11 במאי 2009
לכבוד
ח"כ / שר
הנדון: חוק ההסדרים לשנת 2009-2010 – שינויים במבנה התעריפים במשק המים העירוני
בימים האחרונים הונח על שולחן הממשלה מסמך המדיניות הכלכלית, שהינו הבסיס המרכזי לחוק ההסדרים לשנת 2009-2010. בין הסעיפים הרבים כולל המסמך התייחסות רחבת היקף לנושא המים והביוב.
כפי שיובהר להלן, המדובר בתיקונים שונים שבחלקם הם בעייתיים ביותר, ובאופן מיוחד התיקונים המתייחסים לנושא קביעת מחירי המים ברשויות המקומיות. אנו סבורים כי הוראות חוק תאגידי המים בעיתיות ביותר שכן הן מובילות לקביעת מחירי מים דיפרנציאלים בין תושבי ישראל ואין להרחיב את תחולתן לחוקים נוספים. מעבר לכך – עצם הטיפול בו במסגרת חוק ההסדרים הוא חמור ובעייתי לכשעצמו כי אינו מאפשר דיון ובדיקה מעמיקה של העניין, על אף שמדובר באספקה של זכות יסוד – הזכות למים.
אנו קוראים לך, לפעול להבטיח כי תחת להכניס הוראה הקובעת כי מחירי המים במשק העירוני יקבעו באופן דיפרנציאלי עפ"י עלויות בפועל – יובטח כי יקבע מחיר אחיד או שיוכנס קריטריון סוציו-אקונומי.
בנוסף, אנו קוראים לך לפעול להוציא התיקון המבוקש מחוק ההסדרים על מנת להבטיח דיון ענייני ומעמיק בשיתוף כל הגורמים הרלבנטיים והציבור.
להלן פירוט ההצעה בחוק ההסדרים בעניין מחירי המים
כידוע ישראל נמצאת במשבר מים עמוק וקשה המצריך שינוס מותניים והתגייסות כללית של הרשויות והציבור גם יחד. ואולם בין שלל הסוגיות הכלולות במסמך בעניין חשוב זה, נכללת גם בסעיף 9 לפרק "הסדרת סמכויות ומבנה התעריפים במשק המים העירוני" ההוראה הבאה : "יש לקבוע בחקיקה כי מועצת רשות המים תהיה מוסמכת לקבוע כללים בעניינים אלה: (א)… (ב)חישוב עלות ותעריפים בעד הקמת מערכות מים וביוב ובעד שירותי מים וביוב לרשויות מקומיות לאיגודי ערים למים ולביוב בהתאם להוראות סעיפים 101 עד 103 לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, בשינויים המחויבים". (ההדגשה לא במקור).
לכאורה מדובר בהוראה שנועדה להתאים את החוקים השונים להוראות חוק תאגידי מים שנחקק מאוחר יותר ואולם נוכח הבעייתיות הרבה שבסעיפים 101-103 לחוק תאגידי מים בנוסחם כיום, אנו סבורים שאין להרחיב את תחולתם גם לחוקים נוספים אלא להיפך, יש לפעול לתיקונם לאלתר כך שתמנע הדיפרנציאציה בתעריפי המים לצרכנים ברחבי הארץ הנובעת מיישומם.
סעיפים 101-103 לחוק תאגידי מים וביוב מורים, כי תעריפי המים יקבעו בעיקרם כנגזרת מעלות השירות וכלשון סעיף 102(ב): "התעריפים בעד שירותי המים ובעד שירותי הביוב ייקבעו בהתאם לעלות אספקת השירותים, בהתבסס על הכללים שנקבעו לפי סעיף 101(א); כל מחיר ישקף, ככל האפשר, את עלות השירות שלו הוא נקבע".
בימים אלו הולכת ומתבררת המשמעות המעשית של הוראות סעיפים אלו, זאת בעקבות פרסום טיוטת כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלויות לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים וביוב)התשס"א וטיוטת כללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב ונקמת מערכות מים וביוב) התשס"א- 2008.
עיון בטבלה המרכזת את עלות שירותי המים והביוב, כפי שפורסמה על ידי רשות המים לקראת השימוע שנערך בנובמבר 2008, מעלה, כי משפחה בת 4 נפשות המתגוררת בנכס ותיק, צפויה לשלם בעבור שירותי מים וביוב בין 109.34 ש"ח לחודש עת מדובר בתושבי אילת, ל – 134.70 ש"ח עת מדובר בתושבי ואדי ערה. פירוש הדבר כי תושבי ועדי ערה ידרשו לשלם 23% יותר מתושבי אילת בעבור אותו שירות. השוואה בין תושבי ועדי ערה לתושבי נס ציונה, הצפויים לשלם בהתאם לכללי המועצה ע"פ התעריף בחציוני, מעלה גם היא פער בתשלום בגובה של כ 12% אחוז בין תושבי שני האזורים.
