרים בכדי לפתור את הפגיעה בזכויות שמחוללת גדר ההפרדה, אלא שמשטר זה מחריף את הפגיעה בהן.
16. בעצם החלת המשטר על אדמות הכפרים יש משום שלילה גורפת של זכויות יסוד – נשללת זכותם של התושבים המוגנים לחופש תנועה, לגישה חופשית לאדמותיהם, ולזכותם לעבוד ולהתפרנס למחייתם מקניינם. משמעותו של המשטר – הפיכתה של זכות יסוד לפריבילגיה, אשר תינתן או תישלל כאוות נפשו של המפקד הצבאי. בפועל, מזה למעלה מארבעה חודשים מאז שהוחל המשטר על אדמות הכפרים, נשללה מתושביהם באופן גורף האפשרות להגיע לאדמותיהם.
17. בית הדין הבינלאומי לצדק בחוות הדעת שנתן בעניין גדר ההפרדה קבע [3], כי משטר ההיתרים הנלווה לגדר, מהווה הפרה של המשפט הבינלאומי ופגיעה בלתי חוקית בזכויות האדם של תושבי הגדה המערבית. בית המשפט הגבוה לצדק, בפניו הובאו עתירות [4] נגד משטר זה לפני למעלה מ-4 שנים, נמנע מלהכריע בהן עד כה.
יישום משטר ההיתרים בפועל – דוגמא ומופת ל'בירוקרטיה של הכיבוש' במלוא תפארתה
18. ההיתר המיוחד, לו זקוקים בעלי האדמות, החקלאים, עובדיהם ובני משפחותיהם על מנת שיורשו להגיע לאדמות – לא בקלות יושג. הניסיון ממקומות אחרים בהם הוטל משטר זה כבר לפני מספר שנים מראה, כי רבים מהתושבים אינם זוכים לקבל היתרים בכלל, והמעטים המקבלים נדרשים לצלוח הליך בירוקראטי מסורבל ופוגעני.
19. עמידה בקריטריונים ובתנאים שמציב משטר של רישוי כרוכה מטבעה בהליך של הצגת הנמקות והוכחות. לפיכך, על כל פלסטיני המעוניין להגיע לאדמות – להגיש בקשה מפורטת ומנומקת, ולצרף אליה אסמכתאות על שום מה ולמה סבור הוא כי על המפקד הצבאי להיעתר לבקשתו. המשטר וההוראות שנקבעו במסגרתו מטילים נטלי הוכחה גבוהים, לעיתים בלתי אפשריים. כך, למשל, חקלאי המבקש להמשיך ולעבוד באדמות שעיבד, ושנכלאו מעבר לגדר, יצטרך להוכיח במסמכים את זכויותיו בקרקע, משימה לא פשוטה לנוכח היעדר רישום מסודר של הקרקעות בגדה, ולנוכח קיומם של מנהגים שונים על-פיהם נוהגות קהילות שונות ביחס לאדמותיהן. התוצאה של אי עמידה בדרישות הבירוקרטיות, ובנטלי ההוכחה שנקבעו, אשר בינן לבין ביטחון המדינה אין ולא כלום, היא שלילת זכויות ואובדן פרנסה.
20. פעם אחר פעם תושבים המבקשים לערער על סירוב ליתן להם היתר נתקלים בטענה השכיחה – שלא רשום במערכת שהגישו בקשה. לפיכך, הם נשלחים אחר כבוד לשוב ולהגיש בקשה, בצירוף מסמכים, וחוזר חלילה.
21. והיה ויספקו ההסברים והמסמכים שיציג התושב את המפקד הצבאי – עשוי ההיתר המיוחל להינתן. לשנה, לחצי שנה, לשלושה חודשים, או לזמן פחות מזה. יפוג ההיתר – יידרש האדם לשוב ולהגיש בקשתו, לשוב ולצרף מסמכיו. וההיתר? אולי יחודש ואולי לא (יתכן שבינתיים שונו הכללים, או הפונה נרשם ללא ידיעתו כ'מנוע שב"כ'). מתי יחודש? בתוך שבוע, בתוך שבועיים, בתוך חודשיים או יותר. ואם חלילה אותו אדם נרשם על-ידי מאן דהוא כ'מנוע שב"כ' (יחד עם עוד כ-200,000 מתושבי השטחים), צפוי הוא להמתין חודשים ארוכים עד שיזכה ויעלה בידו להיות מזומן ל'ועדת שימוע'.
