לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2007, 66.8% מהמשפחות הפלסטיניות בירושלים חיות מתחת לקו העוני, לעומת 23.3% מהמשפחות היהודיות בירושלים. 74% מהילדים בירושלים המזרחית – למעלה מ-94,000 ילדים – חיים מתחת לקו העוני. העוני הקבוע הביא גם לשורה של תופעות חברתיות קשות, בהן: פגיעה במערכת המשפחתית; עליית ברמת האלימות במשפחה; ירידה בתפקוד הילדים, הבאה לידי ביטוי באחוז הנשירה הגבוה מבתי הספר ובכניסה לשוק העבודה השחור בגיל צעיר; פניה לעבריינות וסמים; בעיות בריאות ותזונה ועוד.
סביר היה לצפות כי עיריית ירושלים ומשרד הרווחה יתנו דגש מיוחד לטיפול באוכלוסייה זו, אך מערכת הרווחה בירושלים המזרחית סובלת מתת-תקצוב ומאפליה מתמשכת בהשוואה לעיר המערבית. מספר התקנים המוקצים ללשכות הרווחה בירושלים המזרחית הוא הקטן ביותר מבין לשכות הרווחה בעיר – רק 49.1 תקנים, לעומת 85.1 תקנים בממוצע בלשכות מערב העיר – למרות שמוטל עליהן עומס הפונים הגדול ביותר. נכון לסוף שנת 2007, עובד סוציאלי מהלשכות שבמערב העיר טיפל בכ-111 משקי בית בממוצע, בעוד שבלשכות מזרח העיר נאלץ כל עובד סוציאלי להתמודד עם טיפול בכ-190 משקי בית בממוצע. בנוסף, מספר הלשכות במזרח העיר הוא מחצית ממספר הלשכות באזורים האחרים (3 לעומת 6). מספר הלשכות המצומצם מקטין את הנגישות של האוכלוסייה לשירותי הרווחה.
בעקבות פניות האגודה לזכויות האזרח למשרד הרווחה ולעיריית ירושלים, נוספו בשנים 2007-2008 כ-12 תקנים לעובדים סוציאליים בלשכות הרווחה בעיר המזרחית, ובשנת 2008 עוד 7 תקנים. יש להניח כי תוספות אלה יסייעו לשיפור המצב, אך הן עדיין אינן מספיקות בכדי לענות על הצרכים ולסגור את הפער. האגודה ממשיכה לעקוב אחר הנושא.
קישורים:
דוח האגודה: זכויות אדם בירושלים המזרחית: עובדות ונתונים, מאי 2010
זכויות תושבי ירושלים המזרחית – דף ראשי