17. מדיניות כלפי שוהים בלתי חוקיים פלסטינים והמסייעים להם

מתוך: זכותון מגע עם המשטרה
כתיבה: עו"ד טלי ניר, ינואר 2012

לפרק הקודם
לפרק הבא
לכל פרקי הזכותון

 



17.1 הקטגוריות להיתרים לשהייה כדין של פלסטינים בישראל

 

  1. היתרים הניתנים על ידי מינהלת התיאום והקישור של צה"ל לתושבי שטחים לצורך כניסה, שהייה ועבודה בישראל.
  2. רישיון תושב ארעי הניתן על ידי מינהל האוכלוסין במשרד הפנים. רישיונות אלו ניתנים לתושבי שטחים שהגישו בקשה לאיחוד משפחות והטיפול בבקשה הוקפא מכוח חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2002.
  3. צו ביניים שהוצא על ידי בית המשפט בעקבות עתירה מנהלית שהגיש תושב שטחים השוהה בישראל שלא כדין, ומתיר את שהייתו בישראל עד להכרעה בעתירה.

על כל תושב פלסטיני שמבקש להיכנס לישראל או לשהות בה כדין, להצטייד באחד מהאישורים הללו. כל תושב שטחים השוהה בישראל בלא שיש בידיו היתר כדין, בהתאם לקטגוריות שצוינו לעיל, יורחק מן הארץ, למעט במקרים בהם החזרתו לשטחים עלולה לסכנו. עם זאת, נהוג להפעיל שיקול דעת במקרים של תושב שטחים המקיים קשר זוגי עם אזרח/ית ישראל/ית, במסגרתו מתבררות הנסיבות שבשלן האדם לא שינה את מעמדו, והאם החל בהליכים להשגת אשרת שהייה.[1]

 

17.2 מעמד פלסטינים שאזור מגוריהם הופרד מהגדה בעקבות בניית גדר ההפרדה

 

אין מדיניות משטרתית מיוחדת לגבי תושבי שטחים אשר בעקבות בניית גדר ההפרדה נכללו בשטח ישראל. אלה אמורים להסדיר את מעמדם באמצעות ועדה מיוחדת שהוקמה לצורך כך על פי החלטת הממשלה. במידה ובידי האדם אין היתר כדין (לרבות צו ביניים מבית המשפט), הוא מורחק מישראל.

 

17.3 סמכות שוטר להיכנס למקום בו נמצאים שוהים בלתי חוקיים פלסטינים

 

שוטר או פקח רשאי להיכנס בכל עת סבירה למקום שאינו מקום מגורים, שלגביו יש חשד כי מצוי בו אדם השוהה שלא כדין בישראל, כדי לערוך בדיקה בעניין.[2] כניסה לבית מגורים מותנית בצו של שופט שלום, המתיר להיכנס לבית.[3] על פי החוק, הכניסה תיעשה רק לאחר שהשוטר או הפקח זיהה את עצמו לפני מי שנחזה כמחזיק המקום והודיע לו את המטרה שלשמה מתבקשת הכניסה, ובמקום המשמש למגורים  – הציג לפניו את צו בית המשפט.

אם מחזיק המקום אינו מאפשר את הכניסה, רשאי השוטר או הפקח לעשות שימוש בכוח סביר כלפי אדם או רכוש, לאחר שהזהירו על כך.[4] שוטר או פקח רשאי גם לדרוש מאדם שיש יסוד להניח כי שהייתו בישראל מחייבת רישיון ישיבה לפי חוק זה, לזהות את עצמו ולהציג לפניו את המסמכים הנוגעים לשהייתו, וכן למסור לו ידיעות הנוגעות לשהייתו.

 

17.4 זכויות העצור החשוד בשהייה בלתי חוקית

 

לעצור החשוד בעבירת שהייה בלתי חוקית מוקנות כל הזכויות הקבועות בחוק (שפורטו בפרקים 4 ו-5), לרבות הודעה לעורך דין ולקרוב משפחה אודות מעצרו וזכות להיפגש עם עורך דין. האחריות לטיפול בעצורים היא בידי שירות בתי הסוהר. לעצור במעצר (לפני הגשת כתב אישום נגדו) אין ככלל זכות שימוש בטלפון.[5]


17.5 המדיניות נגד חשודים בשהייה בלתי חוקית

 

ככלל, בכל מקרה בו נתפס חשוד בשהייה בלתי חוקית (להלן: שב"ח) פותחת המשטרה תיק חקירה נגד החשוד, גם במקרה בו הוא מורחק מידית מתחומי ישראל. נגד שב"ח, שאין לחובתו רישום קודם בעבירות על חוק הכניסה לישראל, ייפתח תיק חקירה, אך הוא יורחק מישראל ללא מיצוי ההליכים נגדו.[6] שב"ח שיש לחובתו רישום קודם, וכן קיימות ראיות מספיקות נגדו, ייעצר, והחומר יועבר לרשויות התביעה לצורך שקילת העמדתו לדין. משך הזמן בו מותר להחזיק במעצר שוהה בלתי חוקי, טרם הרחקתו מישראל, הוא עד ארבעה ימים.[7]


