15. הזכות לתפילה משותפת בציבור

מתוך: זכותון מגע עם המשטרה
כתיבה: עו"ד טלי ניר, ינואר 2012

לפרק הקודם
לפרק הבא
לכל פרקי הזכותון

בבג"צ נאמני הר הבית נפסק כי כל אדם נהנה מחופש הפולחן, כאחד מעיקרי היסוד שמדינת ישראל מושתתת עליהם. חופש זה מעוגן בחלקו בסימן 83 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922, והוכר על ידי בית המשפט כאחת מאותן "זכויות יסוד, שאינן כתובות עלי ספר, אלא הן נובעות במישרין מאופייה של מדינתנו כמדינה דמוקרטית השוחרת חופש".[1]

עם זאת, מדובר בחופש יחסי, שיש לאזן בינו לבין זכויות ואינטרסים הראויים גם הם להגנה כגון הקניין הפרטי, הקניין הציבורי וחופש התנועה. אחד האינטרסים שיש להתחשב בהם הוא הסדר הציבורי וביטחון הציבור. בטרם תיעשה כל פעולה שיש בה לפגוע ולצמצם את חופש הפולחן בשל פגיעה בביטחון הציבור, מן הראוי שהמשטרה תנקוט בכל האמצעים הסבירים העומדים לרשותה למנוע את הפגיעה בביטחון הציבור בלא לפגוע בחופש הדת ובזכות הפולחן.[2] על פי מבחן הוודאות הקרובה, רק כשיש הסתברות של פגיעה בביטחון הציבור ברמה של ודאות קרובה, ייסוג חופש הפולחן מפני שיקולי ביטחון הציבור.[3]

בעניין גרשון סולומון נפסק כי הזכות לעלות להר הבית ולהתפלל היא חלק מחופש הפולחן הדתי וגם מחופש הביטוי.[4] מקום בו קיימת ודאות קרובה לכך כי ייגרם נזק ממשי לאינטרס הציבורי אם זכות האדם לפולחן דתי ולחופש ביטוי תמומש, ניתן להגביל את הזכות כדי לקיים את האינטרס הציבורי.[5]

בעניין הופמן נקבע שאין להשלים עם מצב, שחשש מפני תגובה אלימה מצד מגזר כלשהו של הציבור יביא לשלילת האפשרות של מגזר אחר לממש זכות הנתונה לו. אמנם לא מן הנמנע שבנסיבות נתונות עשויה המשטרה למנוע מאדם או מקבוצה לממש זכות הנתונה להם, אם קיים יסוד ממשי לחשש שמימוש הזכות יגרור התפרצות אלימה העלולה להפר את שלום הציבור, וכשאין בידי המשטרה למנוע באמצעים סבירים תוצאה קשה כזאת. אך אין להטיל איסור טוטאלי על קיום טקסי תפילה באתר הכותל אך בשל כך שקיימים חוגים המתנגדים לקיומם, ואין שיקולים של סכנה ודאית וקרובה של הפרת השלום חייבים בהכרח להצדיק הטלת איסור כאמור.[6]