14. הזכות להפגין

מתוך: זכותון מגע עם המשטרה
כתיבה: עו"ד טלי ניר, ינואר 2012

לפרק הקודם
לפרק הבא
לכל פרקי הזכותון

לכל אדם בישראל זכות לארגן אסיפה או תהלוכה, או להשתתף בה. הפגנה הינה אחת הדרכים המובהקות להבעת מחאה פוליטית של אזרחים. אסיפות, תהלוכות ומשמרות מחאה הן דרכים פשוטות יחסית, שבהן יכול הציבור להביע את דעתו בעד או נגד פעולת הרשויות. סוגיית ההפגנות מוסדרת בישראל בפקודת המשטרה ובחוק הפלילי.

זכות ההפגנה והאסיפה, כמו יתר זכויות האדם, היא זכות יחסית הכפופה למגבלות. ככלל, הפגנה טעונה היתר רק אם היא מסוג "אסיפה" (דהיינו שנישאים בה נאומים) או "תהלוכה" (הפגנה העוברת ממקום למקום) ובנוסף משתתפים בה יותר מ-50 בני אדם.

משמרות מחאה (יהא אשר יהא מספר המשתתפים בהן), או הפגנות שיש בהן פחות מ-50 אנשים, אינן טעונות קבלת היתר או רשיון מראש.[1]

עם זאת, החוק הפלילי קובע, כי התקהלות של שלושה אנשים או יותר, שיש עימה יסוד סביר לחשש של הפרת השלום, מהווה "התקהלות בלתי-חוקית", ובסמכות המשטרה לדרוש את פיזורה. השתתפות בהתקהלות בלתי-חוקית היא עבירה.[2]

על כן, בהתקיים התנאים הבאים, יש צורך בקבלת רשיון מאת מפקד משטרת המחוז, לקיומה של הפגנה:

1. 1.      משתתפים בה חמישים איש או יותר
2. 2.      מתאספים תחת כיפת השמים כדי לשמוע נאום או הרצאה על נושא מדיני או כדי לדון בנושא כזה או
3. 3.      מתאספים תחת כיפת השמים כדי לצעוד יחד ממקום למקום.

הפגנה ללא רשיון או חריגה מתנאי הרשיון הינה עבירה פלילית.[3]

השיקול המנחה העיקרי בעת מתן רשיון לקיום הפגנה הוא מימוש חופש הביטוי –  זכות יסוד של מבקש הרשיון. את הזכות הזו יש להגביל רק במקרים בהם יש יסוד סביר לחשד שההפגנה תהיה כרוכה בביצוע עבירה פלילית, או ודאות קרובה לפגיעה ממשית בסדר הציבורי.

במקרה שההפגנה נערכת על מקרקעין שאינם רשות הציבור, יש לקבל את אישורו של בעל המקרקעין, או המחזיק בהם.[4]

להרחבה על הזכות להפגין באתר האגודה ולזכותונים בנושא לחצו כאן.