22. המפקד הצבאי הוא גם המעריך והקובע – כמה ימים בעונה, בשנה, יורשה אותו אדם לעבד את אדמותיו. ולצורך כך נקבעו טבלאות מטבלאות שונות בהן מפורטים מספר הימים המותרים, בהתחשב בחישוב דקדקני של סוג הגידול, היקף השטח וכו'. מנהגי המקום? רצונו של אדם לבדוק לפי שיקול דעתו ויכולתו את מצבה של אדמתו ולהחליט מה נדרש לו לעשות בה? רצונו שבני משפחתו יסייעו בעבודה? רצונו להשגיח פן אחרים משתלטים עליה או משתמשים בה, או רצונו 'סתם' לבקר באדמתו? כל אלה, כך נראה אינם מעלים או מורידים בעיני המפקד הצבאי.
23. ואם זקן המשפחה קיבל היתר, יקשה המפקד וישאל – מה לו לבנו או לנכדו הצעיר שיבקש גם הוא?! וישיב: המשפחה כבר קיבלה מספיק היתרים. הבקשה נדחית. אורחות חייה של המשפחה? מנהגיה של החברה? אלה אינם נשקלים כלל. לאותו פלסטיני צריכה להיות 'סיבה מוצדקת' דיה, כפי שזו הוגדרה ברשת מסועפת של צווים והוראות, לזכות בהיתר המיוחל, ואלה אינם נכללים בה.
24. ואף אם זכה החקלאי להיתר עבורו, דבר אינו מבטיח כי יזכה בהיתר המיוחד הנדרש לשם מעבר כלי רכב כגון טרקטורים, עגלות, ציוד חקלאי או חומרי הדברה. כך, יותר לחקלאי להגיע לאדמתו, אך בלא הציוד לעבדה, או שינתן הציוד לעבד את האדמה, ללא שתינתן כניסת כלי רכב להעברת היבול. והרי בכך הופך היתר המעבר לאדמה לחסר תוחלת.
25. דברים אלה אינם חדשים. גם לא לרשויות הביטחון. על אף התחייבויות חוזרות ונשנות לשפר ולהקל על בירוקרטית ההיתרים של מרחב התפר, הדבר לא התרחש. הניסיון הראה שכל "עבודות המטה" וה"מאמצים", שעשו הרשויות לפי טענתן, לא רק שלא הביאו להקלה, אלא שפגיעותיו של המשטר הבלתי חוקי רק הלכו והחמירו.
26. בכך, הפך משטר ההיתרים את חייהם של רבבות בני אדם ברחבי הגדה המערבית לגיהינום בירוקראטי. בעקבות סגירת השטח והטלת משטר ההיתרים נאלצים התושבים לגשת שוב ושוב אל המת"קים ולבקש היתרים. כל הכנת בקשה ואיסוף המסמכים מצריכים זמן רב. הפונה צריך לעקוב, לחזור ולהגיע למת"ק לברר מה קורה עד שיזכה לתשובה. לעיתים נדרש שימוע, לעיתים נדרש ערעור. שעות ההמתנה, הטרטורים, דרישת המסמכים הבלתי נגמרת, אינספור ימי העבודה המבוזבזים, השרירות והאטימות – אם אלה אינם עולים כדי קיפוח מהותי של זכויות, לא נדע קיפוח מהו.
27. כפי שעולה מיישום משטר ההיתרים באזורים אחרים בגדה המערבית, המגבלות הקשות שהטיל המשטר על החקלאים גרמו כבר עתה לפגיעה קשה בחקלאות שבמרחב התפר. פגיעה זו הולכת ומחמירה ומחבלת באופן קשה בענף החקלאות באזור. החקלאים שאדמותיהם נכלאו בתוך מרחב התפר עדיין נאבקים, בקושי רב, להמשיך את עבודתם החקלאית, אך זו הצטמצמה במידה ניכרת. שגרת חיי החקלאי אינה יכולה להתנהל בהתאם לגחמותיו של משטר בירוקראטי, והאדמה החקלאית – זו עמידה עוד פחות למשובות ליבם של פקידיו.
