קו לעובד, האגודה ומוקד סיוע לעובדים זרים פנו לשרי הממשלה במחאה על הכוונה להפחית מייד ובאופן דרסטי את מספר מהגרי העבודה בענף החקלאות השוהים בישראל – מ-29,000 כיום ל-23,500 עוד במהלך 2009, ומ-23,500 ל-20,000 בשנה הבאה. משמעות הדבר היא גירושם, עוד השנה, של קרוב ל-10,000 מהגרי עבודה – שליש ממהגרי העבודה בענף החקלאות.
בפניה הודגשה הפגיעה האנושה והבלתי הפיכה שיסב הגירוש מישראל למהגרי העבודה בענף החקלאות – רבים מהם באו לישראל אך לפני חודשים ספורים – וזאת על רקע החוב העצום שעובדים רבים שקועים בו, ושניטל על מנת לממן את דמי התיווך הנגבים מכל עובד בתמורה להסדרת בואו ורישיון ישיבתו בישראל. בפניה הוזכר, כי גבייתם של דמי תיווך מופקעים ממהגרי עבודה הבאים לישראל התאפשרה לכתחילה, ועודה מתאפשרת, על רקע מחדליה של המדינה, ובפרט המחדל לחתום על הסכמים בילטראליים עם מדינות המוצא של מהגרי העבודה אשר יסדירו את גיוסם לעבודה בישראל, כפי שנקבע בשורה של החלטות ממשלה.
בפניה אנו טוענים, כי מחובתה של המדינה לאפשר לעובדים אלה להשלים את מלוא תקופת השהייה המותרת בישראל על-פי חוק הכניסה לישראל, ולמצער, תקופה שתיתן בידם אפשרות להשיב את החובות העצומים בהם שקעו. לחילופין, יהיה על המדינה להעניק לעובדים המגורשים פיצוי כספי בגין הנזקים הכלכליים העצומים שצפויים להיגרם להם.
להלן נוסח הפניה.
קו לעובד | מוקד סיוע לעובדים זרים | האגודה לזכויות האזרח בישראל
11 במאי 2009
לכבוד
ח"כ/שר
שלום רב,
הנדון: קיצוץ מכסת מהגרי העבודה בענף החקלאות
במסגרת התכנית הכלכלית לשנים 2010-2009
מעיון בתכנית הכלכלית לשנים 2010-2009, המובאת על ידי משרד האוצר לאישור הממשלה, למדנו, כי קיימת כוונה להפחית מייד ובאופן דרסטי את מספר מהגרי העבודה בענף החקלאות השוהים בישראל – מ-29,000 כיום ל-23,500 עוד במהלך שנת זו, ומ-23,500 ל-20,000 בשנה הבאה. משמעות הדבר היא גירושם, עוד השנה, של קרוב ל- 10,000 מהגרי עבודה מישראל – שליש ממהגרי העבודה בענף החקלאות (סעיף 5.א בפרק "מדיניות הממשלה בנושא עובדים זרים ועידוד תעסוקת ישראלים"). הצטערנו לגלות, כי מהחלטה הצפויה להשליך באופן דרמטי על קבוצה רחבה של בני אדם נעדרה כליל התייחסות לאינטרסים שלהם, לזכויותיהם ולצורך בנקיטת אמצעים למזעור הפגיעה בהם. לא למותר יהיה להזכיר, כי גישה שאינה מביאה בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים, תוך מתן משקל ראוי לכל שיקול, לא תוכל לצלוח את מבחן הביקורת (בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר השיכון, פ"ד מז(2) 229, 265).
