בית המשפט העליון, צילום: מלאני טאקפמן, ACRIהיום (8.5.2012) דחה בג"ץ את העתירה לביטול מצב החירום, אותה הגישה האגודה לזכויות האזרח בשנת 1999. הרכב השופטים שכלל את הנשיאה (בדימ') ביניש ואת השופטים ארבל ורובינשטיין, קבע כי "…העתירה מיצתה עצמה, אף שאמנם לא תמה המלאכה" (סעיף יא לפסק הדין).
מתוך פסק הדין (סעיף יח): "…ישראל היא מדינה נורמלית שאינה נורמלית; היא נורמלית, כי היא דמוקרטיה פעילה שזכויות היסוד בה, ובהן בחירות חופשיות, חופש ביטוי, עצמאות בתי משפט וגם הייעוץ המשפטי – נשמרות. היא ממלאת ביסודם את יעודיה כמדינה יהודית ודמוקרטית. היא אינה נורמלית, כי טרם הוסרו איומים מעל קיומה, מדינה דמוקרטית יחידה המצויה תחת איום כזה, וגם טרם הוסדרו כראוי יחסיה עם שכניה, חרף הסכמי שלום עם מצרים וירדן והסכמים מסוימים עם הפלסטינאים, והמאבק בטרור נמשך, וכנראה יימשך בעתיד הנראה לעין.
עדיין איננו יושבים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. 'המסה הנורמלית' דיה לבקש כי חקיקת החירום תותאם למדינה דמוקרטית בת 64 שנים; האתגר הוא עיצוב מערכת חוק, גם בנושא זה, המתמודדת עם הפן הנורמלי והפן הלא נורמלי כאחת. יעד זה הוא בר השגה; לא בשמים היא."
לדברי עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח שייצג את האגודה בעתירה, "מצער שבג"ץ הותיר על כנו את המצב הלא נורמלי, לפיו המדינה נמצאת תחת הכרזה של מצב חירום מתמשך במשך 64 שנים. במשך 13 השנים בהם היתה העתירה תלויה ועומדת יכולה היתה הממשלה להשלים את תהליך תיקון החקיקה הנדרש. ההכרזה על מצב חירום והחקיקה שתוקפה מותנה במצב החירום מקנים סמכויות דרקוניות ומרחיקות לכת לממשלה. דווקא ביום בו הוקמה הקואליציה הרחבה ביותר בתולדות המדינה מתגבר החשש מפני שימוש לרעה בסמכויות אלה תוך פגיעה בזכויות אדם בסיסיות. במקום להציב מחסום מפני השימוש בסמכויות מרחיקות הלכת שמקנה ההכרזה הסתפקו השופטים בהמלצה לממשלה להשלים את מה שלא הושלם במשך 13 שנים. השבועות האחרונים הראו – ולא לראשונה – שהממשלה איננה מזדרזת ליישם פסקי דין של ביהמ"ש העליון, ולפיכך ספק אם תשעה להמלצות שופטי בג"ץ."
ההכרזה על מצב חירום עומדת בעינה באופן רצוף מאז הקמת המדינה. מאז חקיקת חוק יסוד: הממשלה החדש, בשנת 1992, מוגבלת כל הכרזה על שעת חירום לתקופה מירבית של שנה, אולם מאז נכנס החוק לתוקפו הכריזה הכנסת על מצב חירום בכל פעם מחדש. ב-1999 הגישה האגודה לזכויות האזרח עתירה לבג"ץ נגד הכנסת והממשלה בדרישה לבטל את ההכרזה על מצב החירום, בטענה כי החוקים שתוקפם תלוי במצב החירום מאפשרים הטלת הגבלות קשות על חופש הביטוי, פגיעה בזכות השביתה, בחופש ההתאגדות, בזכות הקניין ועוד, בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
במספר דיונים שהתקיימו בעתירה האיצו השופטים במשרד המשפטים לקדם את תיקוני החקיקה הדרושים, שיאפשרו את ביטולו של מצב החירום, אך הדבר לא התקדם באופן משמעותי. ב-2003, בהתאם לקביעת בג"ץ, הגישה האגודה עתירה מתוקנת, בשל שינוי הנסיבות הביטחוניות במדינה. מאז ממשיכים תיקוני החקיקה להתעכב.
בג"צ 3091/99
לכל החומרים אודות העתירה באתר האגודה