17.6 המדיניות נגד חשודים בהעסקה או בהלנה של שוהים בלתי חוקיים פלסטינים

 

נגד מעסיק ייפתח תיק חקירה בגין העסקת עובדים זרים שלא באישור, ונגד מלין שוהה בלתי חוקי יפתח תיק חקירה בגין הלנת שב"ח. ככלל, האכיפה כלפי מעסיקי ומליני שב"חים תעשה על ידי משטרת ישראל, ולא ייסגר תיק חקירה נגד מלינים מנימוק של חוסר עניין לציבור, אלא במקרים חריגים ביותר שנסיבותיהם יישקלו ויירשמו על ידי הרמ"חים, והתיקים יסגרו רק על ידי קצין אגם מרחבי.[8]

כדי להוכיח חפות, אדם שנתן מקום לינה או העסיק תושב זר בישראל יצטרך להוכיח כי בדק שבידי הפלסטיני מסמכים שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין, או שהמעשה נעשה בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהמדובר בפלסטיני שנמצא בישראל שלא כדין.[9]


17.7 המדיניות נגד חשודים בהסעת שוהים בלתי חוקיים פלסטינים

 

א. הסנקציה על הסעת שב"ח: איסור שימוש ברכב

אם לשוטר יש יסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה של הסעה שלא כדין של שוהה בלתי חוקי פלסטיני או עבירה של מתן רשות לפלסטיני לנהוג ברכב בישראל או ברכב הרשום בישראל, רשאי השוטר למסור לנהג הרכב או לבעלי הרכב הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 ימים, וליטול את רישיון הרכב לאותה תקופה, אם מתקיים אחד התנאים הבאים:[10]

  1. הנהג הסיע בעבר פלסטיני השוהה בישראל שלא כדין;
  2. הרכב שימש בעבר להסעת פלסטיני השוהה בישראל שלא כדין, ובלבד שטרם חלפו שלוש שנים מיום ההסעה כאמור;
  3. נעשה שינוי ברכב, לרבות הוספת תוספת או התקנת מיתקן, במטרה להסתיר את הפלסטיני;
  4. הוסעו ברכב שישה פלסטינים ששוהים שלא כדין בישראל או יותר;
  5. ההסעה נעשתה במסגרת שירותי הסעות שמטרתם לאפשר כניסה לשראל או שהייה בה שלא כדין.

איסור השימוש ייעשה על ידי מתן הודעה לבעל הרכב או לנהג על ההחלטה לאסור את השימוש ברכב. לגבי מקום העמדת הרכב יש להיוועץ עם בעל הרכב, ולהתחשב בבקשתו בהתאם לנסיבות.[11] על ההודעה לפרט את הסיבה להטלת האיסור.[12]

 

ב. ערעור על איסור שימוש ברכב

ניתן לערער על ההחלטה לאסור על השימוש ברכב: החוק קובע, כי אם הנהג או בעל הרכב מבקשים לבטל את הודעת האיסור, רשאי השוטר להורות להם להילוות אליו אל קצין משטרה או לתת להם זימון להופיע בפני קצין משטרה בתוך 48 שעות ממועד מסירת הודעת האיסור. קצין המשטרה יהיה רשאי להורות על ביטול הודעת האיסור ולהחזיר את הרישיון לאדם שממנו ניטל.[13]

בנוסף, ניתן לפנות לבית משפט שלום בבקשה לביטול הודעת האיסור, ובית המשפט יבטל את האיסור אם נוכח כי:

  1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;

או

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו למנוע את העבירה.

 

ג. מדיניות העמדה לדין על הסעת שב"ח

נגד כל מסיע פלסטיני השוהה בישראל שלא כדין, למעט מסיע באוטובוס ציבורי, תפתח חקירה בגין הסעת שב"חים. אין לסגור את תיקי החקירה נגד המסיעים מנימוק של חוסר עניין לציבור, אלא במקרים חריגים שירשמו על ידי ראש מדור/מחלקת חקירות (הרמח"ם) ובאמצעות קצין אגם מרחבי בלבד.[14]

על המסיע פלסטיני חלה החובה לבדוק שבידיו מסמכים המעידים כי נכנס כדין לישראל. חובת הוכחה זו חלה על נסיעה שנערכה, כולה או חלקה, באזור קו התפר (כולל כל ירושלים), ורק אם הוסעו ברכב שלושה תושבים זרים או יותר, שאינם בני משפחתו של המסיע (הורהו, ילדו, אחיו או אחותו), או אם התקבל תשלום בעבור הנסיעה.[15] על פי החוק, נהג מונית רשאי לדרוש מנוסע מסמכים שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין ויושב בה כדין, ואם הנוסע אינו מוכן להציג אותם, זו תהיה סיבה סבירה לסרב להסיע אותו.[16]

נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולמנוע הסעת שב"ח בידי התאגיד או עובד מעובדיו, וקיימת חזקה כי אם נעברה העבירה על ידי עובד תאגיד, נושא המשרה הפר את חובתו זו ודינו קנס עד 9,600 שקלים.[17]

 

ד. ענישה בעבירת הסעת שב"ח

העונש הקבוע בחוק על עבירת הסעה בלתי חוקית עומד על שנתיים מאסר או קנס. במקרים חמורים – למשל אם נעשה שינוי ברכב כדי להסתיר את השב"ח, אם הוסעו יותר מ-6 שב"חים, או אם ההסעה נעשתה במסגרת שירותי הסעות שמטרתם לאפשר כניסה לישראל או שהיה בה שלא כדין – העונש הוא 3 שנות מאסר או קנס.[18] העונש על עבירה של מתן רשות לנהוג ברכב הרשום בישראל לשב"ח שאינו רשאי לנהוג ברכב בישראל, הוא שנתיים מאסר או קנס.