עם השיקולים שלא הובאו בחשבון נמנה השיקול בדבר הפגיעה האנושה והבלתי הפיכה שיסב הגירוש מישראל למהגרי העבודה בענף החקלאות, רבים מהם באו לישראל אך לפני חודשים ספורים. כפי שודאי ידוע לך, במסגרת הסדרת הגעתם לישראל ועבודתם בה, משלמים מהגרי העבודה סכומי עתק כדמי תיווך למתווכים ולחברות כוח אדם. לצורך גיוס סכומים אלה, מהגרי עבודה רבים נוטלים הלוואות בריבית קצוצה ולעיתים אף ממשכנים את קניינם כבטוחה להשבת ההלוואה (גבייתם של סכומי עתק ממהגרי העבודה תמורת הסדרת הגעתם לישראל ורישיון ישיבתם הנה עובדה ידועה ומתועדת היטב – ראה, בין היתר, בג"ץ 4542/02 קו לעובד נ' ממשלת ישראל, פסק-דין מיום 30.3.06, פסקה 27 לפסק-דינו של השופט לוי; מבקר המדינה – דוח שנתי 53ב, ע' 655-656). על-פי ניסיונם של הארגונים המסייעים למהגרי עבודה, מהגרות ומהגרי העבודה מתאילנד שבאים לישראל לעבודה בענף החקלאות משלמים סכומי-כסף אדירים שנעים כיום בין 8000$ ל-13,000$.
גבייתם של דמי תיווך מופקעים ממהגרי עבודה הבאים לישראל התאפשרה לכתחילה, ועודה מתאפשרת, גם על רקע מחדליה של המדינה. כזכור, עוד בשנת 2005 החליטה הממשלה לחתום על הסכמים בילטראליים עם מדינות המוצא של מהגרי העבודה אשר יסדירו את גיוסם לעבודה בישראל, תוך בחינת האפשרות להסתייע בשירות הפיקוח של ארגון ההגירה הבינלאומי לצורך זה, וזאת במטרה "למנוע ניצול לרעה של עובדים זרים וגביית עמלות מופרזות מאותם עובדים" (החלטת ממשלה 4024 מיום 31.7.2005). ואולם, מועד תחילתה של החלטה זו נדחה פעם אחר פעם. כתוצאה, הוסיפו מהגרי העבודה שבאו לישראל לשלם סכומי עתק כדמי תיווך, מבלי שננקטו צעדים כלשהם מצדה של המדינה למניעת תופעה קשה זו.
יודגש עוד, כי תשלום דמי התיווך הוא רק היבט אחד, אף אם מרכזי, של האופן בו מהגרי עבודה משנים לרעה את מצבם במסגרת ההגעה לישראל, ושל הפגיעה האנושה שמסבה להם הפסקתה בטרם עת של ההעסקה בישראל. אינטרס ההסתמכות של האדם המהגר למדינה זרה אינו מתמצה בעובדה שהוא משלם הון עתק תמורת זכות זו. לבד מהשקיעה בחובות, אדם שכזה עורך שינויים מפליגים בשגרת חייו. הוא נפרד מעל משפחתו ומכריו ומתפטר מעבודתו, תוך הסתכנות בכך שייתקל בקשיים משמעותיים לאתר עבודה אחרת לאחר תקופה ממושכת של היעדרות, ועוד ועוד.
הפגיעה הצפויה להיגרם למהגרי העבודה מתאילנד חמורה במיוחד, משום שאך באחרונה נכנעה המדינה ללחצי המעסיקים החקלאיים והתירה את כניסתם של מאות מהגרי עבודה נוספים מתאילנד, וזאת בחודשים נובמבר-דצמבר 2008. עובדים אלה הובאו לישראל חרף העובדה שעמדתה המקורית של המדינה, כפי שהוצגה בגדרי ההתדיינות בבג"ץ 8590/08 התאחדות החקלאים נ' משרד התמ"ת, הייתה כי לא זו בלבד שאין מחסור במהגרי עבודה בענף החקלאות, כטענת החקלאים, אלא כי כבר כיום שוהים בישראל עובדים במספר העולה על מספר ההיתרים שחולקו לחקלאים. יוזכר עוד, כי בעקבות כישלונה החרוץ של יוזמת "עידוד הייצוא", מאות מהגרי עבודה – רובם ככולם באו לישראל אך בתחילת שנת 2008 – מצאו עצמם, חודשים ספורים בלבד לאחר בואם, ללא רישיון ישיבה תקף, וזאת מחמת העובדה שמעסיקיהם לא קיימו את תנאי ההיתר שניתן להם – העסקת עובד ישראלי כנגד כל היתר נוסף להעסקת מהגר עבודה. המציאות החמורה שנוצרה כתוצאה ממעשיה אלה של המדינה היא ששוהים בישראל אלפי מהגרי עבודה שבאו לישראל זה מקרוב, לאחר ששילמו סכומי עתק, מבלי שהיה בידם סיפק להשיב ולו שבריר מהחוב העצום.