החלתו של "משטר ההיתרים" הבלתי חוקי והפוגעני על אדמות הכפרים
28. נוכח הפגיעה בזכויות יסוד הכרוכה ב"משטר ההיתרים", והיותו משטר בלתי-חוקי, כפי שפורט לעיל, מסרבים תושבי הכפרים הפונים לקבל על עצמם משטר זה. התושבים אינם סבורים כי עליהם להסכים ולשתף פעולה עם מדיניות והחלטה בלתי-חוקיים, ועם שלילת זכותם הבסיסית לגישה חופשית לאדמותיהם, והפיכתה מזכות לחסד, הנקנה בייסורים.
29. משמעות הדרישה המופנית כיום לתושבי הכפרים – חיובם להיכנע לדרישה בלתי-חוקית, לפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות ולהשפלה הכרוכה בהכפפת חייהם היומיומיים למנגנון בירוקראטי, או יותר נכון לסיוט בירוקראטי, ולהתנות בכך מימוש זכויות אדם בסיסיות העומדות להם.
סיכום
30. מזה מספר חודשים שכוחות הצבא מונעים באופן גורף ומוחלט את גישתם של תושבי הכפרים לאדמותיהם, ובכך נגרמים נזקים גדולים לפרנסתם ולזכויותיהם הבסיסיות.
31. תושבי הכפרים עומדים על זכותם לגישה חופשית לאדמותיהם בכל ימות השנה. הם מבקשים, כי ממשלת ישראל ורשויות המדינה השונות יכבדו את ההתחייבויות שנתנו, שוב ושוב, בפני הקהילה הבינלאומית ובפני בית המשפט העליון, לכבד זכות זו ולהגן עליה.
32. נוכח האמור לעיל, ולנוכח אי החוקיות בה נגוע משטר זה, והפגיעה הקשה בזכויות היסוד הכרוכה בהחלת משטר ההיתרים, נבקש כי גישתם של תושבי הכפרים בידו, בית סוריק, בית אענאן ואלג'יב לאדמותיהם שנכלאו במרחב התפר לא תותנה בקבלת היתרים פרטניים מהמינהל האזרחי, וכי זכות הגישה לאדמותיהם שבמרחב התפר תובטח להם בכל ימות השנה.
33. לכל הפחות, תושבי הכפרים דורשים את השבת המצב שנהג עד לאחרונה (בטרם החלת "משטרת ההיתרים" על האזור לקדמותו), עת הגישה לאדמות נעשתה על בסיס רשימות שמיות. גם במקרה זה, יש להבטיח את ניהולן התקין של הרשימות כך שאכן יבטיח את מימושה של זכות הגישה לאדמות. לפיכך, יש לוודא כי הרשימות יכללו את כל האנשים שנכללו בהן עד כה, ושתתאפשר הוספה אליהן (למשל, נערים שבגרו ויכולים לעבוד אף הם באדמות, בני משפחה שהצטרפו מנישואין, וכו').
34. נודה לקבלת תשובתך בהקדם האפשרי.
בכבוד רב ובברכה,
לימור יהודה, עו"ד
[1] אמנת ג'נבה הרביעית, סעיף 3, סעיף 27 פסקה שלישית.
[2] האמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות, סעיף 26; האמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של אפליה גזעית, סעיפים 1, 3 ו-5; האיסור על אפליה הינו כה חיוני למערך דיני זכויות האדם במשפט הבינלאומי עד כי לא ניתן לסטות ממנו אף במצבי חירום.
[3] Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied Palestinian Territory, ICJ Advisory Opinion, 2004, para. 121, 134, 137, 142, 143.
[4] בג"צ 639/04 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ובג"צ 9961/03 המוקד להגנת הפרט נ' ממשלת ישראל