נוסף על עונש זה, בית משפט שהרשיע אדם בעבירה של הסעת שב"חים או בעבירה של מתן רשות לנהוג ברכב לשב"ח, רשאי להורות בצו גם על איסור השימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים. בצו איסור השימוש יקבע בית המשפט את מקום העמדת הרכב בתקופת איסור השימוש.[19] בית המשפט חייב לאפשר לבעל הרכב לטעון את טענותיו לפני הטלת צו כאמור, ולא יטיל צו אם הרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; או אם מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו והוא עשה כל שביכולתו כדי למנוע ביצוע העבירה. אם  לא ניתנה לבעל הרכב זכות להשמיע את טענותיו לפני הטלת האיסור השיפוטי, הוא רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר.[20] נוסף על כל האמור, בית המשפט שהרשיע אדם באחת העבירות הללו יכול להורות על פסילת הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים.[21]

כמו כן, אם אדם הורשע באחת העבירות האלה, ובתוך שלוש שנים  הורשע שוב – בית המשפט גם רשאי להורות על חילוט הרכב שבו נעברה העבירה, אם האדם שהורשע הוא בעליו של הרכב או המחזיק בו דרך קבע, וכן להורות על פסילתו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים.[22]

הוראה נפרדת בחוק קובעת, כי מי שמנהל או מארגן שירותי הסעה במטרה לאפשר כניסת שב"חים לישראל, או במטרה לאפשר את שהייתם בה, דינו מאסר חמש שנים או קנס. החוק מבהיר בהקשר זה, כי לעניין עבירה זאת, אין נפקא מינה אם האדם נותן גם שירותים חוקיים או שירותים למטרות חוקיות.[23]

 

לפרק הקודם
לפרק הבא
לכל פרקי הזכותון

 


[1] תשובת רפ"ק עורך דין אלי דוידסון, מהאגף לחקירות ומודיעין, חטיבת חקירות, מדור חקירות, שהועברה במסגרת תשובת המדינה לעתירה לפי חוק חופש המידע, ביום 27.1.2009.

[2] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 13ח(א)(2).

[3] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 13ח(ג).

[4] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 13ח(ד).

[5] תשובת עורך דין אלי דוידסון, רפ"ק ק' חוליית חקירה ומשפט, מדור חקירות, חטיבת החקירות, האגף לחקירות ולמודיעין משטרת ישראל, לאגודה לזכויות האזרח, מיום 23.3.2008.

[6] נוהל האגף לחקירות ולמודיעין במשטרה 03.300.236 "הטיפול בעבירות הקשורות בשב"ח – פלסטינאים". לפירוט הנוהל ראו: https://law.acri.org.il/he/?p=2090.

[7] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 13י(ד).

[8] נוהל האגף לחקירות ולמודיעין במשטרה 03.300.236 "הטיפול בעבירות הקשורות בשב"ח – פלסטינאים". לפירוט הנוהל ראה: https://law.acri.org.il/he/?p=2090.

[9] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א(ד).

[10] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א(ג1).

[11] נוהל הטיפול בעבירות הקשורות בשב"ח – פלשתינאים (נוהל מס' 03.300.236), האגף לחקירות ולמודיעין – חקירות ותביעות, משטרת ישראל. פורסם ביום 20.1.05, עודכן לאחרונה ביום 24.12.06 סעיף 5ג. לפירוט הנוהל ראו ב: https://law.acri.org.il/he/?p=2090.

[12] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א(ג1)(3).

[13] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א(ג1) (2) ו-(3).

[14] נוהל האגף לחקירות ולמודיעין במשטרה 03.300.236 "הטיפול בעבירות הקשורות בשב"ח – פלסטינאים". לפירוט הנוהל ראו: https://law.acri.org.il/he/?p=2090.

[15] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א(ד).

[16] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א(ד2).

[17] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א(ד3).

[18] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א(ג)(1א).

[19] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א(ג3), המפנה לפקודת התעבורה.

[20] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א(ג3), המפנה לפקודת התעבורה.

[21] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א(ג4).

[22] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א(ד2).

[23] חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, סעיף 12א1(6).

  • LinkedIn
  • Twitter
  • Facebook
  • Print
  • email

קטגוריות: התנהלות המשטרה ומאבטחים,זכויות אזרחיות,זכויות בהליך הפלילי,זכויות במגע עם המשטרה,זכויות תושבי ירושלים המזרחית

סגור לתגובות.