קשה לדמיין פגיעות קשות מאלה הניחתות על ראשיהם של מהגרי עבודה המגורשים מישראל לארצותיהם מבלי שהיה בידם סיפק להשתכר ולהשיב את חובותיהם. רבים מאבדים את קורת הגג שלראשם, או את חלקת האדמה השייכת להם (שכן רכוש זה ניתן, לעיתים תכופות, כבטוחה להלוואות שניטלו למימון דמי התיווך). אלו מהם שנטלו הלוואות שאינם יכולים להשיב ממכרים ומשכנים בכפרם מגורשים ממנו בבושת פנים כ"רמאים" ו"גנבים", ופונים לקיבוץ נדבות. חלקם שמים קץ לחייהם. אחרים, שלוו כספים בשוק האפור, חשופים לפגיעות גופניות מצד המלווים בריבית, ולעיתים אף נרצחים. בית-המשפט העליון עמד אף הוא על הפגיעה האנושה במהגרי עבודה, שמובאים לישראל לתקופה מוגבלת מבלי שעובדה זו מובאת לידיעתם (ראה עע"ם 777/08 הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נ' לשכת המסחר תל-אביב, פסק-דין מיום 15.10.2008, פסקה 21 לפסק-דינו של השופט לוי, ור' גם בר"ם 7191/08 משרד התמ"ת נ' התאחדות חקלאי ישראל, פסק-דין מיום 20.8.2008, פסקה 3). יודגש, כי זו הייתה אף גישתה של המדינה בשני הליכים אלה. בעניין הראשון ציין בית-המשפט העליון, כי:
"המערערים [משרדי התמ"ת, הפנים והאוצר] מוסיפים כי יישומו של פסק-הדין של בית-המשפט קמא יחייב את כניסתם של עובדים חדשים מחו"ל, דבר שיגרור פגיעה בזכויותיהם. זאת, עקב העובדה, שנוכח האמור בהחלטת הממשלה יורשו עובדים אלו לשהות בישראל לכל היותר עד לראשית 2010, וחלקם יידרש לעזוב קודם לכן, כדי לאפשר לממונה לעמוד במכסות המרביות שנקבעו. במצב דברים זה, ובשל העובדה שעובדים אלו נדרשים לשלם סכומי כסף גבוהים כעמלת תיווך כדי להגיע לישראל, פרק הזמן האמור לא יאפשר להם אפילו להחזיר את חובם, ובוודאי שלא להשתכר די על-מנת להטיב את מצבם ואת מצב המשפחות שהותירו במולדתם." (פסקה 9).
אנו, ארגוני זכויות אדם המסייעים למהגרי עבודה, מבקשים להתריע בפניך כי יוזמת הגירוש המסיבי החדשה צפויה להמיט כליה מוחלטת על רבבות עובדים, שבאו לישראל זה מקרוב על-פי הזמנתה, ואשר עודם חנוקים בחוב אדיר. מחובתה של המדינה לאפשר לעובדים אלה להשלים את מלוא תקופת השהייה המותרת על-פי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, ולמצער, תקופה שתיתן בידם אפשרות להשיב את החובות העצומים בהם שקעו. לחילופין, יהיה על המדינה להעניק לעובדים המגורשים פיצוי כספי בגין הנזקים הכלכליים העצומים שצפויים להיגרם להם.
בכבוד רב,
חני בן ישראל, עו"ד קו לעובד
גילה ברזילי, עו"ד מוקד סיוע לעובדים זרים
עודד פלר, עו"ד האגודה לזכויות האזרח בישראל