בנוסף לפערים הגדולים בין תושבי אזורים שונים בארץ, ניתוח טבלת התעריפים ע"פ מעמדם הסוציו – אקונומי של הישובים מגלה כי התעריפים הגבוהים ביותר ייגבו דווקא מאוכלוסיות מוחלשות מישובים בעלי דירוג סוציו-אקונומי נמוך: בני ברק, אום אל פאחם, בסמה, טובה זננריא, ערערה, כפר קרע, חצור, צפת ורמלה.
יובהר כי המחיר הגבוה יותר לשכבות סוציו-אקונומיות נמוכות נגרם בשל שני מרכיבים: ראשית, העלות בפועל של אספקת מים לאזורים שרבים מהם פריפריאליים גיאוגרפית; שנית, לישובים מהאשכולות הנמוכים נקבע כי בקביעת המחיר יחושב מקדם גבוה,הן בשל חשש מגביה נמוכה יותר והן בשל המצב הרעוע של מערכות המים והביוב בישובים אלו. למרבה האבסורד – דווקא האוכלוסיות המוחלשות נאלצות לשלם יותר בדיוק בשל הקושי שלהם לשלם בכלל!
כך, בשל הוראות סעיפים 101-103 לחוק תאגידי המים והביוב רואה עצמה מועצת רשות המים מחויבת לקבוע כללים המשקפים את העלות הריאלית של הספקת המים בלבד. לטענת המועצה, עליה אנו חולקים, אין באפשרותה לקבוע כי למוצר חיוני כמים, אשר הזכאות ליהנות ממנו הוכרה כזכות יסוד, יהיה מחיר אחיד לכלל תושבי המדינה. עוד טוענת המועצה כי אין היא יכולה להתחשב ביכולת סוציאקונומית של צרכני המים[1].
לא בכדי אם כן עוררו הכללים שקבעה מועצת המים לאור הנחיית סעיפים 101-103 סערה ציבורית והתנגדות מקיר לקיר[2] כאשר רק לאחרונה הגיש ח"כ מקלב הצעת חוק לתיקון סעיפים אלו ע"י הכנסת הוראה לפיה ישאף הנציב להשגת תעריף אחיד ברחבי הארץ כולה.[3]
לאור הפגיעה הקשה בעקרונות הצדק והשוויון הנגרמת כתוצאה מהוראות סעיפים 101-103, והתוצאה הבעייתית שנגרמת בגינם, לפיה תושבי הישובים מהאשכולות הסוציו-אקונומים הנמוכים ביותר, ידרשו לשלם בעבור מימוש זכותם למים סכומים גבוהים בהרבה מתושבי ישובים מאשכולות סוציו – אקונומים בינוניים וגבוהים, נבקשך לסרב להרחיב את תחולת סעיפים אלו לחוקים אחרים ובמקום זאת לפעול לתיקונם כך שיורו לרשות המים לקבוע מחיר מים אחיד לתושבי ישראל כולה. כן לפעול כי הטיפול בחקיקה זו יעשה שלא במסגרת חוק ההסדרים.
בברכה,
מיכל פינצ'וק, עו"ד
[1] ראו דברי פרופ' אורי שני, מנהל רשות המים בישיבה בתאריך 9.12.08 בועדת הכלכלה בכנסת : "אני מתחייב. אני אומר: עלות המים תהיה שווה. מה שיהיה שונה הוא עלות השירותים שמביאים את המים לאזרח, ואני אסביר למה. כנסת ישראל חוקקה חוק שנקרא: חוק תאגידי מים וביוב. בחוק תאגידי מים וביוב הכנסת מורה לנו לדאוג לכך שמחירי המים בכל תאגיד ותאגיד יהיו מחירי עלות. אני מצהיר כאן שעשינו מאמצים עילאיים לפעול במסגרת החוק הזה על מנת להקטין ולגהץ את כל ההפרשים, כמה שרק ניתן, מפני שאנחנו חושבים שמצב שבו המחירים שונים הוא מצב לא טוב. עשינו כל מאמץ אפשרי במסגרת הוראות החוק על מנת לגהץ את אותם הבדלים שנוצרים. יחד עם זה, אין דרך – כאשר החוק אומר בצורה מפורשת שהמים בכל תאגיד יהיו בסיס התעריף שלהם ממחיר עלות וכל תאגיד יבחן לגופו – אין לנו דרך לגרום לכך שלא יהיה הבדל במחיר."
[2] ראו שם . דיון נוסף בכללי מועצת המים נקבע בועדת הכלכלה ביום 25.5.09
[3] ראו הצעת חוק מס' פ/18/ 411 אשר הוגשה ע"י ח"כ אורי מקלב ביום 1.4.09
